השבוע אנו פותחים פרשה חדשה- פרשת לך־לך, הפרשה השלישית בחומש בראשית.
אחרי עולמו של נח- עולם שאיבד את דרכו ונשטף במים- מתחיל עידן חדש. האדם הראשון שבונה עולם מוסרי לאחר המבול הוא אברם (בהמשך אברהם). אם נח היה מי שניצל מן החורבן, הרי שאברהם הוא מי שמוזמן לברוא מציאות חדשה.
“לֶךְ־לְךָ מֵאַרְצְךָ… אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ”- זהו קול הקריאה הראשון בתולדות העם היהודי. קריאה לצאת מהמוכר, מן ההרגל, ולצעוד אל עבר שליחות פנימית וחיצונית. אם נח קיבל ציווי לבנות תיבה כדי לשרוד את המבול, הרי שאברהם מקבל ציווי לצאת- לא לברוח מפני העולם אלא להיכנס אליו, להשפיע עליו, ולהיות אור בו.
אברהם בניגוד לנח, אשר שם מבטחו בתיבה ונסחף בגלי המבול ללא יוזמה או פעולה מצדו, בוחר בדרך של תנועה ואחריות. הוא נענה לקריאה האלוקית באופן אקטיבי, יוצא, הולך ומתקדם- לא מחכה שהמציאות תישא אותו, אלא צועד לתוכה באומץ ובאמונה. אצל נח, התיבה היא מקום של הגנה; אצל אברהם, היציאה לדרך, והדרך עצמה היא המקום שבו נולדת הברית.
ובמרכזה של הברית הזו עומד רעיון עמוק:
“וְהָיִיתָ לְאַב הֲמוֹן גּוֹיִם.”
אברהם איננו רק אב לעם ישראל, אלא אב רוחני לאנושות כולה. הוא מגלם את היכולת לראות את צלם האלוקים שבכל אדם, וליצור שפה מוסרית אוניברסלית שלא מבטלת את הייחוד, אלא מעניקה לו משמעות עמוקה יותר.
הרב קוק (מתוך מידות הראי"ה, אהבה, פסקה ה) כתב כי:
"אהבת הבריות צריכה להיות חיה בלב ובנשמה… והשנאה צריכה להיות רק על הרשעה והזוהמא שבעולם… אך עלינו לדעת כי נקודת חיים, אור וקדושה, תמיד לא זזה מהצלם האלוהי שנחנן בו האדם בכללו… גרעין קודש זה ירומם את הכל."
במילים אחרות, אהבה אמיתית איננה רגש חולף או תשוקה עזה, אלא כוח חיים מתמיד המחפש דרכים להיטיב, לרומם ולתקן. אהבת הבריות, לפי הרב קוק, נובעת מעוצמה מוסרית ולא מחולשה. היא מכירה בכך שגם בעולם שבור יש ניצוץ אלוקי שאותו ניתן לרומם.
אהבה כזו דורשת תבונה וגבולות- היא איננה ויתור או נאיביות, אלא מחויבות עמוקה לבניית עולם מתוקן יותר, שבו כל אדם וכל עם יוכלו לממש את ייעודם. האחדות האמיתית, מזכיר לנו הרב קוק, איננה ביטול של השוני אלא הכלתו- מתוך מבט של אהבה.
גם הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל עסק במשמעות ה"ברית" והבהיר כי יש להבחין בין ברית לבין אמנה חברתית.
ברית איננה חוזה זמני אלא קשר עמוק המבוסס על ערכים משותפים, אחריות ומחויבות. היא מחברת בין שונים, לא מתוך אחידות אלא מתוך מחויבות הדדית לייעוד מוסרי משותף.
“הברית שאליה נקרא אברהם, ואליה אנו נקראים גם היום,” כתב הרב זקס, “איננה ברית של דמיון אלא של אחריות.”
וכך, אם בפרשת נח נדרשנו לבנות תיבה בתוך מבול של שנאה, הרי שבפרשת לך־לך אנו נקראים לצאת מן התיבה- ללכת אל העולם, לשאת את האמונה, ולבנות גשרים של תקווה ואמון בין אנשים ועמים. מאז ה־7 באוקטובר 2023 נדמה שהקרקע רעדה תחת רגלינו. זה היה רגע של תוהו ובוהו, של חושך, כאוס ואובדן אמון בסיסי במציאות.
אך כמו אברהם, גם אנו נדרשים ללכת- לא לברוח מהכאב, אלא לצעוד דרכו. להמשיך לבנות ולתקן, לבחור בחיים גם כשהלב נשבר.
אנו רוצים לחיות בביטחון, אך מולנו עומד אויב שאין בו אמינות ואין בו מוסר- אויב שמחזיק בגופות יקירינו ומונע ממשפחות רבות את האפשרות לסגור מעגל ולמצוא נחמה. אכזריות כזו שוברת לב, אך מול פני המוות- אנו בוחרים שוב בחיים.
ערך החיים עבורנו הוא ערך עליון.
דווקא משום כך, הרצון בשלום איננו חולשה אלא עוצמה מוסרית. שלום איננו נאיביות- הוא אחריות.
והאחריות מחייבת גבולות ברורים ומצפן מוסרי שאינו מתבלבל בין טוב לרוע, בין מי שמקדש חיים לבין מי שמקדש מוות.
אסיים בדבריו של הרב זקס-
"…אלוקים מורה לנו את הדרך הנכונה- אך הוא אינו מציל אותנו מפני עצמנו. אלוקים לא בלם את אדם וחווה כשאכלו מהפרי האסור. הוא לא תפס את ידי קין כשהכה את אחיו נפש. הוא לא מנע מהמצרים לשעבד את בני ישראל. השאלה המציקה לי אחרי השואה, גם כיום בעידן חדש זה של כאוס, היא: "היכן האדם?"
קריאתו של אברהם: "לך־לך"- איננה רק סיפור קדום, אלא קול נצחי הקורא גם לנו: לצאת מהפחד ומהייאוש, ליזום ולבחור באור, באמונה ובאחריות הדדית. ובתוך עולם שסוער בכאב ובחשיכה, אנו נקראים לשוב ולבנות את הברית- בינינו לבין עצמנו, ובינינו לבין האחר- כדי שנוכל להמשיך להאיר באורו של אברהם: אור של חסד, של תעוזה מוסרית, של משמעות ותקווה.
שבת מבורכת 💞
לרפואתו המלאה של אילן בן חנה, חבר יקר.
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
אנו זוכרים ומוקירים את כל אלו שחרפו נפשם כדי שנוכל לחיות כאן בבטחה, ואת המשפחות השכולות ששילמו ביקר להם מכל. אנו מודים ומתרגשים על חזרתם של כל החטופים החיים הביתה, ומתפללים וזועקים לשיבת השבויים שגופותיהם עדיין מוחזקות בעזה.
בתקווה גם לשובם של כל החיילים לשלום בבריאות הגוף והנפש, ולכל הפצועים רפואה שלמה ומלאה. ומי ייתן ותיושם הפסקת אש ראויה ומכבדת שתביא לפירוק החמאס מנשקו ולסיום המלחמה. אמן כן יהי רצון.
