פרשת בא היא הפרשה השלישית בספר שמות, ובה מתוארת יציאת בני ישראל מעבדות לחירות. הפרשה עוסקת בשלוש המכות האחרונות – ארבה, חושך ומכת בכורות – אשר מובילות לשחרורם של בני ישראל משעבוד מצרים. זהו רגע מכונן שבו הם הופכים לעם חופשי בעל זהות משותפת. התורה מצווה לספר על יציאת מצרים לדורות הבאים ולהנציח זאת באמצעות הנחת תפילין: "וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה, וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ ה' מִמִּצְרָיִם." (שמות יג’).
המסר המרכזי של הפרשה – השאיפה לחירות – רלוונטי בכל דור. כפי שבני ישראל יצאו מעבדות, כך גם כיום קיימים "שעבודים" בתחומים שונים – חברתיים, כלכליים, תרבותיים ואישיים. השנה בפרט, החטופים שנמצאים בידי ארגוני טרור ממחישים לכולנו את המשמעות של שעבוד ואת הצורך במאבק למען חירותם. הפרשה קוראת לנו לאחריות ולמעורבות אישית בשחרורם, לצד שמירה על זהותנו וערכינו.
בני ישראל התמודדו עם אתגרים קשים והיו זקוקים לאמונה עמוקה. זו השראה שאנו יכולים לשאוב מהפרשה, במיוחד בזמני משבר לאומיים ואישיים, ולהאמין ביכולתנו להתגבר על קשיים. ההצלחה של יציאת מצרים התאפשרה בזכות פעולה קולקטיבית ושיתוף פעולה – תזכורת לחשיבות של אחדות וסולידריות גם בימינו.
הפרשה מדגישה את הציווי לזכור את יציאת מצרים לדורות. כך, גם במציאות שלנו, זיכרון ההיסטוריה מאפשר לנו לשמור על ערכינו ולשאוף לעתיד טוב יותר. השנים האחרונות הוסיפו דפים לסיפור ההיסטורי שלנו, והאירועים שאנו חווים בשנתיים האחרונות עוד ילמדו בבתי הספר כחלק ממורשת העם.
עשר המכות ממחישות גם את הפן המוסרי – שחרור עם משעבוד מתוך הכרה בזכויותיו. הפרשה מזמינה אותנו לבחון כיצד אנו יכולים לפעול למען צדק חברתי, לתמוך במוחלשים ולהיאבק בעוולות. החושך, למשל, משמש גם כמטפורה לבלבול וייאוש, אך מלמד אותנו כי תמיד יש אור בקצה הדרך.
וכך מסביר הרב ד"ר יונתן זקס-
"…משה רבנו, על־פי מצוות ה', מכין את העם לחירותו. הוא איננו נואם באוזניהם על החירות, על המסע המפרך או על היעד, הארץ שהובטחה לאבותינו. הוא מדבר על הילדים: "והיה כי יאמרו אליכם בניכם, מה העבדה הזאת לכם? ואמרתם…"; "והגדת לבנך ביום ההוא לאמר"; "והיה כי ישאלך בנך מחר לאמר מה זאת?"
משה מדבר לא על מחר, אלא על העתיד הרחוק. הוא איננו חוגג את רגע השחרור, אלא מבקש להבטיח ששחרור זה ייחרת בזיכרונו של העם עד קץ הימים. הוא רוצה שכל דור ינחיל את הסיפור לדור שאחריו. הוא רוצה שההורים הישראלים יהיו מחנכים, ושילדי ישראל ישמרו על העבר למען העתיד.
אך לא רק לכך התכוון משה. הוא רצה שנלַמד את ילדינו דבר מסוים: סיפור. הוא רצה שנעזור לילדינו להבין מי הם, מאין באו, איך נעשו אבותיהם לאומה ומה היו הרגעים המכוננים שעיצבו את חייהם ואת חלומותיהם. הוא רצה שניתן לילדינו זהות על־ידי כך שנהפוך את ההיסטוריה לזיכרון, ואת הזיכרון לתחושת אחריות."
עשר המכות היו שלבים הכרחיים לשבירת השלשלאות שהחזיקו את בני ישראל במצרים, ובדומה לכך – כל שבוי שמשתחרר (מעניין שבשבועיים האחרונים השתחררו עשרה שבויים ישראלים) מסמל צעד נוסף בדרך הארוכה לשחרור מלא. כשם שבני ישראל לא יצאו מיד, אלא דרך תהליך כואב אך הכרחי, כך גם אנו, כעם, מתמודדים עם ניסיונות וייסורים, אך לא מאבדים תקווה שהחירות השלמה תגיע. במכת בכורות הגיע השחרור, ובני ישראל עשו את צעדיהם הראשונים אל החופש – כך גם אנחנו מקווים שבתוך התקופה הקשה הזו, שחרורם של עשרת השבויים מהווה נקודת אור של תקווה במסע לשחרורם של כולם.
פרשת בא מלמדת אותנו שגם במציאות של ימינו אנו צריכים להתמודד עם "מיצרים" אישיים וחברתיים, לגלות אחריות אישית וקהילתית, לזכור ולהעביר את ההיסטוריה שלנו לדורות, ולפעול מתוך אמונה בערכים של חירות, סולידריות, צדק ואור. הפרשה מהווה קריאה נצחית לכל אחד ואחת מאתנו לחתור לשחרור פנימי וחיצוני, בכדי שנצליח לשקם ולחזק אותנו כאומה ראויה. אמכי"ר.
שבת מבורכת
לרפואתו המלאה של הרב מרדכי בן שרה מאשה שליט"א
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️
