הנביא ישעיהו פותח-
"(א )נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹקיכֶם: (ב) דַּבְּרוּ עַל-לֵב יְרוּשָׁלַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם בְּכָל-חַטֹּאתֶיהָ:" (ישעיהו מ')
נבואות הנחמה הן הדרגתיות והן מגיעות תחילה מציווי נביאים אחרים לנחם את ישראל, כשבהמשך מגיעות פניות נחמה ישירות וחזקות יותר. דרך אמירות הנביא ניתן ללמוד על הלך הרוח ומצבו של העם בראשית התקופה של שיבת ציון. לאחר הצהרת כורש יש צורך לפייס, ולרומם את לב העם, "דברו על לב ירושלים", לאור חוויית הכישלון והחורבן של ירושלים ומלכות יהודה, וזאת, לאחר שמלכות ישראל חרבה וגלתה, היה צורך ליצור תקווה וממשיות לגאולה. לעודד אותו שיאמין שזוהי תחילתה של תקופה חדשה, תקופה של נחמה אלא שלא כולם משתכנעים. מול הכרזותיו הנמרצות של הנביא יש לא מעט אנשים שמביעים ייאוש וחוסר אונים: "יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ כִּי רוּחַ ה' נָשְׁבָה בּוֹ". העם הפנים את נבואות התוכחה של נביאי החורבן, ועתה הם חשים שמאחר והם, בני יהודה, נענשו מידי ה' בחורבן ובגלות, הם יבשו וקמלו. תשובתו של ישעיהו הנביא מכילה ומביעה הסכמה עם הנאמר יחד עם זאת הוא מסביר: "אָכֵן… יָבֵשׁ חָצִיר נָבֵל צִיץ", אבל במילים אחרות, (כפי שכתוב בליקוטי מוהר"ן ח"ב- תורה קיב)- "אם אתה מאמין, שיכולין לקלקל, תאמין שיכולים לתקן." "כי דְבַר אֱלֹהֵינוּ יָקוּם לְעוֹלָם" (ישעיהו מ' פס ח'), יהיה אשר יהיה – עם ישראל לא יעלם והוא יגיע בסופו של דבר לחזון אחרית הימים.
הפטרת נחמו מתייחסת לשיבת העם מהגלות. ספר ישעיהו אומנם פותח בתוכחה אך הוא מסיים בנחמה. ואחת השאלות שעולות- כיצד משקמים את ההריסות ובונים מחדש? החיים מזמנים לא מעט מצבים שבהם אנו נאלצים להתמודד עם אירועים קשים או מעברי חיים מאתגרים. הנושא רלוונטי ממש גם בימנו.
לנו כבני אדם יש כמות מוגבלת של משאבים. זה נכון לגבי שעות ביממה וזה נכון גם לגבי כוחות נפש. כבני אדם מוטלת עלינו אחריות שעם פיתוחה של יכולת המולטיטסקינג, (היכולת לבצע מספר משימות בו זמנית מבלי שזה יגרע באופן משמעותי מאיכות ויעילות הביצוע) האחריות שלנו התעצמה. מלאכול בריא, לדאוג למשימות משק הבית, לילדים, לצרכים השונים שלנו ושל מי שסביבנו, פרנסה ועוד. בעקבות המשברים, האמון הבסיסי שלנו מתערער בנו ובעולם. משבר יכול להפיל אחריו את כל מערכת האמונות של האדם, משבר אמון- האמון בחיים, באלוהים, בטוב, בעצמו ובכל מה שהחזיק והניע אותו בחייו. והאתגר הוא לזכור שהמשברים שאנו חווים הינם מצב זמני.
אז אם המשבר אינו מספיק מסתבר שבזמן משבר יש לנו גם נטייה לשפוט את עצמנו בחומרה, ואנו מגלים קושי לראות את הנקודות החיוביות בחיינו. והשאלה שעולה היא כיצד מיצרים ושומרים על איזון שיאפשר מציאת דרך להמשיך לחיות חיים מלאים ומספקים?
משברים מגיעים בכל הסוגים והגדלים, ובכל משבר טמונה הזדמנות לצמיחה. ההבדל בין התפתחות וגדילה, ובין נפילה ארוכה ופגיעה ממושכת בתפקוד נעוץ לרוב באופן בו אנו מתמודדים. האם זו אכן התמודדות כנה ואמיצה הכוללת- בחינת ההשלכות למשבר, בחינת ה"אני מאמין" שלי, ונכונות והאמונה שלי ליצר שינוי שיהיה מקדם וחיובי?
בהפטרת נחמו פונה הנביא לליבו של העם, בניסיון והשתדלות לרומם את מצב רוחו, לפייס ולהפיח בו תקווה שאכן הקלקול בר תיקון. הנביא קורא לעם לחזור ולעלות לירושלים, להביט קדימה עם תקווה למימוש ייעודו. להאמין שבעתיד לבוא ירושלים תהא ותתממש כ-לב פועם בלב העולם, לב מחייה ומאיר, ופועם עבור כל העמים. השיקום מאתגר, ממושך ואינו פשוט אבל הנביא מעודד את העם לראות את החזון, את העתיד לבוא- ירושלים שתקום לתפארת, ותהא למופת לכל העמים האחרים. ועל זה הרצל כבר אמר, "אם תרצו אין זו אגדה🤓."
היכולת לקום מכאלו תחתיות נותנת לנו את הכוח לתקווה ולאמונה שאפשר. מי ייתן ונצליח להתגבר, להתחזק ולצמוח מהמשברים שאנו חווים וכנראה שעוד נחווה בחיינו. אמכי"ר.
שבת שלום ובשורות טובות💞