היום חל צום גדליה שמציין את רצח גדליה בן אחיקם, המנהיג שמונה על ידי הבבלים לאחר חורבן בית ראשון. האירוע הטראגי הזה חתם את קיומה של שארית היישוב היהודי בארץ, והפך לסמל לא רק לאובדן ריבונות אלא גם להשלכות ההרסניות של פילוג פנימי. לא בכדי נקבע היום הזה כיום צום- הוא מבטא את ההכרה בכך שלעתים האיום מבית מסוכן לא פחות מן האויב מבחוץ.
בזמן שבו אנו חיים, עם אתגרים כבדים ומאבקים פנימיים סביב מחלוקות חברתיות ופוליטיות, לצד המלחמה המתמשכת על קיומנו, צום גדליה מתחדד כתמרור אזהרה. זהו יום שמבקש מאתנו לעצור לרגע, לבחון את עצמנו, ולשאול: האם אנו יודעים לחלוק בדעותינו בלי לפרק את הלכידות? האם אנו מצליחים למצוא את המאחד ולבנות שפה משותפת גם כאשר הדרך שונה? כמו אז, גם היום הפירוד עלול להחליש אותנו מול האויבים.
דווקא בשעה קשה ומטלטלת כל כך, אנו זקוקים לאהבת חינם, לסולידריות ולשותפות אמיצה. כשם שהנביא זכריה מזכיר:
“אֱמֶת וּמִשְׁפָּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְשַׁעֲרֵיכֶם. וְאִישׁ אֶת רָעַת רֵעֵהוּ אַל תַּחְשְׁבוּ בִלְבַבְכֶם, וּשְׁבוּעַת שָׁקֶר אַל תֶּאֱהָבוּ” (זכריה ח’, טז–יז).
הצום הזה מזמין אותנו להתבוננות מחודשת בחשיבותה של הנהגה אחראית, במודעות לשבריריות הריבונות, ובחובה להגן על החברה מפני התפוררות פנימית. המשמעות מתעצמת במיוחד בעת מלחמה, כאשר כל אחד מאתנו נדרש לגלות אחריות אישית ולתרום לחוסן הלאומי.
היום אנו מקדישים את הצום לתפילה ולזכותם של כל החטופים, החיילים והפצועים, ושבים ומתחננים על שלומם ועל שובם הביתה לשלום. אנו מבקשים רפואה שלמה לפצועים ולחולים, בגוף ובנפש, ונושאים תפילה עמוקה לשלום העם והארץ.
צום גדליה מלמד אותנו שהחורבן אינו גזירה אלא תוצאה של בחירות אנושיות. אך הוא גם מזכיר את התקווה: אם הפירוד הרס, הרי שהאחדות יכולה לבנות מחדש. כפי שאמר הרב יונתן זקס זצ”ל:
"אנחנו יכולים לקיים עולם טוב מזה, אפילו אם יש בינינו מחלוקות בסוגיות יסוד… בעידן של פחד, קשה למצוא מתינות וקשה אף יותר לשמר אותה. מי רוצה להקשיב לטיעון מורכב ועתיר ניואנסים, כשכל מאוויינו למצוא מישהו שיקל מעלינו את משא המחשבה וישכנע אותנו שצדקנו לאורך כל הדרך? אז אנשים לועגים. מאשימים. מגחיכים. מפחידים… דרושים לנו מתונים, כלומר אנשים המבינים שתיתכן גם התנגשות בין טוב לטוב, לא רק בין טוב לרע. דרושים לנו אנשים המסוגלים להבין שיש יותר מדרך אחת להתבונן בעולם. דרושים לנו אנשים שיכולים להקשיב לדעות שאינן שלהם בלי להרגיש מאוימים. דרושים לנו בעלי ענווה."
במילים אחרות, השלום איננו היעדר סכסוך, אלא היכולת לחיות יחד גם כשיש חילוקי דעות. מי ייתן ונזכה לעמוד באתגרי הזמן מתוך אחווה ואחריות הדדית, מתוך חוסן פנימי ואמונה בצדקת דרכנו.
וכך כותב הרב יואב אנדי-
״בן אדם מה לך נרדם קום וראה את תקוות חיינו.
מי שהאיר עיניהם של אדם וחווה להמשיך ולראות בתוכם אהבה כדי לבנות משפחה- הוא יאיר עינינו.
מי שהעיר את יצחק לקום מן העקדה ולמצוא נחמה באהבה- הוא יעירנו.
מי שהאיר פנים לבנות לוחות שניים לאחר שבירת הראשונים- הוא יאיר עינינו.
מי שהעיר רוחו במשה להוביל באמונה לאחר שהבין שהארץ אסורה עליו לכניסה- הוא יעירנו.
מי שהאיר ברוחו על נביאי חורבן אך הפיח בנו גם את תקוות נבואות הנחמה- הוא יאיר עיננו.
מי שהעיר והצית את התקווה גם כשלא היה שמן אלא ליום אחד בלבד- הוא יעירנו.
מי שהעיר את החכמים להתמלא בתקווה בצחוקו של רבי עקיבא לאחר חורבן הבית- הוא יעירנו.
מי שהאיר עיניו לחזות בשרידי השואה מקימים משפחות ומאמינים ברוח האדם- הוא יאיר עינינו.
מי שהאיר את החולמים להגשים חלומותיהם למציאות- הוא יעירנו.
מי שקמים מתוך קהילות עוטף עזה החרבות ובונים את חייהם וקהילותיהם מחדש הם מאירי דרכנו.
ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא אבדה תקוותנו."
תחל שנה וברכותיה- צום קל ומשמעותי.
לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב היקר מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
לעילוי נשמתה של לוסיאני (יעל חיה בילא) האהובה, הגיבורה והאמיצה שתמיד תישאר מקור להשראה. יהי זכרה ברוך.
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים במלחמה הממושכת וכואבת. יהי זכרם ברוך.
