חומש בראשית- פרשת מקץ- מהבור אל האור

פרשת מקץ, העשירית בספר בראשית, ממשיכה את סיפורו המרתק של יוסף ומביאה אותנו לנקודת מפנה משמעותית בחייו. יוסף, שישב שתים-עשרה שנים בכלא המצרי, נשלף באחת מבור החשכה בעקבות חלומותיו של פרעה. שר המשקים, שנזכר ביוסף שפתר את חלומו בעבר, ממליץ עליו לפרעה, וזה שולח להביאו. יוסף מצליח לפרש את חלומותיו של פרעה על שבע שנות שובע ושבע שנות רעב, ומציע תכנית מפורטת להתמודדות עם שנות הרעב הצפויות. וכך בזכות תבונתו, ממנה פרעה את יוסף למושל מצרים, מעניק לו טבעת, ארמון, ואף משיאו לאסנת, בתו של פוטיפר.
סיפורו של יוסף מדגים את היכולת של המציאות להשתנות ברגע אחד. יוסף בתחילת דרכו, נזרק לבור על ידי אחיו ומוצא את עצמו נמכר לעבדות בארץ זרה. משם, הוא נשלח לכלא בעקבות עלילה שקרית, ולכאורה, אין לו מוצא מהשפל אליו הגיע. ואז, ברגע אחד, הכל מתהפך: יוסף יוצא מבית הסוהר לאחר שפותר את חלומות פרעה. לא רק שהוא יוצא לחופשי, אלא הוא גם ממונה למשנה למלך מצרים, מקבל סמכות עצומה והופך לדמות המרכזית בניהול כלכלת הממלכה בשנות הרעב.

הסיפור של יוסף הוא לא רק תיעוד היסטורי, אלא גם מסר עמוק עבורנו. מסר רלוונטי, מעצים ומחזק גם בזמננו, בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל עם כל הכאב, תחושת חוסר האונים והתסכול המתמשך מההתמודדות עם אובדן, חטופים שעדיין לא שבו לבתיהם, פצועים בגוף ובנפש ומשפחות שכולות הכואבות את אובדן יקיריהן. הסיפור של יוסף מזכיר לנו שהחיים אינם סטטיים, וגם במצבים שנראים חסרי תקווה, ישנה האפשרות לשינוי. יוסף, שמצא את עצמו מושלך לבור ומואשם שלא בצדק, בוחר להיאחז באמונה ובתקווה. הוא לא נותן לייאוש לגבור עליו, אלא ממשיך לפעול בנחישות ובאמונה. השינוי הדרמטי בגורלו מזכיר לנו שגם מתוך החושך הגדול ביותר יכולה להופיע קרן אור שתשנה את המציאות. יוסף מלמד על כוחה של תקווה, על היכולת שלנו להאמין ולפעול גם במצבים הקשים ביותר. למרות כל התלאות שעבר יוסף, הוא נשאר נאמן לעצמו, לערכיו ולאמונתו. הוא לא נתן לייאוש להשתלט עליו, ויתכן שזה גם מה שהביא לשינוי גורלו. גם במציאות שלנו, פעמים רבות אנחנו חווים זמנים של משבר, של תחושת "בור" שאין ממנו דרך החוצה. הסיפור של יוסף מזכיר לנו שהחיים הם בלתי צפויים, ושגם מתוך החושך, ברגע אחד, יכולה להאיר קרן של אור שתשנה את הכל.

סיפורו של יוסף הוא סיפור של נפילה לשפל המדרגה – לבור, לעבדות ולכלא – אך גם של תקווה וגאולה, כי כאשר יוסף הופך למשנה למלך מצרים הוא משיב תקווה למשפחתו ולעולם כולו. במציאות שלנו, החטופים והפצועים מייצגים את השפל, התסכול והכאב שכולנו מרגישים כעם. אך יחד עם זאת, כמו יוסף, אנו נדרשים להאמין שיש תקווה, שיש עתיד שבו נצליח להשיב את החטופים הביתה, לשקם את הפצועים ולתמוך במשפחות השכולות. המסר הזה מזכיר לנו שגם במצבים שנראים חסרי מוצא, יש כוח לתקווה, לאמונה ולעשייה מתמדת, המובילים לגאולה אישית ולאומית.

השבוע אנו חוגגים את חג החנוכה שמקביל לקריאת פרשת מקץ, ומוסיף ממד נוסף של תקווה. סיפור נס פך השמן, שבו מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך, מדגיש את כוחה של אמונה מול מציאות קשה. כשם שהמכבים נאחזו באמונה ובנחישות מול אויב חזק ורב, כך אנו יכולים להדליק אור פנימי גם בזמנים של משבר וכאב. מעטים שגברו על רבים, ופך השמן הקטן שהאיר במשך שמונה ימים, מבטאים קרן אור קטנה שיכולה לנצח חושך גדול. כך גם נרות החנוכה שמסמלים את האמונה בניצחון הרוח על החומר, מהדהדים את סיפורו של יוסף שפעל בנחישות גם במצבים בלתי אפשריים, ומעניקים השראה להתמודד עם האתגרים של ימינו.
הרב קוק התייחס לכך וחידד כי "צריך שכל איש ידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר ואין נרו שלו כנר חברו. ואין איש שאין לו נר. וצריך שכל איש ידע ויבין שעליו לעמול ולגלות את אור הנר ברבים, ולהדליקו לאבוקה גדולה ולהאיר את העולם כולו." האור הזה טמון בכל אחד ואחת מאיתנו, וכוחנו המשותף כעם יכול להוביל לתמורות גדולות, גם במצבים הקשים ביותר.

במציאות של מלחמת חרבות ברזל, עם כאב החטופים, הפצועים, המפונים והמשפחות השכולות, המסר של פרשת מקץ וחנוכה קורא לנו לזכור שכשם שיוסף הצליח להפוך את גורלו ולבנות עולם חדש, וכשם שנרות החנוכה האירו חשכה גדולה, כך גם אנחנו יכולים להפוך את הכאב למנוע של צמיחה ואת החשכה לאור גדול. כבר נאמר כי "מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך", הקריאה היא להאמין באור שבתוכנו, לפעול יחד כעם, ולפעול יחד למען גאולה אישית ולאומית, מתוך אמונה שאור גדול יכול להאיר גם את הרגעים האפלים ביותר.

יהי רצון שנזכה לחזות בשינוי המיוחל ממש בקרוב, להשיב את החטופים הביתה בשלום, להביא מזור ורפואה לפצועים, להחזיר את המפונים אל בתיהם, ולחבק את המשפחות השכולות באהבה עמוקה, ברגישות ובהוקרה אינסופית, שרק נהיה ראויים. אמן כן יהי רצון.

חג חנוכה מאיר ושמח ושבת של שלום  🇮🇱💞 

לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️

חומש בראשית- פרשת וישב- שלווה פנימית

השבוע פרשת וישב, הפרשה התשיעית בספר בראשית שקוראים אותה בדרך כלל בשבת שלפני חנוכה. פרשת וישב מהווה את פתיחתו של קובץ סיפורי יוסף ואחיו, החלק האחרון בסיפור תולדותיו של יעקב ומשפחתו, והחלק האחרון בספר בראשית בכלל. בפרשה זו מתחילים להשתלשל האירועים שיביאו לירידת יעקב ובניו למצרים, ובשלב מאוחר יותר לשעבודו של עם ישראל במצרים.
המיקוד בפרשה הוא חיי יוסף עד עלייתו לשלטון במצרים. כולנו שמענו על כתונת הפסים שקיבל יוסף, בן הזקונים ובנה הבכור של רחל אמנו, מאביו יעקב, ועל אחיו שקינאו בו ושנאו אותו על התנשאותו, והיחס המועדף שקיבל מאביהם, יעקב.
אנו נחשפים לאירועים מרובים וסוחפים בחייו של יעקב, והנה פרשת וישב נפתחת בבקשתו של יעקב אבינו לשבת בשלוה: "וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן" (ל"ז, א'). יעקב, שעד כה חייו היו מלאי אתגרים: בריחתו מעשיו, ההתמודדות עם לבן, מותה של רחל, האסון של דינה – שואף כעת למנוחה פנימית. אך מיד אחר כך כבר נפתחת פרשת יוסף, שהופכת את חייו של יעקב לדרמטיים וסוערים עוד יותר. מה המשמעות של המסר הזה עבורנו, ומה ניתן ללמוד מכך על החיפוש אחר מנוחה פנימית בתוך חיינו?

חז"ל מפרשים את המילה "וַיֵּשֶׁב" כרצונו של יעקב לשבת בשלווה לאחר שנים של התמודדויות קשות. עם זאת, דווקא אז מתחילים האתגרים סביב יוסף ובניו, מה שמלמד אותנו על הדינמיקה בין חיפוש מנוחה לבין ההתמודדויות שהחיים מציבים.
הרב שבתי סלבטיצקי, בדבריו על פרשת וישב, מציע התבוננות עמוקה על מושג המנוחה ועל הקשר שלו לחיי היומיום שלנו. הוא מסביר שהשאיפה למנוחה היא טבעית ועמוקה, אך לעיתים אנו טועים לחשוב שהיא תלויה בהיעדר אתגרים או עומסים חיצוניים. פרשת וישב מלמדת אותנו שהחיים תמיד יהיו מלאים בתנועה, בקשיים ובשינויים, ולכן המנוחה האמיתית אינה נובעת מהסביבה, אלא מהיכולת שלנו למצוא שקט פנימי בתוך המציאות המורכבת. וכך מתאר הרב, "לא מסוגל יותר" – כמה פעמים המילים האלה עולות בראש שלנו? כשהמשימות והאתגרים מרגישים כמו הר שמאיים למחוץ אותנו. כשאנחנו רוצים לברוח מהכל, אבל גם כשאנחנו בורחים – משהו בפנים לא מרוצה, לא שקט…"

 בסיפורו של יעקב אבינו, שהצליח למצוא שלווה פנימית גם בתוך סערות החיים והאתגרים הקשים ביותר, מתגלה לנו דרך מופלאה להתמודדות עם מצבים מורכבים. הרב סלבטיצקי מציע מפתח ייחודי להתמודדות – לא באמצעות שינוי הנסיבות החיצוניות, אלא דרך שינוי הפרספקטיבה הפנימית שלנו. בעזרת סיפורים מעוררי השראה והתבוננות עמוקה, אנו לומדים כיצד להתחבר לנקודת השלווה שבתוכנו, שממשיכה להאיר גם כאשר העולם סביבנו רועש וסוער.
יעקב אבינו מייצג את המתח בין חיי המעשה לבין השאיפה לשלווה. על אף כל מה שעבר, הוא מצליח לשמר את תחושת השליחות שלו. גם כאשר חייו מתמלאים באתגרים חדשים, הוא לא מתמוטט, אלא ממשיך לפעול מתוך אמונה עמוקה שמה שקורה לו הוא חלק מתוכנית אלוקית רחבה. זהו שיעור חשוב: מנוחה פנימית אינה תלויה בתנאים החיצוניים, אלא בנקודת המבט שלנו על המציאות.

הרב סלבטיצקי מדגיש שכאשר אנו חווים עומס בחיינו – בעבודה, במשפחה או בהתמודדות אישית – לעיתים קרובות אנו מאשימים את המצב החיצוני בכך שאנו חשים חוסר שלווה. אך למעשה, הסוד לשקט נפשי טמון בפיתוח כוחות פנימיים ובאמונה. "כאשר אנו רואים את האתגרים כהזדמנויות לצמיחה, אנו יכולים למצוא את המנוחה הפנימית גם בתוך סביבה סוערת. מסביר הרב את ההבדל בין מנוחה לשלווה: מנוחה היא כאשר אני פסיבי ברפיון, בעוד שלווה היא ביטוי לעשיה ממקום מאוזן רגוע, ושקול."
המנוחה מתייחסת לרוב להפסקת פעילות פיזית או מנטלית לצורך התאוששות. עצירה יזומה מהמולת היום-יום, למשל מצב של שינה, ישיבה רגועה או חופשה. מנוחה היא מצב שבו האדם לוקח הפסקה מהעשייה והמאמץ כדי לחדש כוחות. והיא תלויה לעיתים קרובות בסביבה החיצונית – השקט, המקום והתנאים שמאפשרים אותה.
בעוד שלווה היא מצב רגשי-נפשי עמוק של יציבות ורוגע, שאינו תלוי ישירות במנוחה פיזית. אפשר לחוות שלווה גם בעיצומו של מאמץ או פעילות.  שלווה נובעת מהיכולת לקבל את המציאות כפי שהיא, מהתמודדות עם לחצים ופחדים ומתודעה ברורה ורגועה. זו תכונה פנימית שניתן לחוות גם בתנאים מאתגרים או בסביבה סוערת.
מנוחה עשויה להוביל לשלווה, אך אין הכרח בכך. אפשר לנוח ועדיין להרגיש חוסר שקט פנימי, ואפשר לחוות שלווה גם בזמן עבודה או פעילות אינטנסיבית. שלווה פנימית, לעומת זאת, יכולה לשפר את איכות המנוחה, שכן היא מפחיתה מתחים ומאפשרת רגיעה עמוקה יותר.

אנו חווים עומס מתמיד – בעבודה, במשפחה, במציאות פוליטית וחברתית מורכבת, ולבטח כעת במציאות קשה של מלחמה ממושכת שגובה מחיר יקר. אירועים אלו מגבירים את תחושת הכאב, הפחד והעייפות, ומעמיקים את השאלה: כיצד ניתן למצוא שלווה פנימית בתוך סערת החיים?
במובן הזה, חיי יעקב משמשים לנו השראה. יעקב מלמד אותנו שהחיים מלאים עליות ומורדות, אך הדרך להתמודד עם הקשיים היא להאמין בכוחנו הפנימי ולראות בכל אתגר שלב נוסף במסע שלנו. מנוחה אמיתית אינה התנתקות מהעולם, אלא חיבור עמוק לשקט פנימי שמאפשר לנו לפעול מתוך איזון וצלילות.

הרב סלבטיצקי מסביר עוד כי האמונה בכך שכל מה שקורה לנו נשלח כדי לקדם אותנו היא מפתח מרכזי. במקום לברוח מהקשיים, עלינו לפתח מבט מאוזן שמכיר בכאב אך מברר בו את המשמעות. השקט הפנימי הזה מאפשר לנו לא רק להתמודד, אלא גם לפעול מתוך נחישות, שמחה ואמונה, מתוך ידיעה שאנו חלק ממשהו גדול יותר.

המסקנה מפרשת וישב היא ברורה: השקט הפנימי הוא מצב של תודעה, לא של נסיבות. יעקב אבינו, על אף כל מה שעבר, מצליח להמשיך בדרכו מתוך אמונה ושליחות. גם אנחנו, בתוך העומס והלחצים של חיי היומיום, יכולים ללמוד ממנו כיצד למצוא את המנוחה האמיתית – בתוך עצמנו. המציאות החיצונית עשויה להישאר מורכבת וסוערת, אך אנו יכולים לבחור כיצד להתבונן בה וכיצד להתמודד עמה. בעיצומם של ימים מאתגרים, המפתח הוא לשלב בין המאבק למציאת פתרונות לבין שמירה על איזון פנימי ואמונה. אם נצליח לטפח את השלווה בתוכנו, נוכל להקרין אותה גם החוצה – למשפחותינו, לקהילותינו ולחברה כולה.

שבת שלום  🇮🇱💞 
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️

חומש בראשית- פרשת וישלח- פחד או דחף

פרשת וישלח היא הפרשה השמינית בספר בראשית. השבוע, בפרשת וישלח מסופר על מסעו של יעקב בחזרה הביתה, לארץ כנען.
הפרשה פותחת בתיאור המפגש הגורלי בין יעקב לאחיו, עשיו, לאחר ניתוק של יותר מ-20 שנה. יעקב חושש מאוד מהפגישה עם אחיו שתכנן להורגו על שגזל ממנו את ברכת אביהם, יצחק, "(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו:  כִּי-יָרֵא אָנֹכִי…" (בראשית לב')
בלילה שלפני המפגש נאבק יעקב עם דמות לא מזוהה, כנראה מלאך שמיימי, ויעקב שגובר עליו דורש ממנו ברכה. אותה דמות מסתורית מברכת ומעניקה ליעקב את שמו החדש- ישראל. לאחר מכן, עשיו מגיע ולהפתעתו ולשמחתו של יעקב, עשיו רץ לעברו, נופל על צווארו, והשניים מתחבקים ומתפייסים.
פרשת וישלח מדגישה את ההיבטים האישיים והפנימיים של המפגש עם המציאות, וממחישה את האמת העמוקה שאין דבר כזה מבט אובייקטיבי על החיים. כאשר יעקב נאבק עם המלאך בלילה, המאבק הוא לא רק פיזי אלא גם פנימי – עימות עם עצמו, עם פחדיו, ועם תודעתו. יעקב יוצא מהמאבק הזה עם שינוי שמו ל"ישראל," עדות לכך שההבנה והחוויה שלו את המציאות השתנו, כפי שהשתנתה תודעתו.

בהקשר הזה, ניתן להבין שכל אדם חווה את המציאות דרך פרשנותו האישית, שהיא תוצאה של הרקע, החוויות והנטיות הפנימיות שלו. כפי ששני אנשים יכולים לעמוד באותו מקום ולראות דברים שונים לחלוטין, כך גם יעקב ועשיו, שנפגשו לאחר שנים של נתק ומאבק. כל אחד מהם פירש את המפגש הזה דרך עיניו – עשיו אולי ראה פיוס או סיום מאבק, בעוד יעקב ראה צורך בזהירות והתגוננות.

כמגשרת, אני נפגשת פעמים רבות בתהליכי גישור במצבים שבהם הפרשנות האישית והפחדים של כל צד יוצרים חומות בלתי נראות, המונעות מהם הקשבה, הכלה, הבנה ואי יישוב הסכסוך. אנשים מגיעים לעימות כשהם נאחזים בפרשנויותיהם הנוקבות, לעיתים מתוך תחושת איום, פחד או פגיעות, אך דווקא המפגש עם נקודות מבט אחרות מאפשר פתח לשינוי ולצמיחה.

הסופרת מריאן ויליאמסון מזמינה אותנו להתבוננות מעצימה על פחד,
"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור. זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכול. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב?
למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות? אתם ילדיו של אלוהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון. נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו.
הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו. כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

זו גם החוויה שלי במפגשי הגישור שיוצרים הזדמנות להתעלות מעל הפרשנויות המגבילות ולאמץ התבוננות במציאות בעיניים חדשות, מתוך הבנה שהמציאות אינה מוחלטת אלא מורכבת מפרשנויות אישיות של שני הצדדים. ההבנה הזו היא שפותחת חלון הזדמנויות ליישוב הסכסוך ולעיתים אף לפיוס. כאשר אנו מתגברים על הפחדים שמנהלים אותנו, אנו משחררים את עצמנו ואת האחרים מהכבלים של פרשנות חד-ממדית. כך אנו יוצרים לא רק פתרון לסכסוך, אלא גם דרך חדשה לחוות את המציאות מתוך חמלה, הבנה ורצון להתקדם יחד לעבר עתיד טוב יותר.

מחדד הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל,
"…רובנו חווים מפעם לפעם את הפחד הזה, הפחד שאינני ראוי.
הפחד הזה הוא שגיאה – ולא מפני שאינו אמתי, אלא מפני שאינו רלבנטי. מובן שאנו מרגישים לא ראויים למשימות גדולות לפני שאנחנו מקבלים אותן על עצמנו. האומץ לקבל על עצמנו את המשימה הוא העושה אותנו לגדולים דיינו. מנהיגים צומחים מתוך כך שהם מנהיגים. סופרים צומחים באמצעות הכתיבה. מורים צומחים על ידי כך שהם מלמדים. רק משאנו מתגברים על תחושת הקַטנוּת והבלתי-ראויוּת, וקופצים למים הקרים של המשימה, אנו מגלים שהתרוממנו וגדלנו: העשייה היא שהִגדילה אותנו. כלשונה של כותרת ספר פופולרי – "הַרגישו את הפחד, ועֲשו את זה בכל זאת".
אין זו משימה קלה; אך ממתי משימה ראויה לשמה היא משימה קלה? אנחנו גדולים כגודֶל האתגרים שיש לנו אומץ לקבל על עצמנו. ואם לפעמים אנו מרגישים רצון לברוח, איננו צריכים להרגיש רע; זה קרה גם לגדולים ביותר. להרגיש פחד – זה בסדר גמור. להיכנע לפחד הזה – לא."

המסר של פרשת וישלח הוא קריאה לפתח את הכלים הפנימיים שלנו – רמת התודעה, המידות האישיות והיכולת לפרש את המציאות מתוך עולמנו הפנימי. הכלים הללו הם שמעצבים את האופן שבו אנו מתבוננים בעולם, וההשקעה בשיפורם מאפשרת לנו לראות את המציאות באור רחב ומאיר יותר. כמו יעקב, שהשתנה והתפתח מתוך התמודדויותיו, גם אנו מוזמנים לייצר שינוי ולהבין שהמציאות החיצונית היא שיקוף של עולמנו הפנימי.
בתקופה זו, כאשר אנו ניצבים מול מציאות קשה שממלאת אותנו בפחדים ואי-ודאות, כאשר הפחד משתק, יש בידינו עדיין את הכוח להיאבק ולפעול. אם נראה את התקווה ונאמין בכוחנו לפעול, נוכל לטפס מתוך הכאב ולהפוך את המציאות למקום טוב יותר. יעקב לא נשאר פסיבי, ההתבוננות שלו קבעה את דרכו, כך גם היום, אם נראה רק פחד, נישאר כלואים בתוכו. יעקב מלמד אותנו שאפילו במצבים של פחד וחוסר ודאות, הכוח להיאבק ולפעול טמון בנו. בעיצומה של מלחמת חרבות ברזל, שבה אנו מתמודדים עם אובדן, חטופים שעדיין לא שבו הביתה ופצועים רבים בגוף ובנפש, המסר של הפרשה הופך לרלוונטי מתמיד. ההתמודדות עם הפחדים, העמידה לצד המשפחות השכולות והתמיכה בפצועים הם עדות ליכולת המופלאה של העם שלנו להמשיך קדימה, גם במצבים הקשים ביותר.

יהי רצון שנזכה לראות את כל החטופים שבים הביתה לשלום, שנשקם את החברה ונבנה עתיד מלא אמונה, תקווה ועשייה. בדומה לדבריה של מריאן ויליאמסון, עלינו להאמין בכוחותינו – ביכולת שלנו להחזיר את החטופים, לשקם את הפצועים ולהביא מזור לחברה שלנו. המאבק של יעקב עם המלאך מזכיר לנו שגם בלילה חשוך – סמל לזמנים של קושי ובלבול – אפשר לצאת מחוזקים. לאמונה ולעשייה יש כוח להאיר את הדרך ולהוביל לשינוי אמיתי במציאות. אמן כן יהי רצון.

שבת שלום  🇮🇱💞 
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️

חומש בראשית- פרשת ויצא- מחלום למציאות חדשה

השבוע פרשת ויצא שהיא הפרשה השביעית בספר בראשית, והיא מתארת את קורותיו של יעקב אבינו ב- דרכו לחרן, בשהותו בבית לבן הארמי, נישואיו ללאה ולרחל, הולדת ילדיו ועד להחלטתו לחזור לארץ ישראל.
בעצתה של רבקה, אמו, ובברכת יצחק, אביו, יוצא יעקב אל משפחת דודו, לבן, שבחרן. עשיו, אחיו של יעקב, כועס עליו ומתכוון להורגו לאחר שלקח ממנו את ברכות הבכורה, ולכן יעקב נשלח לחרן. בדרכו לחָרָן , כשהוא לבד במדבר, הוא חולם את חלום הסולם המפורסם: "סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה" (בראשית כ"ח, י"ב), מלאכים עולים ויורדים עליו, וה' מבטיח לו הגנה וברכה. חלום שמבטא את היכולת לחלום ולשאוף גבוה גם כאשר אנו נמצאים במציאות קשה ומורכבת.

בעיצומה של שנת מלחמה קשה, שבה מלחמת חרבות ברזל גבתה חיי אדם יקרים מכל, הותירה משפחות שכולות מרובות, פצועים רבים, ושוברת את לב כולנו על החטופים שעדיין לא שבו הביתה – המסר של פרשת ויצא מקבל משמעות מיוחדת. החלום של יעקב אינו רק פנטזיה; הוא מחבר בין שמיים וארץ, בין מציאות לכאב ובין תקווה למעשיות. גם אנחנו, בעיצומם של ימים מאתגרים, נדרשים להעז לחלום על מציאות טובה יותר, אך גם לפעול בנחישות למענה.

מסביר הרב נחמיה רענן,
"בזמן הבריחה לחרן, מצב הרוח הכללי של יעקב אבינו לא היה מרומם, ככל הנראה. בלא הכנה מוקדמת הוא מצא את עצמו במנוסה מפני עשיו אחיו, תוך עזיבת משפחתו וסביבתו המוכרת והליכה אל הלא נודע. על רקע הסערה הנפשית הזאת חולם יעקב אבינו את חלום הסולם, ולכן מתבקש לפרש את המסר של החלום על רקע מציאות הקושי והמשבר שבה היה נתון יעקב אבינו.
ה"דגל מחנה אפרים" מפרש שחלום יעקב עוסק ב"סוד גַּדְלוּת וקַטְנוּת". "קטנות" מבטאת את מצב האדם בתקופת הירידה והקושי, ו"גדלות" מבטאת את התקופות הטובות והמוצלחות. בתקופות ה"גדלות" אין שום בעיה: הכול הולך טוב, וזורם בהתאם לציפיות. תקופות ה"קטנות" מתאפיינות בקושי ומשבר: שום דבר לא מצליח, והאדם לא עומד בציפיות שלו מעצמו. בתקופות ה"קטנות" האדם נאלץ להתמודד עם כישלון ושחיקה בדימוי העצמי. לעיתים הוא מאשים את עצמו בכניסה למשבר, ובנוסף לקשיים האובייקטיביים, מצפונו מייסר אותו על עצם הימצאותו בתקופת "קטנות".
"סוד קטנות וגדלות" הוא שם קוד לנקודת ההשקפה החסידית על הקטנות והגדלות. הוא כולל התייחסות עקרונית וגם כלים מעשיים להתמודדות עם תקופת ה"קטנות". הנקודה הראשונה שאותה מציין ה"דגל מחנה אפרים" בהקשר זה היא שה"קטנות" היא מציאות טבעית: אדם אינו יכול לעמוד במצב אחד תמיד, ולכן הוא מוכרח מדי פעם לרדת למצב נמוך יותר. את הרעיון הזה מבסס ה"דגל מחנה אפרים" על דרשה של סבו, הבעש"ט, על הפסוק ביחזקאל "והחיות רצוא ושוב" (א', יד). הוא מפרש שכל מי שנמצא במצב של חיים ("והחיות") אמור להיות מטולטל בין רצוא ושוב. המושג "רצוא" מקביל ל"גדלות", דהיינו תנועת הריצה וההתקדמות, ו"שוב" היא מציאות ה"קטנות", בה האדם שב ונסוג אחור. ההכרה בכך שהמשבר והירידה הן תופעות צפויות וטבעיות, מנטרלת את תחושות האשם ועשויה לעזור להתמודדות נכונה.
… החוויה המרכזית שמלווה את תקופת "קטנות" היא ריחוק, ריחוק של האדם מעצמו ומאלוקים. תחושה זו עשויה להוליד פנייה כנה של האדם מעומק הלב אל ה' שיקרב אותו ויסייע בידו להיחלץ מהמצוקה… כשטוב לאדם, קשה יותר להתפלל באמת. דווקא המצוקה מאפשרת תפילה כנה מעומק הלב…" מתוך הריחוק והכאב נובעת הזדמנות לצמיחה – כפי שיעקב, ברגעי הקושי הגדולים ביותר שלו, התחבר לחלום שסייע לו להאמין שניתן לייצר מציאות חדשה, טובה יותר.

וכמו יעקב, שיצא למסע ארוך מתוך תחושת אחריות לעתידו, כך גם אנחנו נדרשים להתמודד עם האובדן, הכאב והפחד – ולשאוף לעתיד שבו נבנה את חיינו מחדש. החלום על מציאות שבה יוחזרו כל החטופים, שבה נעניק תמיכה לפצועים בגוף ובנפש, ולמשפחות השכולות, ובה ניצור חברה מלוכדת וחזקה, הוא המפתח להמשיך קדימה. בדיוק כפי שיעקב התעורר מהחלום והכריז על המקום כ"בית אלוהים", כך גם אנו נדרשים להפוך את התקווה למעשים שיניחו יסודות לעתיד בטוח וטוב יותר.
הסולם של יעקב מזכיר לנו שגם מהמקומות הנמוכים ביותר אפשר לטפס מעלה, שלב אחר שלב. לא תמיד הדרך ברורה או קלה, אבל האמונה, התקווה והמעשים שלנו יכולים להוביל אותנו אל מקום טוב יותר. המאבק של יעקב, כמו המסר של חז"ל, מלמד אותנו שהשינוי מתחיל דווקא מתוך מצבים של משבר ונחישות לא לוותר. יהי רצון שנזכה לראות את כל החיילים והחטופים שבים הביתה בשלום, שנשקם את פצעי החברה ונתחזק מתוך האתגרים.
פרשת ויצא מלמדת אותנו להאמין, לחלום, ובעיקר – לפעול למען מימושו של החלום. חז"ל מדגישים שהדרך לשינוי אמנם אינה פשוטה, אך היא מתחילה בחלום המחובר למציאות ובעשייה הנובעת ממנו. עלינו לחזק את עצמנו, לשאוב כוחות מהעבר ולפעול מתוך אמונה, תקווה ואחריות – כדי להשיב את החטופים, לטפל בפצועים, לחזק את המשפחות השכולות ולבנות חברה מאוחדת. בדיוק כפי שיעקב פעל מתוך קושי, והצליח לבנות את עתיד העם כולו.

שבת שלום  🇮🇱💞 
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️