השבוע פרשת ואתחנן ובתחילת שבוע הבא, חג ט"ו באב, חג האהבה, שני מועדים עם מסרים משלימים, המחברים בין חוויות העבר לתקוות לעתיד. הפרשה נוגעת בפרידה של משה רבנו ובחזון לעתיד של עם ישראל בארץ ישראל, בעוד שט"ו באב מסמל את הפיוס, האהבה וחיבור בין אנשים.
פרשת ואתחנן היא הפרשה השנייה בספר דברים, והיא נקראת בשבת שאחרי תשעה באב. בפרשת זו ממשיך משה את נאום הפרידה שלו מעם ישראל, ומתחנן בפני ה' שיתיר לו להיכנס לארץ אך ה' מסרב. למשה רבנו לא נותר אלא לעלות על הר גבוה ולראות את הארץ מראש הפסגה. עתה, עיקר משימתו היא להכשיר את העם לקראת כניסתם לארץ תחת הנהגתו של יהושע בן-נון. משה מצווה את עם ישראל להטמיע את חשיבות שמירת התורה וחוקיה, והוא אוסף את עם ישראל וחוזר בפניהם על עשרת הדברות שנחרטו על שני הלוחות וניתנו במעמד הר סיני, ליוצאי מצרים ולכל בני העם היהודי עד סוף כל הדורות.
ואילו חג חמישה עשר באב, המכונה בקיצור ט"ו באב הוא חג בציר הכרמים והמחולות, חג האיחוד בין כל שבטי ישראל וחג האהבה, שבו באו זוגות רבים בברית הנישואין. יום האהבה החל בתאריך העברי ט"ו באב הוא סמל לא רק לאהבה שבין גבר לאישה אלא גם ליום בו כולנו, חברים, מתנהלים בדרכי נועם ושלום וחשים מאוחדים ומפויסים.
שילוב המסרים של פרשת ואתחנן וט"ו באב מדגיש את הצורך בשמירה על התורה והמצוות, תוך כדי טיפוח האחדות והאהבה בין בני אדם. זהו שילוב של זיכרון, ערכים, תקווה ואמונה בעתיד טוב יותר, המבטיח כי העם יעמוד באתגרים ויבנה חברה יציבה וצודקת בארץ ישראל.
פרשת ואתחנן כוללת את "שמע ישראל", אחד הפסוקים המרכזיים בתורה שמדבר על אהבת ה' ואחדות העם. בפרשה מופיע הציווי "וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל-לְבָבְךָ…" (דברים ו', ה'), המדגיש את אהבת האדם לה' בכל ליבו ובכל נפשו. אהבה זו היא הבסיס לקשר האישי והעמוק בין היהודי לאלוקיו. הפרשה מזכירה גם את חטאי עם ישראל במדבר ואת סליחתו של ה' לעם, מסר של פיוס וסליחה. כך גם בט"ו באב, היום שבו מתמקד עם ישראל באהבה בין אדם לרעהו, (סוג של תיקון לט' באב, שבו חרב הבית מפני שנאת חינם) יש הזדמנות לחזק את האחדות והקשר החברתי, דבר המתקשר לאהבת ה' בכך שאהבת הזולת היא ביטוי לאהבת הבורא. זהו יום של פיוס היסטורי.
כמו כן, פרשת ואתחנן נאמרת בתקופת "שבעה דנחמתא" – שבע שבתות הנחמה שלאחר תשעה באב. זו תקופה של התחלה חדשה, התחזקות ובניית הקשר. ואילו ט"ו באב מגיע לאחר תקופת האבלות של תשעה באב ומסמל גם כן, התחלה חדשה, פיוס ואחדות עם ישראל. ט"ו באב למעשה מציין מספר אירועים היסטוריים:
התרת השבטים לבוא ולהתחתן זה עם זה, ובכך נוצרה אחדות בעם.
יום שבו בני ישראל הפסיקו למות במדבר- בט"ו באב, הסתיימה הגזרה.
יום שבו שבט בנימין הותר לבוא בקהל- לאחר המקרה של פילגש בגבעה, שבט בנימין כמעט נכחד ונאסר להתחתן איתם. בט"ו באב הותר מחדש להתחתן עם יתר העם.
ויום שבו הוסרו המחסומים בין הממלכות- לאחר מותו של שלמה המלך נחלקה הממלכה לשתיים. ביום זה הוסרו המחסומים.
הרב שניאור אשכנזי מדגיש את משמעות וחשיבות הסליחה כבסיס לכל מערכת יחסים, במיוחד בנישואין. הוא מסביר שהקשר האמיתי בין בני זוג או בין חברים מתבסס על היכולת למחול ולסלוח על טעויות של אתמול ולתת הזדמנות חדשה ליום המחרת. ההבנה היא שהטוב שבאדם גדול מהרע שבו, ולכן כל מערכת יחסים דורשת גישה חיובית ואמונה בכוחו של האדם להשתפר. האירועים בט"ו באב מסמלים את הצורך בהתבוננות מעבר לחלוקות ולחילוקי דעות, התבוננות של מציאת המשותף וחיבורים. הסליחה והכבוד אחד לרעהו הכרחיים בכל מערכת יחסים, הם הבסיס לקשר בריא ומעמיק, בין בני זוג, בין חברים, ובין כל חלקי העם.
וכך מביא הרב שניאור אשכנזי את דבריו של הרבי מליובאוויטש בפגישת יחידות לגברת חנה שרפשטיין: "את קוראת יותר מדי ספרות יפה ולכן מחפשת דבר שאינו קיים. אהבה איננה מה שמתואר בספרים, היא איננה אותו רגש סוחף ומסנוור המתואר ברומנים. אלו חומרים דמיוניים שמתארים מציאות שאינה קיימת. אהבה הינה רגש ההולך ומתפתח במהלך החיים. האהבה שאת חשה ככלה צעירה אינה אלא התחלה של אהבה אמיתית, שפירושה הוא שותפות, אכפתיות ומתן כבוד הדדי. היא פורחת וגדלה באמצעות הפעולות הקטנות של החיים בצוותא. כאשר חיי שני אנשים מתלכדים לכדי פרשת חיים אחת, מגיע כל אחד מהשניים, במשך הזמן, להרגשה שהוא חלק מבן זוגו, עד שאינו יכול לתאר את החיים בלעדיו – זוהי אהבה."
לכינון חברה בריאה, אכפתית מכבדת ויציבה, הפרשה מפגישה אותנו שוב עם עשרת הדיברות שרובן מתייחסות להתנהגות בן אדם לחברו, והן לכאורה מובנות מאליהן בכינון סדר חברתי. ובכל זאת, שני לוחות הברית מקבל משה בהר סיני, לשניהם חשיבות זהה במימוש התורה השלמה, בלוח האחד מצוות בין האדם למקום ומצוות כיבוד הורים, ובלוח השני מצוות שבין אדם לחברו. הם אינם מצויים על לוח אחד, אך אנו מצווים לקיים את כל המצוות הללו בשווה. מסביר הרב דוד מנחם, "התבוננות בסדר הפנימי של הלוחות יגלה לנו דבר חשוב שיש לאדם השלם והוא- מחשבה, דיבור ומעשה. בלוח הראשון- מתחילים מהמחשבות, 'אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ', בהמשך יש את מצוות הדיבור- ' (י) לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא:', ולבסוף מצוות עשה, '(יא) שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ,' '(טו) כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ וְאֶת-אִמֶּךָ'. אומנם בלוח השני גם כן מופיעים המחשבה, דיבור ומעשה אך הפעם בסדר הפוך. ראשית המעשה- "(טז) לֹא תִרְצָח, וְלֹא תִנְאָף; וְלֹא תִגְנֹב", עלינו לסור מרע. ורק אז ממשיכים ללמד אותנו גם איך לדבר- "וְלֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁוְא." לא תתן עדות שקר על חברך בבית המשפט, ולבסוף- המחשבה, "(יז) וְלֹא תַחְמֹד, אֵשֶׁת רֵעֶךָ; וְלֹא תִתְאַוֶּה בֵּית רֵעֶךָ, שָׂדֵהוּ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ שׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ" (דברים ה'). נשאלת השאלה מדוע הסדר של מחשבה, דיבור, מעשה, הפוך במצוות שבין אדם לחברו?"
במצוות שבין אדם לחברו טבעי לנו להיות ב-Doing, הצד המעשי. זה מצב שמקבל הרבה תשומת לב מהחברה מפני שזה נחשב לחיובי ויעיל מאוד בהשגת מטרות, ויעדים. אכן, ההשפעה ותפקיד העשייה התבטא אף במעמד הר סיני, מעמד מתן תורה, כשעם ישראל ענה- ראשית 'נעשה' ואחכ, 'נשמע'. המטרה היא להכניס ערך ומשמעות לחיינו באמצעות עשייה ופעולה. להדגיש כי אנו חיים בעולם העשייה, וחשוב שלא ניפול ל"דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". המעשים משמעותיים בהשגת היעדים. בעוד במצוות שבין אדם למקום יותר טבעי לנו להיות במצב של Being, מצב שמחזיר אותנו לקיום הפשוט שלנו. מצב שבו אנו מתבוננים פנימה לעצמנו, ומערבים מודעות מוגברת לקיום שלנו.
בסיכומו של דבר, פרשת ואתחנן וטו באב מדגישות את כוחה של האהבה והכבוד, ומחדדות כי בידנו היכולת להתאמן בלאהוב, אהבת חינם, ולהתנהג בכבוד ובהכלה באופן יומיומי. מה שכנראה מסביר גם את סוף הפרשה עם הציווי של תפילת 'שמע ישראל', "(ה) וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכָל־לְבָבְךָ וּבְכָל־נַפְשְׁךָ וּבְכָל־מְאֹדֶךָ׃" (דברים ו'). אהבה היא מצב פעיל – אנחנו פשוט יכולים ליצור אותה כאשר היסוד האמיתי לקשר זה כבוד סליחה ומחילה. יחד עם הציפייה שבני זוג, חברים וכו' יחלקו דאגה, מסירות והתחשבות אחד כלפי השנייה, יש הכרח במתן מרחב ועצמאות אחד לשנייה. נשואים, חברים וכו' זה לא אומר שהם זהים, כל אחד ואחת הוא אישיות בפני עצמה וההכרה בכך יכולה לחזק ולהעצים את האהבת חינם.
ב"אמנות האהבה" טוען פרום כי האהבה על סוגיה השונים – אהבה רומנטית וארוטית, אהבת הורים לילדיהם, אהבת אחים, אהבת האדם את האל ואף האהבה העצמית – היא התשובה היחידה לקיום האנושי. ביכולתה לפתור את מכאובי דורנו המנוכר והבודד, ולהרוס את המחיצות שקמות בין בני האדם. אמן כן יהי רצון.
שבת של בשורות טובות
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון.