השבוע פרשת "כי תצא" שהיא הפרשה השישית בספר דברים. הפרשה ממשיכה בפירוט החוקים והכללים שניתנו לעם ישראל לפני כניסתו לארץ. למעשה היא כוללת בתוכה כ-72 מצוות מתוך 613 המצוות בתורה. מצוות אלו עוסקות בחיי היום יום, במוסר ובסדר חברתי; "הלכות מלחמה" ודיני ירושה ממשיך עם ניתוח היחסים בין אדם לחברו ובין אדם אל החי והפרשה מסיימת ביחסים שבין איש ואשתו.
חלק מן החוקים המופיעים בפרשה, כולל:
1.) כיצד יש לנהוג במקרה של אישה שנשבתה במלחמה; ההחלטה והבחירה ביציאה למלחמות השונות של עם ישראל
כפרט וככלל צריכה לבוא מתוך שיקול דעת, מוסר ובירור ולא מתוך הסתנוורות.
2.) מצוות השבת אבידה; באופן כללי יש להכריז על כל מציאה ולאף אחד אין רשות לקחתה. רק כשאין סימנים על החפץ, בצורת הנחתו או מקומו – אז חז"ל התירו לקחת אותו.
3.) מצוות שילוח הקן- אין לקחת אפרוחים או ביצים מהקן, בעוד אמם נמצאת עמם.
4.) אדם שבביתו יש גג שאפשר לשהות בו חובה עליו להתקין מעקה בגג. אסור לסכן את אלו השוהים בגג
5.) איסור להסגיר עבד שברח מאדוניו;
6.) האיסור לחרוש בשור ובחמור יחדיו; למנוע את הסבל שנגרם לבעלי חיים שבעליהם החליטו לחסוך בזמן, ורתמו את החמור ואת השור שכוחותיהם שונים לאותה המחרשה.
7.) הרואה את חמור חברו או את שורו קורסים תחת מסעם, עליו לסייע בהקמה, בפריקה ובטעינה, ע"פ הצורך. גם כאן אסור להתעלם ולהמשיך כמי שאינו מבחין.
8.) "לא תחסום שור בדישו" – בשעה שהבהמה עוסקת בעבודתה יש להתיר את פיה ולאפשר לה לאכול מן התבואה כאוות נפשה.
9.) אדם רעב, ההולך בדרך, ונכנס לכרם שאיננו שלו, יכול לאכול מהענבים עד לשובע, אך אסור לו לשים בכליו ולקחת מן הכרם
10.) בין איש לאישה- דיני גרושים ונשואים
11.) יבום וחליצה – במקרה שאחד האחים מת והשאיר את אשתו בלא בנים מוטלת החובה על אחד מאחיו ליבם את אלמנתו ולקחתה לאשה. במידה והאח אינו רוצה להינשא לאשת הנפטר, יש תיאור של טקס החליצה הפוטר אותו מהנישואין לאלמנת אחיו.
12.) חובת קיום נדרים
13.) נתינת יחס הוגן לחלשים בחברה, מתנות עניים – "פאה" – השארת קומץ תבואה שגדלה בקצה השדה. "לקט" – אסור ללקט את אותן שיבולים הנושרות מן היד בזמן הקצירה, איסור הלוואה בריבית, איסור השהיית שכר שכיר, דיני לקיחת משכון, דיוק במידות ומשקלות ועוד.
14.) בסיום הפרשה מוזכרת גם המצווה למחות את זכר עמלק.
פרשת כי תצא- מי יוצא ולאן?
פרשת כי תצא- מי יוצא ולאן?
הפרשה פותחת "(א) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֶךָ…" (דברים כ')
מלחמות היו מנת חלקנו בכל הדורות, הרב דוד אגמון מטיב לתאר, " תורת הקבלה מגלה לנו שהמלחמות מול אויב גשמי הן תמיד רק ביטוי למלחמות האמיתיות המתנהלות בתוך כל אחד מאתנו ובתוכנו, כיחידים וכגוף אחד שנקרא האומה הישראלית. המלחמה האמיתית מחכה לכל אחד מאתנו בבית, בפנימיות הנפש שלנו. למעשה, עד שלא נלחם את המלחמה הזאת, ימשיכו האויבים החיצוניים להילחם בנו בכל דור ודור… היציאה למלחמה המדוברת בפרשה, היא באמת יציאה למלחמה היחידה שיש – מלחמת היצר… הפרשה באה דוקא בחודש אלול, כשכל אחד מאתנו עסוק בחשבון נפש על ההפסדים והניצחונות שלו בעבודה הרוחנית של השנה החולפת. הפרשה באה לתת לנו את הכח והחכמה לחזק את שורותינו בפתח השנה החדשה, להתגבר על יצרנו… שבקרבנו, ולנצח במלחמה כדי להגיע לראש השנה מוכנים יותר. "
לכל אחד ואחת מאתנו ישנם שני יצרים – מה שאנו קוראים היצר הטוב והיצר הרע. היצר הרע, זה שמפתה אותנו לוותר לעצמנו ולהיות ה"אני הקטן" ולא פעם בתחפושת של היצר הטוב שכביכול מקל ומטיב עימנו, בעוד היצר הטוב הוא זה שמצריך עבודה, השקעה ולא פעם מאמץ, מצמיח אותנו ומממש את היכולות והפוטנציאל שלנו, "האני הגדול", זה שמצליח לגבור על היצר הרע.
אז מי מנצח במלחמה הזו? והתשובה- קיום שתי המערכות הללו, יצר טוב ויצר רע, הן בעצם שמקנות לנו את הבחירה. אכן, בכל רגע נתון לכולנו יש את הבחירה והאחריות על חיינו ועל יצירת מציאותנו; הפסוק מציין תחילה "עַל-אֹיְבֶךָ…" רמיזה ליצר רע שבו אנו נלחמים מדי רגע ברגע כשהתורה מעניקה לנו תקווה- אנחנו "על" האויב, (ולא מול או נלחמים ב-אויב… וכו') יש לנו יתרון, האדם מטבעו הוא טוב, ( יש לנו מנגנונים מוחיים אוטומטיים שמניעים אותנו לעזור לאנשים שנמצאים בסכנה, להתגייס בעורף בשעת מלחמה, ולסייע בלי לחשוב כשאנו נחשפים למצוקה של אחרים… אבל זה כבר נושא למאמר בפני עצמו🤓) לכן, מיד לאחר מכן, משה רבינו מפרט ואומר לכל אחד ואחת מאתנו- "לֹא תִירָא, מֵהֶם: כִּי-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ…" היכולת והאפשרות שלנו לגבור ולבחור בטוב לגמרי מצויים בנו.
בנוסף, הגמרא אומרת: "הבא ליטהר מסייעין בידו" כשאנו מכוונים ורציניים ברצוננו לבחור ולעשות את הדבר הנכון, אנו נקבל סיוע מלמעלה, כדי לעזור לנו להתגבר על היצר הרע ועל שפע הפיתויים שסביבנו. לכן, כשעומד בפנינו אתגר, היצר הרע נהיה "שבוי", כפוף ליצר הטוב ומשתנה לטובה.
ואכן, בפרשה שלנו בפרק כא' בספר דברים נאמר בפירוש–" (י) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ; וּנְתָנוֹ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּיָדֶךָ–וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ."
ומה עוד יכול לסייע לנו? "משפט המפתח של מייסד חסידות חב"ד הוא: "מוח שליט על הלב". כלומר, כשאנו מתבוננים בנפשנו, אנו מוצאים מגוון של כוחות, נטיות, רגשות ורצונות שמנסים להכתיב את מחשבותינו, דיבורינו ומעשינו. אבל תאכלס מי בעל-הבית על כל ה'חגיגה' הזו? מי הכוח ששולט ומכוון את כל הכוחות האחרים? אומר הרב שניאור-זלמן – המוח!"
חודש אלול, ראש השנה וחגי תשרי בכלל הם זמן של התחדשות והתבוננות שלנו על השנה שחלפה והשנה הקרבה ובאה, מי ייתן ונצליח לפתח מסירות וגדלות נפש כדי שנקבע את הניצחון לכל השנה הבאה עלינו לטובה. אמכי"ר.
שבת מבורכת ❤
פרשת שופטים- תקציר!
פרשת שופטים- המלך היהודי האידיאלי!
פרשת שופטים- מי הנהג?
פרשת ראה- תקציר!
פרשת ראה- משיכת חבל!
פרשת ראה- לעיניים שלנו אין שכל!
פרשת ראה- פנייה אישית!
הפרשה השבוע פותחת ב- "(כו) רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה." (דברים יא') שימו לב, הפנייה היא ליחיד, למרות שמשה רבינו כידוע דיבר אל כל בני ישראל. הפרשן אבן עזרא מסביר: הפנייה נועדה לגרום לבני האדם להבין שהוא "מדבר אלי", מדבר אל כל אחד ואחת מאתנו ברמה האישית, פנייה אישית וישירה. לא פעם אנו נוטים לחשוב שהדברים הנאמרים מיועדים לאדם אחר ולא אליי אישית. במהלך חיינו מדברים אלינו בן/בת הזוג, בני משפחה, חברים, הבוס, השכנים וכד', מישהו מנסה להעביר לנו מסר; כמה פשוט להישאב למלכודת ולחשוב שהמסר הוא לא אלינו, אנחנו סה"כ בסדר:-)) וזה בד"כ מישהו אחר שאליו מתכוונים. פתיחת הפרשה מזמינה אותנו לחשוב, ולהפנות את תשומת הלב שהפעם אכן מדברים אליי, אל כל אחד ואחת מאיתנו, ונכון וראוי שנתייחס לזה ברצינות.
פרשת עקב- תקציר!
השבוע פרשת עקב שהיא הפרשה השלישית בספר דברים. הפרשה פותחת ב-
" (יב) וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ…" (דברים ז')
משה רבינו ממשיך בנאום שנשא לבני ישראל לפני מותו. תחילה משה מחזק את שומרי המצוות ומודיע להם מה השכר הצפוי להם- אם תשמרו את כל מצוות התורה ותקפידו גם על אותן מצוות קלות הנרמזות במילה "עקב" כמו במצוות החמורות, אז גם יחסו של הקב"ה יהיה בהתאם, יקיים ה' את הברית שכרת עם אבותינו, שכר של תבואה טובה, בריאות, וניצחון על האויבים.
משה מחזק את לב בני-ישראל לקראת הקרב הגדול על הארץ, הוא מציף את הספקות והפחד של בני ישראל מפני עמי הארץ, אך משה רבינו מבטיח את עזרתו הנאמנה של הקב"ה כשם שעזר להם בכל שנות המסע במדבר. הוא מתאר את ההתגברות על העמים השוכנים בארץ ישראל, וסילוק של כל העבודה הזרה, סילוק עבודת האלילים.
משה מתאר את שבחה של ארץ ישראל ומזהיר את עם ישראל שלאחר שהם יתמקמו, ישגשגו ויצליחו בארץ המובטחת שלא ישכחו להוקיר את עזרת וחסדי ה' בהצלחה ויסתמכו על גבהות ליבם, "כוחי ועוצם ידי". בהקשר זה הוא מזכיר ומתאר להם את חטא העגל ושאר חטאיהם במדבר.
משה רבינו מסביר לבני ישראל את תורת הגמול, שכר על קיום המצוות ועונש על אי-קיומן. ה' מבקש מעם ישראל לשמור את מצוותיו תוך הבטחה להעניק לו מכל טוב הארץ.
בסיום הפרשה מפרט משה את השכר והעונש בקיום או אי קיום מצוות התורה, זו למעשה הפרשה השניה של קריאת שמע שתחילתו במילים "והיה אם שמוע…". כשישראל שומרים על המצוות – גשמי ברכה באים בזמנם והיבול פורה, אך כשהם סרים מהדרך הטובה – הבצורת מגיעה והארץ לא מצמיחה דבר. כדי שיזכרו לקיים את המצוות, משה רבינו מצווה אותם לכתוב זאת בסימנים על היד והראש (תפילין) ובכניסה לבתיהם, בפתחי הבית (מזוזה). והציווי הנוסף הוא לחנך, ללמד ולהעביר דברים אלו לדור הבא.