הפטרת פרשת בהר היא בספר ירמיהו פרק ל"ב (פסוקים ו'-כ"ז). עיקר הפרשה הוא להבהיר שהחורבן אכן בפתח ולאחריו הגלות שתגיע אבל יש חיים גם לאחר מכן, ובני ישראל ישובו לארצם.
ירמיהו מקבל נבואה שחנמאל, בן דודו, עומד לבקש ממנו שיקנה ממנו שדה בענתות. ואכן כך היה. חנמאל מגיע, וירמיהו נענה להצעה למרות שאין בה שום הגיון כלכלי. אחרי הכל, מי קונה שדה כשהוא יודע (וירמיהו הנביא יודע) שהחורבן מתקרב והגלות בפתח?
ירמיהו מבין שמדובר בעסקה משפחתית אך הוא מבין שיש פה גם מעשה סמלי, ולכן לאחר שביצע את הרכישה כדין, הוא מוסר את שטר המכירה, 'ספר המקנה', למשמרת אצל עוזרו, ברוך בן נריה, לעיני כל הקהל שהיה בחצר המטרה, "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (ירמיהו לב, פסוק טו).
המעשה אומנם בוצע, אך דעתו של ירמיהו לא נחה. הוא פונה לה' בתפילה מהולה בתלונה, ומבקש להבין מה ההיגיון בצו שקיבל: "הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ… וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי… קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים"? (ירמיהו לב, פסוקים כד-כה).
ה' משיב- "הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ" (ירמיהו לב, פסוק כח), עונש על בגידתם המתמשכת, אבל העונש, שהוא החורבן והגלות הוא רק שלב במסע: "כִּי כֹה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם… שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ… בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם… כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם ה'" (ירמיהו לב, פסוקים מב-מד). ה' מסביר לירמיהו את פשר הציווי לקנות את השדה- הציווי הזה הוא פתח של תקווה. זהו גם הקשר לפרשת בהר, שבה מצוין חוק הגאולה, גאולת קרקע, (ויקרא כה, פסוקים כה-לד) אחד מחוקי הנדל"ן המקראיים שנועדו לשמר את נחלת המשפחה והשבט. ע"פ החוק הזה, כשאדם נאלץ למכור את שדהו, מוטלת החובה על קרוב משפחתו לקנות ממנו את השדה, ובכך להשאירו בחזקת המשפחה.
כלומר, המסר של ההפטרה מציין שאומנם דינן של ממלכת יהודה ואפרים נחרץ, אך העם הזה, בני ישראל, ימשיך את חייו במהדורה חדשה, על אותה אדמה שניתנה לאבותם לעתיד לבוא: " (לז) הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח׃" (ירמיהו לב)
אומנם עברו עלינו ימי גלות בבל, ובאו ימי בית שני עם עצמאות מוגבלת, משעבוד לפרס עברנו לפטרונותה של יוון, וממנה לרומא. חורבן הבית השני שלח את היהודים לגלות חדשה, ארוכה וממושכת. כעת אנחנו בעיצומו של הניסיון השלישי לבנות את עצמנו באותו בית שהנחילו לנו אבותינו, אך לא פעם מתגנב לליבנו חשש שהנה הכול חוזר על עצמו, והשיעור שלנו עדיין לא נטמע. אין פוליסת ביטוח למדינת ישראל, והמשמעות היא שאנחנו נושאים באחריות למימוש ההבטחה האלוהית לחיי העם בארץ.
וכמו שצוין בפרשת השבוע, פרשת בהר, במצוות היובל אנו מצווים להחזיר את הקרקעות לבעליהן הראשונים, ובמקביל אנו מצווים כפי שהזכרנו בהפטרה עם הנביא ירמיהו ובן דודו, לרכוש את האדמה. המסר הוא- שהמדינה, הארץ, היא לא שלנו, אלא היא רק ברשותנו. כבר בהר סיני הובהר לכולנו שעלינו להיות ראויים, לנהוג ביושר, בצדק, ובחמלה- בין אדם לחברו, לאמץ ערכים, תרבות, שפה וחינוך ראויים, ככתוב-"(כג) וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי… (לט) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל־הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם׃" (ירמיהו לב). לעזרתנו מגיע ספר ויקרא שעוסק כולו בפרטי הקדושה, "(יד) אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו…" (מו) וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ." (ויקרא פרק כה) וכו'. אלו הקודים וההוראות הפעלה שהמקום הזה מחייב בכדי שנהיה ראויים לארץ הזו. אמכי"ר.🇮🇱❤