פרשת כי תצא- תקציר!

השבוע פרשת "כי תצא" שהיא הפרשה השישית בספר דברים. הפרשה ממשיכה בפירוט החוקים והכללים שניתנו לעם ישראל לפני כניסתו לארץ. למעשה היא כוללת בתוכה כ-72 מצוות מתוך 613 המצוות בתורה. מצוות אלו עוסקות בחיי היום יום, במוסר ובסדר חברתי; "הלכות מלחמה" ודיני ירושה ממשיך עם ניתוח היחסים בין אדם לחברו ובין אדם אל החי והפרשה מסיימת ביחסים שבין איש ואשתו.
חלק מן החוקים המופיעים בפרשה, כולל:
1.) כיצד יש לנהוג במקרה של אישה שנשבתה במלחמה; ההחלטה והבחירה ביציאה למלחמות השונות של עם ישראל
כפרט וככלל צריכה לבוא מתוך שיקול דעת, מוסר ובירור ולא מתוך הסתנוורות.
2.) מצוות השבת אבידה; באופן כללי יש להכריז על כל מציאה ולאף אחד אין רשות לקחתה. רק כשאין סימנים על החפץ, בצורת הנחתו או מקומו – אז חז"ל התירו לקחת אותו.
3.) מצוות שילוח הקן- אין לקחת אפרוחים או ביצים מהקן, בעוד אמם נמצאת עמם.
4.) אדם שבביתו יש גג שאפשר לשהות בו חובה עליו להתקין מעקה בגג. אסור לסכן את אלו השוהים בגג
5.) איסור להסגיר עבד שברח מאדוניו;
6.) האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו; למנוע את הסבל שנגרם לבעלי חיים שבעליהם החליטו לחסוך בזמן, ורתמו את החמור ואת השור שכוחותיהם שונים לאותה המחרשה.
7.) הרואה את חמור חברו או את שורו קורסים תחת מסעם, עליו לסייע בהקמה, בפריקה ובטעינה, ע"פ הצורך. גם כאן אסור להתעלם ולהמשיך כמי שאינו מבחין.
8.) "לא תחסום שור בדישו" – בשעה שהבהמה עוסקת בעבודתה יש להתיר את פיה ולאפשר לה לאכול מן התבואה כאוות נפשה.
9.) אדם רעב, ההולך בדרך, ונכנס לכרם שאיננו שלו, יכול לאכול מהענבים עד לשובע, אך אסור לו לשים בכליו ולקחת מן הכרם
10.) בין איש לאישה- דיני גרושים ונשואים
11.) יבום וחליצה – במקרה שאחד האחים מת והשאיר את אשתו בלא בנים מוטלת החובה על אחד מאחיו ליבם את אלמנתו ולקחתה לאשה. במידה והאח אינו רוצה להינשא לאשת הנפטר, יש תיאור של טקס החליצה הפוטר אותו מהנישואין לאלמנת אחיו.
12.) חובת קיום נדרים
13.) נתינת יחס הוגן לחלשים בחברה, מתנות עניים – "פאה" – השארת קומץ תבואה שגדלה בקצה השדה. "לקט" – אסור ללקט את אותן שיבולים הנושרות מן היד בזמן הקצירה, איסור הלוואה בריבית, איסור השהיית שכר שכיר, דיני לקיחת משכון, דיוק במידות ומשקלות ועוד.
14.) בסיום הפרשה מוזכרת גם המצווה למחות את זכר עמלק.

פרשת כי תצא- מי יוצא ולאן?

 

פרשת כי תצא- מי יוצא ולאן?

הפרשה פותחת "(א) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ…" (דברים כ')
מלחמות היו מנת חלקנו בכל הדורות, הרב דוד אגמון מטיב לתאר, " תורת הקבלה מגלה לנו שהמלחמות מול אויב גשמי הן תמיד רק ביטוי למלחמות האמיתיות המתנהלות בתוך כל אחד מאתנו ובתוכנו, כיחידים וכגוף אחד שנקרא האומה הישראלית. המלחמה האמיתית מחכה לכל אחד מאתנו בבית, בפנימיות הנפש שלנו. למעשה, עד שלא נלחם את המלחמה הזאת, ימשיכו האויבים החיצוניים להילחם בנו בכל דור ודור… היציאה למלחמה המדוברת בפרשה, היא באמת יציאה למלחמה היחידה שיש – מלחמת היצר… הפרשה באה דוקא בחודש אלול, כשכל אחד מאתנו עסוק בחשבון נפש על ההפסדים והניצחונות שלו בעבודה הרוחנית של השנה החולפת. הפרשה באה לתת לנו את הכח והחכמה לחזק את שורותינו בפתח השנה החדשה, להתגבר על יצרנו… שבקרבנו, ולנצח במלחמה כדי להגיע לראש השנה מוכנים יותר. "

לכל אחד ואחת מאתנו ישנם שני יצרים – מה שאנו קוראים היצר הטוב והיצר הרע. היצר הרע, זה שמפתה אותנו לוותר לעצמנו ולהיות ה"אני הקטן" ולא פעם בתחפושת של היצר הטוב שכביכול מקל ומטיב עימנו, בעוד היצר הטוב הוא זה שמצריך עבודה, השקעה ולא פעם מאמץ, מצמיח אותנו ומממש את היכולות והפוטנציאל שלנו, "האני הגדול", זה שמצליח לגבור על היצר הרע.

אז מי מנצח במלחמה הזו? והתשובה- קיום שתי המערכות הללו, יצר טוב ויצר רע, הן בעצם שמקנות לנו את הבחירה. אכן, בכל רגע נתון לכולנו יש את הבחירה והאחריות על חיינו ועל יצירת מציאותנו; הפסוק מציין תחילה "עַל-אֹיְבֶךָ…" רמיזה ליצר רע שבו אנו נלחמים מדי רגע ברגע כשהתורה מעניקה לנו תקווה- אנחנו "על" האויב, (ולא מול או נלחמים ב-אויב… וכו') יש לנו יתרון, האדם מטבעו הוא טוב, ( יש לנו מנגנונים מוחיים אוטומטיים שמניעים אותנו לעזור לאנשים שנמצאים בסכנה, להתגייס בעורף בשעת מלחמה, ולסייע בלי לחשוב כשאנו נחשפים למצוקה של אחרים… אבל זה כבר נושא למאמר בפני עצמו🤓) לכן, מיד לאחר מכן, משה רבינו מפרט ואומר לכל אחד ואחת מאתנו- "לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ…" היכולת והאפשרות שלנו לגבור ולבחור בטוב לגמרי מצויים בנו.
בנוסף, הגמרא אומרת: "הבא ליטהר מסייעין בידו" כשאנו מכוונים ורציניים ברצוננו לבחור ולעשות את הדבר הנכון, אנו נקבל סיוע מלמעלה, כדי לעזור לנו להתגבר על היצר הרע ועל שפע הפיתויים שסביבנו. לכן, כשעומד בפנינו אתגר, היצר הרע נהיה "שבוי", כפוף ליצר הטוב ומשתנה לטובה.
ואכן, בפרשה שלנו בפרק כא' בספר דברים נאמר בפירוש–" (י) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ."
ומה עוד יכול לסייע לנו? "משפט המפתח של מייסד חסידות חב"ד הוא: "מוח שליט על הלב". כלומר, כשאנו מתבוננים בנפשנו, אנו מוצאים מגוון של כוחות, נטיות, רגשות ורצונות שמנסים להכתיב את מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו. אבל תאכלס מי בעל-הבית על כל ה'חגיגה' הזו? מי הכוח ששולט ומכוון את כל הכוחות האחרים? אומר הרב שניאור-זלמן – המוח!"
חודש אלול, ראש השנה וחגי תשרי בכלל הם זמן של התחדשות והתבוננות שלנו על השנה שחלפה והשנה הקרבה ובאה, מי ייתן ונצליח לפתח מסירות וגדלות נפש כדי שנקבע את הניצחון לכל השנה הבאה עלינו לטובה. אמכי"ר.

שבת מבורכת ❤

פרשת שופטים- תקציר!

השבוע פרשת שופטים שהיא הפרשה החמישית בספר דברים. בפרשת שופטים יש מצוות וחוקים נוספים שבני ישראל מקבלים ממשה רבינו, ושידריכו את חייהם בארץ.
בני ישראל מצווים להקים מערכת משפטית מסודרת הכוללת שופטים הממונים על החוק ופסיקתו, ולצידם השוטרים הממונים על שמירת החוק. מערכת משפט זו מחייבת לערוך משפט צדק ואוסרת על לקיחת שוחד.
עובדי האלילים היושבים בארץ כנען היו נוהגים במנהגים אליליים שונים, לכן, משה רבינו חוזר ומזכיר בפירוט את איסור העבודה הזרה.
בנוסף, מוזכרים הכללים החלים על מלך מישראל. כשבני ישראל יגיעו לארץ, וירצו להמליך על עצמם מלך, על המלך להיות מתוכם, ולא מישהו זר, עליו להיות אדם צנוע, ש"לא ירבה סוסים, לא ירבה נשים, ולא ירבה כסף וזהב", שיסנוורו את עיניו. המלך מצווה גם לכתוב לו ספר תורה שילך עמו תמיד, ככתוב- ״(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו–לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם (כ) לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול… " (דברים יז')
שבט לוי והכוהנים כאמור לא מקבלים חלקה בארץ המובטחת, לכן, על בני-ישראל להעניק להם חלקים מן הקורבנות שיעלו בבית המקדש וכן את ראשית היבול והגז. בנוסף, בשלושת הרגלים מותר לכל כהן להצטרף לעבודה ולהקריב את קורבנו.
הפרשה עוסקת גם במעמדו ובתפקידו של הנביא;  רק ה' יקבע מי הוא נביא, וישים בפיו דברים. כלומר, יש איסור מפורש לעסוק בכישוף; ויש להתייעץ רק בנביאי האמת שיבחר בהם ה'.
בפרשה יש הוראה להקים את ערי המקלט לאדם שהרג אדם אחר בלי כוונה.
בהמשך הפרשה מוצגים כללי ההתנהגות ביציאה ובשעת מלחמה: חשיבות הביטחון בה' שיהיה עם בני ישראל ויסייע בידם להצליח, מוזכרים הכללים הקובעים מי לא יצטרף למלחמה, וכללי ההתנהגות לאחר הניצחון.
כמו כן, ישנה הנחייה מפורשת להציע לעיר שלום לפני שתוקפים אותה, והוראה שלא לכרות עץ מאכל על מנת להשתמש בו לחומת מצור על העיר.
בפרשה מתואר גם טקס מיוחד שיש לקיים במקרה בו מוצאים אדם שמת בשדה אך לא ידוע מי הרג אותו, כביטוי לחשיבות ערך חיי האדם.

פרשת שופטים- המלך היהודי האידיאלי!

בתקופות הקדומות היה מותר למלכים לעשות כל מה שעולה על רוחם ולקחת מנתיניהם כל מה שליבם חפץ. בפרשת השבוע, התורה מלמדת אותנו על ההתנהגות המצופה מהמלך היהודי האידיאלי, שלמרות כוחו הרב, עליו להתנהג במתינות ובאחריות, לא לצבור לעצמו אוצרות רבים מדי, רק בכדי לספק את תאוותו העצמית, והוא בנוסף מחויב לכתוב לעצמו ספר תורה שינהיג ויונהג על פיו תמיד,
״(יט) וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו–לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם (כ) לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול..״ (דברים יז׳)
השפע קיים בכדי שנהנה ממנו, אבל לא בכדי שניסחף אחריו. כן, גם כשמדובר בדברים טובים קיים המושג של "יותר מדי"☺️ ואם מלך צריך לשים לעצמו גבולות, קל וחומר כל השאר.
אסיים בדבריו של הרב דוקטור יונתן זקס שהטיב לתאר- "…אבל כדי להבין מדוע חשובה הענווה אין צורך להיות דתי. בכתב העת למנהל עסקים של אוניברסיטת הרווארד פורסמו בשנת 2014 תוצאות סקר שהראה כי "המנהיגים הטובים ביותר הם מנהיגים ענווים". אלה הם מנהיגים הלומדים מביקורת. ביטחונם העצמי איתן, והוא מאפשר להם להאציל סמכויות ולשבח אחרים על תרומתם. הם מסַכנים את עצמם למען טובת הכלל. הם משרים על סביבתם נאמנות ורוח צוות. ומה שנכון לגבי מנהיגים נכון גם לכל אחד מאתנו כבן־זוג, כהורה, כעמית־לעבודה, כבן־קהילה, כחבר.
אחד האנשים הענווים ביותר שפגשתי בחיי היה הרבי מלובביץ', זכר צדיק לברכה. לא היה בו שמץ של שפלות רוח. הוא התנהל מתוך גאון חרישי. הוא בטח בעצמו, והוד מלכות שרה עליו. אבל כאשר נמצאת איתו ביחידות, הוא גרם לך להרגיש שהאדם החשוב בחדר הוא אתה. זה היה כישרון יוצא דופן. מלכות בלי כתר. גדוּלה בבגדי חול. מהליכותיו למדתי שהעניו אינו זה החושב שהוא עצמו קטן – אלא זה היודע כי באנשים אחרים שוכנת גדוּלה.״
מי ייתן ונצליח להנהיג להטמעת ערכים, מוסר, ורגש לזולת, ולהוות השראה מתוך ענווה והנהגה פרטית ראויה. ושנצליח להוביל לבניית חברה של צדק ואהבת חינם. אמכי"ר
שבת מבורכת❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, אבי בן מלכה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה שנאלצים להיות בקו הספיגה תקופה כה ארוכה וממושכת.

פרשת שופטים- מי הנהג?

השבוע- שופטים, שוטרים, מלך ונביאי אמת- מרכיבים הכרחיים להנהגה ראויה של עם ישראל בכניסתו לארץ; מרכיבים המצויים גם בהנהגה הפנימית שבנו והמאפשרים לנו לממש את המצווה- "צדק צדק תרדוף…" סביבנו ובתוכנו.
הרב דוד אגמון מסביר ש"הפרשה תמיד נקראת בתחילת חודש אלול, חודש התשובה, חודש של בדק בית אישי, מה מניע אותי? מה מנהיג אותי בחיים?…  האריז"ל אומר שהעולם הוא אדם גדול והאדם הוא עולם קטן. זה מכיל את זה וזה נמצא בתוך זה. כאשר אנו נגשים ללימוד הפרשה, חייבים להבין שלא מדובר רק על החברה ככלל, אלא מדובר גם על ההנהגה הפנימית של כל אחד מאיתנו. כל אדם מכיל בתוכו חברה שלמה וחובתו ללמוד כיצד להנהיג אותה בצורה בריאה ונכונה המשרתת את תכלית הבריאה. האדם עצמו הוא השופט, הוא השוטר, הוא המלך, הוא אפילו הנביא של עצמו, קיימים בו כל הכוחות הללו, ועליו להנהיג את כל ענייניו בהם על פי דרכה של תורה."
ועל כך אומר הרב שיינברגר שליט"א, "הפרשה מורה לנו שצריך למנות שופטי צדק והמינוי צריך להיות כזה שהם ידעו היטב שהם צריכים להיות שופטי צדק. במציאות המוכרת לנו, מינויים הם בדר"כ תוצאה של מהלכים אינטרסנטים. אנשים מגיעים למינויים מתוך רצונות אישיים לכבוד, מעמד וכסף. אנשים עושים מינויים לחברים שלהם שלא לפי הכישורים ולא לפי המידות הטובות של אותו אדם.
התורה אומרת שהשופט צריך להיות בעל מידות טובות יותר מכל אדם אחר בחברה. כדי שכאשר ישב לשפוט בדין, לא יפעל מתוך מניע אישי, נקמה, שנאה, או חוסר נשיאת חן. על מנת לא ללכת וליפול בדברים האלה, צריך להיות אדם אמיתי שיכול להתעלם מכל רגשותיו האישיים ולדון את המשפט כפי שצריך לדון אותו, על פי דרכה של תורה." ולכן, תורה היא גם מלשון הוראה.

פרשת ראה- תקציר!

 

השבוע פרשת ראה שהיא הפרשה הרביעית בספר דברים. הפרשה עוסקת בפירוט המצוות שעם ישראל יחויב בהם לאחר כניסתו לארץ, והיא פותחת באפשרות שניתנה לעם ישראל לבחור בין ברכה (קיום המצוות) לקללה (אי קיומן).
משה רבינו מודיע לעם ישראל, כי הוא כאמור נותן לפניהם את הבחירה של 'ברכה וקללה'. הברכה היא שכר על שמירת המשפטים, והקללה היא העונש על אי קיומם. בבואם לארץ, על הר גריזים (שבו תינתן הברכה) והר עיבל (שבו תינתן הקללה) יתקיים מעמד כריתת ברית של בני ישראל עם ה' על קיום המשפטים, המצוות.
ובהמשך מפורטים החובות והאיסורים של בני ישראל בבואם לארץ והם כוללים- השמדת העבודה הזרה מארץ ישראל, ריכוז עבודת ה' במקום אחד שייבחר בעתיד, העלאת הקרבנות והמעשרות, ומצוות סוציאליות הדואגות לחלשים בחברה. בני ישראל מצווים לגמול חסד ולעזור לזולת – דיני עבד עברי, שחרור העבדים, מצוות שמיטת כספים ומצוות הצדקה, ככתוב-
"(ז) כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ." (דברים טו')
  כמו כן, משה רבינו מזהיר מפני נביאי שקר, מציין את דיני עיר הנידחת (עיר שאנשיה פנו לעבודת אלילים), מנהגי אבלות, ונותן פירוט של החיות המותרות והאסורות באכילה; משה רבינו חוזר על חוקי הכשרות השונים.
הפרשה מסיימת כי על כל יהודי לעלות לרגל לבית המקדש, שלוש פעמים בשנה, פסח, שבועות וסוכות, אלו שלושת הרגלים, ימים של חג, שמחה והבאת קורבנות.

פרשת ראה- משיכת חבל!

 

בחיים כל אחד ואחת מאתנו לוקח חלק בתחרות משיכת חבל, מצד אחד, הרצון שלנו להיות אנשים טובים ונדיבים, המעניקים עזרה לזולת. אך מצד שני, ובעוצמה דיי זהה, נמצא הקול הפנימי שמשכנע אותנו לדאוג לעצמנו, להתנהג באנוכיות, הקול ההישרדותי.
לכן, יש לזכור שמה שיקבע את מאפייני האישיות הייחודית של כל אחד ואחת מאתנו הוא הבחירה שנעשה בין שני קצוות החבל. פרשת השבוע מעודדת אותנו לבחור בנתינה. היא אומרת לנו בפירוש שכאשר יש בפנינו הזדמנות לעזור למישהו בצרה, עלינו תמיד לפתוח את היד ואת הלב.
"(ז) כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ." (דברים טו')

פרשת ראה- לעיניים שלנו אין שכל!

 

השבוע המשפוחה ואני בטיול קארוון בצפון מערב ארה״ב והבוקר הייתה לי שיחה מעניינת עם הבעלים של האתר שבו ישנו. כשהוא שמע שאנחנו מישראל התגובה שלו הייתה שהוא ואשתו מאוד רוצים לבקר בישראל אבל הם חוששים… התקשורת וכוח ההשפעה העצום שיש לה עלינו, משתמשת ב-״ראה״. ידוע שאחוז גבוה ממה שאנו רואים הוא סובייקטיבי ודעתני אבל מי שלא מכיר ולא יודע נוטה לאמץ את מה שמראים לנו כמציאות בלתי ניתנת לערעור… הראייה שלנו היא בחירה עצמית שנובעת מניסיון החיים שלנו, עולם המושגים הפנימי שלנו והאישיות הייחודית של כל אחת ואחד מאתנו. הפרשה פותחת בכח הראיה ובעבודה שיש לנו-
הרב דוד אגמון מסביר- "איך אנחנו משתמשים בעיניים שלנו? מה אנחנו רואים? טלויזיה? חדשות? מציאות טובה? האם אנחנו רואים ברכה בחיינו? איך אפשר באמת לראות את הברכה? על איזה תדר מכוונות העיניים שלנו? כמו כן, כמה ממה שקורה מול העיניים שלנו אנחנו באמת רואים? שאלות שכל אחד מחויב להתבונן בהן, במיוחד השבוע…
הבעיה היא שאנו איננו מודעים לכח הראיה שלנו. במציאות, אנחנו מודעים רק לחלק אפסי ממה שבאמת נמצא מול עינינו, אנחנו משתמשים בחלק מצומצם מאוד מכח הראיה שלנו. לא פעם אנו לא שמים לב לדברים העוברים ממש מול עינינו, אנו טרודים, עייפים וכו׳ והראש שלנו במקום אחר. אנחנו יכולים למשל לקרוא פרק שלם בספר והמילים כאילו נקראות אבל אנחנו לא באמת רואים, ומבינים את התוכן שלהן.
לכן, מבהיר הרב שיינברגר, בא ה'ראה' הזה, הציווי של משה רבנו על הראיה, ואפשר שזו הברכה של משה רבנו על הראיה – שתדע ותמיד תזכור, שהבורא מראה לך מסוף העולם ועד סופו. צריך להפעיל את חוש הראיה כהלכה. ללמוד איך לראות רוחנית. בעבור זה גם יש הלכות על שמירת העיניים, כדי לשמור על היכולת הרוחנית הטמונה בהן."
הראייה שלנו מתחילה בעיניים אבל מסתיימת במוח, לעיניים שלנו אין שכל. הן לא יודעות מה הן רואות. האדם רואה את העולם במשקפי עצמו, אמר הרב דסלר זצ״ל. מה אנחנו נבחר להתמקד בו, מבין כל האירועים שפוקדים את חיינו ואת העולם כולו, ומה המסר המיוחד של החוויות הללו עבורנו, יקבע את איכות החיים שלנו. אנו יכולים לתת אינסוף פרשנויות לחוויה אחת, והעולם יישאר אותו דבר בדיוק אבל כשהאדם משתנה הכל משתנה!
מי ייתן ונצליח לראות ללבנו ולבבות הזולת פנימה, ושנצליח למלא את החצי הריק של הכוס😍אמכי״ר
שבת מבורכת❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, אבי בן מלכה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה שנאלצים להיות בקו הספיגה תקופה כה ארוכה וממושכת.

פרשת ראה- פנייה אישית!

הפרשה השבוע פותחת ב- "(כו) רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה." (דברים יא') שימו לב, הפנייה היא ליחיד, למרות שמשה רבינו כידוע דיבר אל כל בני ישראל. הפרשן אבן עזרא מסביר: הפנייה נועדה לגרום לבני האדם להבין שהוא "מדבר אלי", מדבר אל כל אחד ואחת מאתנו ברמה האישית, פנייה אישית וישירה. לא פעם אנו נוטים לחשוב שהדברים הנאמרים מיועדים לאדם אחר ולא אליי אישית. במהלך חיינו מדברים אלינו בן/בת הזוג, בני משפחה, חברים, הבוס, השכנים וכד', מישהו מנסה להעביר לנו מסר; כמה פשוט להישאב למלכודת ולחשוב שהמסר הוא לא אלינו, אנחנו סה"כ בסדר:-)) וזה בד"כ מישהו אחר שאליו מתכוונים. פתיחת הפרשה מזמינה אותנו לחשוב, ולהפנות את תשומת הלב שהפעם אכן מדברים אליי, אל כל אחד ואחת מאיתנו, ונכון וראוי שנתייחס לזה ברצינות.

פרשת עקב- תקציר!

 

השבוע פרשת עקב שהיא הפרשה השלישית בספר דברים. הפרשה פותחת ב-
" (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ…" (דברים ז')
משה רבינו ממשיך בנאום שנשא לבני ישראל לפני מותו. תחילה משה מחזק את שומרי המצוות ומודיע להם מה השכר הצפוי להם- אם תשמרו את כל מצוות התורה ותקפידו גם על אותן מצוות קלות הנרמזות במילה "עקב" כמו במצוות החמורות, אז גם יחסו של הקב"ה יהיה בהתאם, יקיים ה' את הברית שכרת עם אבותינו, שכר של תבואה טובה, בריאות, וניצחון על האויבים.
משה מחזק את לב בני-ישראל לקראת הקרב הגדול על הארץ, הוא מציף את הספקות והפחד של בני ישראל מפני עמי הארץ, אך משה רבינו מבטיח את עזרתו הנאמנה של הקב"ה כשם שעזר להם בכל שנות המסע במדבר. הוא מתאר את ההתגברות על העמים השוכנים בארץ ישראל, וסילוק של כל העבודה הזרה, סילוק עבודת האלילים.
משה מתאר את שבחה של ארץ ישראל ומזהיר את עם ישראל שלאחר שהם יתמקמו, ישגשגו ויצליחו בארץ המובטחת שלא ישכחו להוקיר את עזרת וחסדי ה' בהצלחה ויסתמכו על גבהות ליבם, "כוחי ועוצם ידי". בהקשר זה הוא מזכיר ומתאר להם את חטא העגל ושאר חטאיהם במדבר.
משה רבינו מסביר לבני ישראל את תורת הגמול, שכר על קיום המצוות ועונש על אי-קיומן. ה' מבקש מעם ישראל לשמור את מצוותיו תוך הבטחה להעניק לו מכל טוב הארץ.
בסיום הפרשה מפרט משה את השכר והעונש בקיום או אי קיום מצוות התורה, זו למעשה הפרשה השניה של קריאת שמע שתחילתו במילים "והיה אם שמוע…". כשישראל שומרים על המצוות – גשמי ברכה באים בזמנם והיבול פורה, אך כשהם סרים מהדרך הטובה – הבצורת מגיעה והארץ לא מצמיחה דבר. כדי שיזכרו לקיים את המצוות, משה רבינו מצווה אותם לכתוב זאת בסימנים על היד והראש (תפילין) ובכניסה לבתיהם, בפתחי הבית (מזוזה). והציווי הנוסף הוא לחנך, ללמד ולהעביר דברים אלו לדור הבא.