זהו המקום הראשון בנבואות הנחמה של ישעיהו שהוא מתמקד בהבטחה הנבואית לעושר חמרי, רווחה ושגשוג, כמטרה בפני עצמה, התהפכות הגורל מחושך לאור… עד כה, נבואות הנחמה התמקדו בכבוד שמים, בגאולת ישראל כ-עמו, ובמשמעות הגלות והגאולה לקשר של ה' וישראל ואו הקשר של ה' עם הגוים.
מחדד לנו הרב משה ליכטנשטיין- "…אחת הבעיות הקשות של העוני, מלבד עצם הסבל שלו, הוא היאוש וחוסר התקווה. העני רובץ תחת עול כבד של חובות הממשכנים אף את עתידו, חסרה לו היכולת להשקיע לטווח הארוך על מנת לשפר את מצבו, היות ונראה שאותם גורמים שהביאוהו עד הלום, ימשיכו להעיק עליו ולמוטט אותו. גם אם הוא רואה אור בקצה המנהרה, הרי שזו תקווה לפרוץ את העוני והדחק לקיום ממוצע.”
מצב קיומי של עוני משפיע על מצבו הנפשי, הכלכלי, והחברתי של כל אחד ואחת מאתנו, ולעיתים הוא גובה מחיר מנטלי ונפשי כבד מנשוא. אנחנו מתנהגים באופן שונה כשאנו חשים מחסור בדבר מה. איזה דבר מה? אז מסתבר שזה פחות חשוב. בין אם מדובר במחסור בזמן, כסף, חברות, הכרה, מזון – כל אלה תורמים לחוויית העוני, ל"מנטליות המחסור". הקשב שלנו ומידת החיבור שלנו ידעו לזהות היכן מצויה העניות שלנו.
המחסור מאלץ אותנו להתמקד בעיקר בחסך המיידי – רעב למזון, פגישה שמתחילה בעוד חמש דקות, חשבונות שצריך לשלם עוד היום, עבודה שיש להגיש עד מחר וכו'. והתוצאה היא- שאנו לא פנויים כלל לתכנון של טווח ארוך. "המחסור מכלה אותנו", מסביר אלדר שפיר מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת פרינסטון, "אנחנו לא מסוגלים להתמקד בדברים אחרים שחשובים לנו". דעתנו מוסחת ואיננו מצליחים להתרכז. במילים אחרות, אנחנו לא פנויים, וזה המצב שנוצר לנו בשוטף. וכך המחסור – בזמן, בכסף, בכבוד, בהכרה או בכל דבר אחר – גורם לנו להתנהל ממקום השרדותי ומצומצם.
אין ספק שחשוב שנבחין בחסכים שיש לנו – חסכים הנובעים מחיים עמוסים, לו"ז צפוף, לחיים בעוני המתבטאים בחסר במזון, ביגוד, או כל דבר בסיסי למחייה, כי מעוני שכזה אי אפשר לקחת פסק זמן. "העוני הוא אויב גדול לאושרם של בני האדם. הוא מחסל את החרות, מונע מאתנו לממש מידות טובות אחדות, ומקשה עלינו מאוד ליישם אחרות", אמר המסאי הבריטי סמואל ג'ונסון ב-1782.
סוגי המחסור השונים משפיעים ומזינים זה את זה. מחסור כלכלי-חומרי יוצר פחות הזדמנויות לרכישת השכלה, להשתלב בתעסוקה בטוחה, יציבה ומספקת, לגור בסביבת מגורים איכותית ולזכות בבריאות טובה. אנשים שסובלים מעוני חווים כאב רגשי, תלות, וצורך בהכרה ובתחושה של ערך עצמי. וכשהם לא נענים, מתווספות תחושות של בדידות, חוסר אונים, ייאוש וחוסר תוחלת. מה שמייצר מעגל של כאב שמזין את עצמו ומקשה על היכולת להביא לשינוי.
לכן, מסביר הרב ליכטנשטיין, "המעבר מעוני לארמון מלכותי איננו אופציה אלא פנטזיה וחלום מן האגדות. מטרת השימוש של הנביא בדימוי הזה היא להפיח תקווה ששינוי קיצוני אפשרי ושאם הקב"ה ירצה, אין זו אגדה. לכן, למרות שהגלות נראית כמציאות בלתי-ניתנת לשינוי והמעבר מן הגלות לגאולה משול ליציאת העני לעושר, אזי המסר של הפסוקים הוא שכן תהיה הגאולה; לא רק מזהירה ובוהקת אלא גם אפשרית למרות הראותה כרחוקה ובלתי ניתנת להשגה."
יחד עם זאת הנבואה ממשיכה ומבהירה כי יש לעשות תשובה כחלק אינטגרלי מהגאולה. אין מתנות חינם, הגאולה מחייבת את ישראל במעשים- "(יד)בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק כִּי־לֹא תִירָאִי וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא־תִקְרַב אֵלָיִךְ׃" (ישעיהו נ"ד) בהפטרה זו נוצר עקרון חדש של גאולה- והוא מתוך תשובה, כשהאדם מתקן את דרכיו אז הוא נגאל. ועל זה כבר- "רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעני, סופו לקיימה מעושר ". (מסכת אבות, פרק ד, משנה ט)
ההפטרה קוראת לנו לפקוח עיניים, ולעשות תשובה במתן צדקה והתרחקות מעושק. מצוות הצדקה איננה רשות אלא חובה שהתורה מטילה על כל אחד ואחת מאתנו ועל החברה כולה. ומטרתה לעזור ולתמוך בחולים, בקשישים, ביתומים, באלמנות, וכו' אנשים שאינם יכולים לקיים את עצמם. מצוות הצדקה היא מן המצוות הגדולות שבתורה, וכבר אמרו עליה חכמים: "שקולה צדקה כנגד כל המצוות" (ב"ב ט, א). גם בפרשה שלנו השבוע, פרשת ראה, אנו מצווים לתת צדקה לכל יהודי הנצרך לה, "(ז) כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ. ". (דברים טו). המעלה הגדולה ביותר של הצדקה, היא לסייע לעני לעמוד על רגליו בכוחות עצמו, כך שלא יצטרך יותר לבקש צדקה. ואמרו גם חכמים: "כל המקיים נפש אחת מישראל מעלה עליו הכתוב כאילו קיים עולם מלא" (משנה סנהדרין ד, ה)
ההתמודדות עם האתגרים בעולם, תוך מתן סיוע ותמיכה לסובלים ולנזקקים, הופכת את כולנו לשותפים בתיקון עולם ובקירוב הלבבות. התורה שולחת אותנו לפתח את תשומת הלב והרגישות שלנו לצרכים שלנו ושל אלו הסובבים אותנו במתן צדקה/תמיכה/עזרה ולמעשה היא מעצימה וממלאה את הנותן לא פחות מהמקבל בתחושה של משפיע, טוב ומטיב, ובקבלת פרופורציות לגבי החסרים שכל אחד ואחת מאתנו חווים. שנדע להנות ולחלוק את השפע שבעולמנו. אמכי"ר.
שבת שלום💓