הפרשה הקצרה ביותר מכל פרשות השבוע היא פרשת וילך, ופעמים רבות היא נקראת יחד עם פרשת ניצבים. בשנים שהיא נקראת בפני עצמה, השבוע למשל🤓, היא נקראת בבית הכנסת בשבת שבין ראש השנה ויום הכיפורים, המכונה גם בשם "שבת שובה."
ההפטרה הנאמרת בשבת זו נפתחת במילים "שובה ישראל!" זו הפטרה הקוראת לעם ישראל לשוב לבורא העולם בלב שלם. לפיכך, שבת זו קיבלה את השם 'שבת שובה'. זו שבת מיוחדת אותה כדאי להקדיש לשיבה אל ה'אני' האמיתי שלנו, החיבור לה'.
מסבירה נחמה ליבוביץ שכל הנביאים קוראים לישראל לתשובה, אבל לא כהושע הנביא הקורא- "שובה ישראל" ומלמד את ישראל מה לומר. כדבריה- " מלמדם מה יפייסו על עצמם." ככתוב- "(ג) קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים, וְשׁוּבוּ אֶל-יְהוָה; אִמְרוּ אֵלָיו, כָּל-תִּשָּׂא עָוֺן וְקַח-טוֹב, וּנְשַׁלְּמָה פָרִים, שְׂפָתֵינוּ." (הושע, פרק י"ד) במילים אחרות, דברו איש אל רעהו, תתייעצו ותשוחחו כיצד לעשות תשובה, ובקשו בדיבור 'שפתינו' (ע"פ המדרש התפילה שהחליפה את הקורבנות) את ה' לזכור את הטוב שיש בנו.
ביהדות קיים המושג- "רצוא ושוב" שהוא ביטוי לתנועה בנפש האדם. מסבירה עליזה בן דוד- "הפירוש הפשוט של המונחים "רצוא ושוב" היא התקדמות ועליה (רצוא) אל מול נסיגה וירידה (ושוב). באדם קיימת תשוקה לעלות ולהזדכך, אולם החומר, היצרים והתאוות מושכים אותו למטה. האדם נע ונד בין שני קטבים אלו, והדבר משפיע גם על מצב רוחו (להיות ב"היי" או ב"דאון")."
עליזה בן דוד מתארת שלוש דרגות עיקריות ב"רצוא" וב"שוב", בעליה של האדם אל מול הירידה-
"הדרגה הראשונה היא "שוב לאחור" והיא מתייחסת אל מי שמצד אחד עולה, אולם לאחר מכן נרתע ונסוג לאחור כמעט כמו באינסטינקט. במילים אחרות: קיים פער מוחלט בין התנהגות האדם כשהוא ב"רצוא" (בעליה וההזדככות) ל"שוב" (הנפילה לתאוות והיצרים), אולם האדם לא מודע לפער. אפשר לראות זאת אצל אנשים שמתנהגים בפרהסיה בצורה אחת, אולם בפרטיות ועם הקרובים אליהם בצורה אחרת. בחוץ הם מצטיירים כדמות מבינה, מכילה, עדינה ומתחשבת, אולם עם הקרובים להם הם עצבניים, כעסנים ואפילו אלימים. הדבר שמייחד אנשים במדרגה זו היא העובדה שהם אינם ערים לפער בהתנהגות שלהם עצמם. הם מטפחים תדמית מושלמת שמשרתת אותם כלפי חוץ, אבל כשהם לבדם הם נכנעים ליצר, לתאווה, לכעס ולחוסר היכולת לדחות סיפוקים. אין שום קשר בין איך שאותם אנשים מצטיירים כלפי חוץ, ובין מה ומי שהם באמת."
הדרגה השנייה היא "שוב למקום". במדרגה זו נמצא האדם שמודע לפערים שקיימים בין התדמית למהות שבו, ובין ה"רצוא" וה"שוב", ולכן הוא שואף לתקן את עצמו. הוא עושה זאת באמצעות בניית כלים, התמדה בעבודת המידות, התגברות על תאוות ויצרים, היכולת לדחות סיפוקים ועוד. בצורה זאת הולך ומצטמצם הפער שבין ה"רצוא" וה"שוב". כשאדם שכזה חווה נפילה הוא מבין כי מדובר בביטוי המעיד על כך שהוא עוד לא בנה כלי למדרגה אליה הוא שואף. הוא איננו מתייאש מהכשלון, אלא אדרבה ממשיך לעבוד ולנסות. נפילה אצל אדם שכזה היא תמיד למקום יותר גבוה מזה שאליו הוא נפל בפעם האחרונה.
הדרגה השלישית והמתוקנת ביותר היא "שוב לאחד" והיא מדרגת הצדיק, כלומר אדם המכיר בכך שתנועת ה"שוב" היא לא "ירידה" או "נפילה" אלא הדרך להביא מהאור האלוקי אל תוך החומר, בבחינת זיכוך החומר (אנו בני אדם ועיקר העבודה שלנו היא בעולם הזה). היכולת של הצדיק לחבר בין עולם הרוח לחומר מבלי שהוא עצמו מתקלקל, מבטאת אחדות.
שלושת המדרגות הללו מסודרות גם לפי שלושת כללי עבודת המידות שקבע הבעש"ט: הכנעה, הבדלה והמתקה. מדרגת 'שוב לאחור' היא ביטוי של "כניעה" ("הכנעה") גמורה של האדם לעולם החומר ששולט בו. דרגת 'שוב למקום' היא ביטוי למצב שבו אדם מבדיל ("הבדלה") בין רע לטוב, בין מהות לתדמית, ולכן הוא מסוגל לגלות את מקומו האמיתי ולעבוד בכדי להתקדם. מדרגת 'שוב לאחד' שבה מורידים אלוקות אל החומר, היא "ההמתקה", מצב מתוקן שבו אדם רכש את המידה שהוא עמל עליה ולכן הוא לא מתפעל יותר מהחומר, ואפילו מסוגל לתקן אותו. כך נעשית כל המציאות אחת (גם בעליה וגם בירידה)."
התשובה היא תהליך של פיוס המזמין את כולנו לבחור ולמצוא את הערוץ שיאפשר לנו להתפלל בכנות, ביושרה, ובאהבה. זהו ערוץ שמאיר ומגדיל את היופי שסביבנו. מי ייתן ונצליח לעלות במדרגות, לזכך את החומר, לאזן אותו עם עולם הרוח, ולחזור בתשובה אל עצמנו, אל שורש נשמתנו. אמכי"ר.
שבת שלום🥰