פרשת תרומה, השביעית בספר שמות, פותחת את הדיון במשכן – המקום המקודש שבו מתגלה השכינה לעם ישראל. הפרשה מתמקדת בציווי ה' למשה על בניית המשכן באופן הבא:
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ…" (שמות כה, א-ב).
פסוק זה מבטא עיקרון חשוב: הנתינה חייבת לבוא מרצון הלב, מתוך נדיבות אמיתית, ולא מתוך חובה. העם נקרא לתרום חומרים שונים – זהב, כסף, נחושת, בדים יקרים, עצים, שמנים ואבני חן- לצורך בניית המשכן, הכלים שבו, ובגדי הכהונה. אך מעבר להיותו מקום לעבודת ה' והקרבת הקרבנות, המשכן מסמל את נוכחות ה' בקרב העם.
במילים אחרות, המשכן אינו רק מקום פיזי, אלא מציאות פנימית הקיימת בליבו של כל אדם. המשמעות העמוקה של הקדושה היא להפוך את חיינו למלאי תוכן ומשמעות, למצוא אלוקות בכל רגע ובכל מעשה, ולא להתפשר בחיים ריקים מתוכן.
הרמב"ם (מורה נבוכים ג, מז) מסביר כי מטרת המשכן ובית המקדש אינה רק פולחן, אלא יצירת מרחב שמעורר באדם תחושות של פליאה, התעלות והתבוננות. בעולם שבו החיים עשויים להפוך לשגרה אפרורית, המשכן מזכיר לנו לעצור ולהכניס קדושה אל תוך היומיום. כל אדם זקוק לנקודות חיבור מוחשיות עם הרוחניות – בית כנסת, לימוד, רגעי שקט של חיבור פנימי כדי להיזכר במשמעות חייו. רעיון זה מתחבר לתובנה עמוקה על עצם החיים. לחיות באמת משמעו להיות נוכח, להיות מודע לבחירות שלנו ולשאול את עצמנו- מה גורם לנו להרגיש חיים? זה לא רק לעבור את הימים מתוך הרגל, אלא לקום בבוקר עם תשוקה, למצוא יופי ומשמעות בדברים הקטנים, להיות מחוברים לרגשות שלנו, ולחוות את חיינו בעוצמה. זו גם היכולת להתמודד עם אתגרים, ללמוד מהם ולגדול. החיים אינם משהו שפשוט קורים לנו- אלא משהו שבכל יום מחדש- באפשרותנו לבחור.
המשכן הוא למעשה רעיון עמוק שמזמין אותנו להפוך את חיינו למשמעותיים יותר, מלאי חיבור וקדושה, ואינו מוגבל למבנה הפיזי שנבנה במדבר. אלא מהווה עיקרון נצחי של יצירת מרחב להשראת שכינה, מרחב שבו הקדושה נוכחת ומשפיעה. גם היום, מסביר הרב שניאור אשכנזי, כל אחד מאיתנו יכול "לבנות משכן" בחייו, בדרכים שונות המשקפות את הקשר שלנו עם האלוקות שבנו, למשל-
נתינה מתוך נדיבות: המשכן נבנה מהתרומות שהובאו מרצון, ללא כפייה. כך גם החברה שלנו מתעצבת מתוך ערבות הדדית, התנדבות ועזרה לזולת. כאשר אדם נותן בלב שלם – בין אם זה זמן, משאבים או תמיכה רגשית – הוא יוצר מרחב של קדושה סביבו.
קדושה בתוך חיי היום-יום: אין צורך במבנה מפואר או בטקסים מיוחדים כדי לחוות קדושה. דווקא המעשים הקטנים – מילה טובה, מעשה חסד, גילוי סבלנות – הם שהופכים את חיינו למשמעותיים ומקרבים אותנו לרוחניות. כאשר אדם חי מתוך מודעות, מחפש להוסיף טוב בעולם ומתכוונן לעומק ולמשמעות שבמעשיו, הוא למעשה בונה "משכן" בתוך מציאות חייו.
השכינה שבלב: הציווי "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" מלמד שהשכינה אינה מוגבלת למקום אחד – היא שוכנת בתוכנו, בלבבות של אלו שמבקשים את קרבת ה'. כאשר אנו פועלים ביושר, מתוך כוונה טהורה ומתוך חיבור לערכים נעלים, אנו הופכים לכלי להשראת שכינה.
דיוק והקפדה בפרטים: המשכן לא נבנה באקראי, אלא בהקפדה על כל פרט – מהממדים המדויקים של הכלים ועד לבחירת החומרים. כך גם בחיינו, תשומת לב לפרטים הקטנים – אם זה בהשקעה בזוגיות, בחינוך ילדים, בהתפתחות אישית, במקצועיות בעבודה או בתרומה לקהילה – יכולה להפוך את המעשים שלנו למלאי משמעות, יציבות ואיכות.
כך מתאר זאת הרב דוד סתיו, "…"מדינה אינה יכולה להיבנות על נדיבות ליבם של תושביה בלבד, ולכן היא תגבה מיסים ותחייב בשירות צבאי. אך לחברה אין סיכוי לשרוד בלי רוח התנדבות שתפעם בבניה ובבנותיה. פרשת תרומה מבקשת לצקת בנו את הרצון להמשיך ולהתנדב, לדעת כי אנו בונים בתוכנו מקדש של טוב ונתינה – 'וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם'."
בניית משכן, אם כן, אינה פעולה חד-פעמית, אלא תהליך מתמשך של יצירת מקום להשראת שכינה בחיינו – דרך הנתינה, ההתנהלות היומיומית, התודעה הפנימית והדיוק במעשים. ככל שנקדש את חיינו ונכניס לתוכם רוח של משמעות, אהבה ואמת – כך נזכה להרגיש את נוכחות האלוקות בתוכנו.
יש מפרשים כי רעיון המשכן קשור גם לחטא העגל. בני ישראל חיפשו ביטוי מוחשי לקשר עם ה', ומשלא מצאו- יצרו עגל זהב. לכן, המשכן בא לתת מענה לצורך החומרי, הפיזי אך בצורה נכונה ומקדשת. אנחנו חיים בעולם העשייה שבו החומר תופס מקום מרכזי, אך כדי שהחומר לא ישאב אותנו ויטשטש את היסוד הפנימי האלוקי שבנו, אנו זקוקים לנקודות מגע מוחשיות עם הרוחניות.
זהו המסר הנצחי: המשכן שוכן בנו. כפי שהדגיש הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל: "ה' שוכן לא בבית עץ ואבן, אלא בנפשם ובתודעתם של בני אדם חופשיים. לא במפעלי בנייה כבירים נמצא אותו, אלא בלבבות של הנותנים."
בתקופה ממושכת ומאתגרת זו, כשהעם מתמודד עם מלחמה, שבויים, מפונים, פצועים ושכול, המסר של המשכן מקבל משמעות עמוקה במיוחד. כפי שבני ישראל נדרשו לתרום להקמת המשכן מתוך נדיבות הלב, כך גם במשך כל התקופה הממושכת והכואבת שאנו עדיין חווים, אנו עדים לערבות הדדית מדהימה – חיילים נלחמים במסירות נפש, אזרחים תומכים, מתנדבים ופועלים ללא הרף. המשכן לא היה רק מבנה פיזי, אלא מרחב להשראת שכינה, וכך גם כיום – כל מעשה חסד, כל חיזוק הרוח, כל תמיכה ואחדות הם לבנים במשכן הפנימי שלנו. השכינה שורה בתוכנו, וכשאנו מתאחדים באמונה, בחסד ובנתינה, אנו יוצרים מרחב של קדושה, מחזקים זה את זה וזוכים לקיים את הציווי: "ועשו לי מקדש – ושכנתי בתוכם."
שבת מבורכת
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א.
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️
