השבוע פרשת יתרו, הפרשה החמישית בספר שמות. פרשת יתרו היא אחת הפרשות המכוננות בתולדות עם ישראל, שכן היא מהפרשות המרכזיות בעיצוב זהותו של עם ישראל. הפרשה מתארת את מעמד הר סיני ואת קבלת התורה- רגע מכונן שבו נכרתה ברית בין העם לאלוקיו, ונוסדה הערבות ההדדית המחייבת אותנו כחברה. קשר זה אינו רק משפטי או דתי, אלא מבוסס על יסודות מוסריים וערכיים, המלווים אותנו לאורך ההיסטוריה. גם כיום, בעיצומה של מלחמה, כשעם ישראל נאבק על ביטחונו ונושא את דגל המחויבות להשבת השבויים, המסרים העמוקים של הפרשה הופכים רלוונטיים מתמיד.
אירוע מתן תורה הינו כהצהרת אחריות לאומית. הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל דיבר רבות על כך שהתורה אינה רק אוסף חוקים דתיים, אלא מסמך מכונן של זהות לאומית ואתית. במעמד הר סיני נאמר לעם ישראל: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו'). זהו הציווי הראשון שקיבלנו כעם: להיות דוגמה מוסרית לעולם, לשאת באחריות כלפי החלשים ולשמור על אחדות פנימית. בימים אלה, כשהעם שרוי במלחמה קשה, המסר הזה הופך רלוונטי מתמיד. חובתנו כיחידים וכאומה היא לא רק להגן על עצמנו פיזית, אלא גם לשמור על ערכינו ועל חוסננו המוסרי. האחריות לשחרור השבויים אינה רק חובה מדינית או צבאית, אלא צו מוסרי המושרש עמוק בתורת ישראל. חז"ל לימדו אותנו כי "אין לך מצווה גדולה כפדיון שבויים" (בבא בתרא ח, ב). ההכרה שכל יהודי הוא חלק ממשפחה אחת, ושאיננו יכולים להפקיר אף אחד מאחור, היא ביטוי ישיר למסורת האחריות ההדדית שקיבלנו בהר סיני, "כאיש אחד בלב אחד."
היום חגגנו את חג ט"ו בשבט, ראש השנה לאילנות המסמל את תחילת התחדשות הצמיחה, גם כאשר פני השטח נראים קפואים ושוממים. הרב זקס הדגיש כי אחת התובנות המרכזיות של היהדות היא היכולת לראות מעבר למציאות העכשווית; להבין שגם מתוך חורבן יכול לצמוח עתיד חדש. בדיוק כפי שהאילן מתחיל לשאוב חיות מהאדמה עוד לפני שהאביב נראה לעין, כך עם ישראל נדרש לשמור על אמונתו ולפעול למען עתיד טוב יותר, גם כשהמציאות נראית קשה ומייאשת. כך גם המלחמה באויבנו והמאבק על שחרור השבויים דורש מאתנו נחישות, סבלנות ואמונה. איננו יכולים להרפות מהמאבק הזה, בדיוק כפי שאיננו מוותרים על תקוותנו הלאומית גם לאחר אלפי שנים של גלות וסבל. כל עץ שנראה יבש בחורף מסוגל לשגשג ולהניב באביב, כך גם עם ישראל יכול לצמוח ולהתחזק, גם מתוך המשברים הקשים ביותר.
בפרשה כאמור מתואר- "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות י"ט, ב'), ורש"י מפרש: "כאיש אחד בלב אחד"—רגע של אחדות מוחלטת. הרב זקס ראה בכך יסוד מרכזי: עם ישראל מסוגל להתקדם רק מתוך סולידריות- כוחנו באחדותנו.
המלחמה הנוכחית, לצד הצורך לפעול להשבת השבויים, היא מבחן לערכינו כעם. האם נצליח לשמור על אחדות גם כאשר הדעות חלוקות? האם נוכל לשים את הטוב הכללי מעל לאינטרסים האישיים? כפי שבני ישראל התאחדו סביב הר סיני.
פרשת יתרו מזכירה לנו שהבחירה להיות עם סגולה אינה רק כבוד, אלא בעיקר מחויבות. עלינו לשאוף לצדק, לערבות הדדית ולצמיחה רוחנית, גם כאשר הסביבה החיצונית קשה ומאתגרת. ט"ו בשבט מלמד אותנו שהתחדשות אפשרית תמיד, גם לאחר חורף ארוך וקשה. מלחמתנו הנוכחית על ביטחון ישראל ושחרור השבויים אינה רק צורך קיומי, אלא שליחות מוסרית, חלק מהתפקיד שלקחנו על עצמנו במעמד הר סיני.
הרב שמשון רפאל הירש היטיב להמשיל זאת לתקומת העץ: "תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים, אלא בשורשיו…הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות." כל זמן שהוא נצמד לשורשיו הרוחניים – שום רוח לא תעקור אותו ממקומו. ונהפוך הוא, הסערות תעוררנה את כוח ההתחדשות! (ממעגלי השנה).
כך גם עם ישראל- שורשיו נטועים עמוק במסורת, באמונה ובמחויבות המוסרית. ככל שנתחזק בערכים אלו, נוכל לצמוח גם מתוך החורף הקשה ביותר. המאבק הנוכחי הוא מבחן לערכינו, אך גם הזדמנות להוכיח לעולם ולעצמנו כי אנו חזקים, מאוחדים ומחויבים לאור של תקווה וגאולה.
כפי שכבר אמר הרב זקס: "יהדות היא האמונה שאור קטן של תקווה יכול להאיר חושך גדול של ייאוש". עלינו להמשיך ולפעול למען צדק, קיום הבית שלנו, אחדות ושחרור יקירינו- כי זוהי שליחותנו מאז מעמד הר סיני.
חג טו בשבט שמח ושבת מבורכת
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️
דנה מקסימה, קראתי בעונג רב את פרשנותך לפרשת יתרו. אוהבת את הזרימה והקלילות בהסברים וכמובן המסר לחברה שלנו בכללותה.
המשך שבוע מבורך בבשורות טובות ונעבור בעה"ש את הקושי הרב בידיעות שקיבלנו לחללים.
חיבוק ממני, חמדה