חודש: מאי 2019

הפטרת פרשת בהר היא בספר ירמיהו פרק ל"ב (פסוקים ו'-כ"ז). עיקר הפרשה הוא להבהיר שהחורבן אכן בפתח ולאחריו הגלות שתגיע אבל יש חיים גם לאחר מכן, ובני ישראל ישובו לארצם.
ירמיהו מקבל נבואה שחנמאל, בן דודו, עומד לבקש ממנו שיקנה ממנו שדה בענתות. ואכן כך היה. חנמאל מגיע, וירמיהו נענה להצעה למרות שאין בה שום הגיון כלכלי. אחרי הכל, מי קונה שדה כשהוא יודע (וירמיהו הנביא יודע) שהחורבן מתקרב והגלות בפתח?
ירמיהו מבין שמדובר בעסקה משפחתית אך הוא מבין שיש פה גם מעשה סמלי, ולכן לאחר שביצע את הרכישה כדין, הוא מוסר את שטר המכירה, 'ספר המקנה', למשמרת אצל עוזרו, ברוך בן נריה, לעיני כל הקהל שהיה בחצר המטרה, "כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, עוֹד יִקָּנוּ בָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים בָּאָרֶץ הַזֹּאת" (ירמיהו לב, פסוק טו).
המעשה אומנם בוצע, אך דעתו של ירמיהו לא נחה. הוא פונה לה' בתפילה מהולה בתלונה, ומבקש להבין מה ההיגיון בצו שקיבל: "הִנֵּה הַסֹּלְלוֹת בָּאוּ הָעִיר לְלָכְדָהּ וְהָעִיר נִתְּנָה בְּיַד הַכַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים עָלֶיהָ… וְאַתָּה אָמַרְתָּ אֵלַי… קְנֵה לְךָ הַשָּׂדֶה בַּכֶּסֶף וְהָעֵד עֵדִים"? (ירמיהו לב, פסוקים כד-כה).
ה' משיב- "הִנְנִי נֹתֵן אֶת הָעִיר הַזֹּאת בְּיַד הַכַּשְׂדִּים וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל וּלְכָדָהּ" (ירמיהו לב, פסוק כח), עונש על בגידתם המתמשכת, אבל העונש, שהוא החורבן והגלות הוא רק שלב במסע: "כִּי כֹה אָמַר ה' כַּאֲשֶׁר הֵבֵאתִי אֶל הָעָם הַזֶּה אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת כֵּן אָנֹכִי מֵבִיא עֲלֵיהֶם אֶת כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר עֲלֵיהֶם… שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ… בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִן וּבִסְבִיבֵי יְרוּשָׁלִַם… כִּי אָשִׁיב אֶת שְׁבוּתָם נְאֻם ה'" (ירמיהו לב, פסוקים מב-מד). ה' מסביר לירמיהו את פשר הציווי לקנות את השדה- הציווי הזה הוא פתח של תקווה. זהו גם הקשר לפרשת בהר, שבה מצוין חוק הגאולה, גאולת קרקע, (ויקרא כה, פסוקים כה-לד) אחד מחוקי הנדל"ן המקראיים שנועדו לשמר את נחלת המשפחה והשבט. ע"פ החוק הזה, כשאדם נאלץ למכור את שדהו, מוטלת החובה על קרוב משפחתו לקנות ממנו את השדה, ובכך להשאירו בחזקת המשפחה.
כלומר, המסר של ההפטרה מציין שאומנם דינן של ממלכת יהודה ואפרים נחרץ, אך העם הזה, בני ישראל, ימשיך את חייו במהדורה חדשה, על אותה אדמה שניתנה לאבותם לעתיד לבוא: " (לז) הִנְנִי מְקַבְּצָם מִכָּל־הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם בְּאַפִּי וּבַחֲמָתִי וּבְקֶצֶף גָּדוֹל וַהֲשִׁבֹתִים אֶל־הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהֹשַׁבְתִּים לָבֶטַח׃" (ירמיהו לב)
אומנם עברו עלינו ימי גלות בבל, ובאו ימי בית שני עם עצמאות מוגבלת, משעבוד לפרס עברנו לפטרונותה של יוון, וממנה לרומא. חורבן הבית השני שלח את היהודים לגלות חדשה, ארוכה וממושכת. כעת אנחנו בעיצומו של הניסיון השלישי לבנות את עצמנו באותו בית שהנחילו לנו אבותינו, אך לא פעם מתגנב לליבנו חשש שהנה הכול חוזר על עצמו, והשיעור שלנו עדיין לא נטמע. אין פוליסת ביטוח למדינת ישראל, והמשמעות היא שאנחנו נושאים באחריות למימוש ההבטחה האלוהית לחיי העם בארץ.
וכמו שצוין בפרשת השבוע, פרשת בהר, במצוות היובל אנו מצווים להחזיר את הקרקעות לבעליהן הראשונים, ובמקביל אנו מצווים כפי שהזכרנו בהפטרה עם הנביא ירמיהו ובן דודו, לרכוש את האדמה. המסר הוא- שהמדינה, הארץ, היא לא שלנו, אלא היא רק ברשותנו. כבר בהר סיני הובהר לכולנו שעלינו להיות ראויים, לנהוג ביושר, בצדק, ובחמלה- בין אדם לחברו, לאמץ ערכים, תרבות, שפה וחינוך ראויים, ככתוב-"(כג) וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת–כִּי-לִי, הָאָרֶץ: כִּי-גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם, עִמָּדִי… (לט) וְנָתַתִּי לָהֶם לֵב אֶחָד וְדֶרֶךְ אֶחָד לְיִרְאָה אוֹתִי כָּל־הַיָּמִים לְטוֹב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם אַחֲרֵיהֶם׃" (ירמיהו לב). לעזרתנו מגיע ספר ויקרא שעוסק כולו בפרטי הקדושה, "(יד) אַל-תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת-אָחִיו…" (מו) וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו, לֹא-תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ." (ויקרא פרק כה) וכו'. אלו הקודים וההוראות הפעלה שהמקום הזה מחייב בכדי שנהיה ראויים לארץ הזו. אמכי"ר.🇮🇱❤

השבוע פרשת אמור שהיא הפרשה השמינית בספר ויקרא. בחלקה הראשון, הפרשה עוסקת בהלכות הכוהנים וקדושתם. הכוהנים בעקבות מעמדם ועבודתם בבית המקדש מחויבים לדיני הקדושה, דיני טומאה וטהרה, ובטח חייב בכך הכוהן הגדול. גם בחיי האישות – יש איסור על כהן לשאת אישה גרושה, ולכהן גדול אף אישה אלמנה, וגם בחיי היום יום – שמירה מיוחדת בטהרה ולא לטמא את הקודשים, וכן בעבודת בית המקדש – להקפיד ולראות את הקורבנות המובאים שאין בהם פגמים.
התורה מונה לאחר מכן דינים שונים בעניין הקורבנות.

בנוסף, זו פעם ראשונה שמופיעים בתורה רשימת חגי ישראל שאנו חוגגים מדי שנה. הפרשה מפרטת את כל המועדים החל מפסח ועד לסוכות ואת עיקר המצוות שבהן- קורבן הפסח, אכילת מצות, הנפת העומר וספירת העומר, תקיעת שופר, צום יום כיפור, סוכה וארבעת המינים. בנוסף, בחלקה השני של הפרשה מובא החיוב לשבות ממלאכה בשבתות ומועדי ישראל.
לקראת סיום פרשת אמור מתוארים נושאים נוספים בעבודת המשכן: הדלקת המנורה, ולחם הפנים.

כשבסוף הפרשה מסופר על שני אנשים שבמהלך מריבה ביניהם קילל אחד מהם, בנה של שלומית בת דברי, את שם ה', והוא הובא לדין בפני משה, ועל פי הוראת ה' הוציאו את האיש המקלל מחוץ למחנה, ורגמו אותו באבנים.

עוד התורה מוסיפה כי דינו של הורג נפש הוא במיתה, הורג בהמה משלם את שוויה, ופוגע באדם ומטיל בו מום, משלם קנס על-פי הקנס שבית הדין מכריע.

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, דוד בן מיכל, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

הפטרת פרשת אמור היא בספר יחזקאל פרק מ"ד (פסוק טו-לא). ההפטרה מתמקדת בעבודת הכוהנים במקדש ובהלכותיהם, ובכך ישנה הקבלה לפרשה. סוף ספר יחזקאל עוסק למעשה בנבואות על בית המקדש העתידי. 
השבוע אנו מציינים את יום הזיכרון ויום העצמאות, ימים שבהם אנו מספרים את סיפורם של כל כך הרבה קורבנות שחייהם נגדעו בטרם עת במאבק על קיום עצמאותנו במדינת ישראל. הרבה כאב ודמעות ורצון עז לנחם ולחזק, יתכן והסיבה להפטרה השבוע- הוא חזון הגאולה, מתן תקווה.
מסביר הרב משה ליכטנשטיין- "יחזקאל איננו מנבא על המקדש כדבר חשוב בפני עצמו בלבד אלא מעמיד אותו במוקד תיאורו את גאולת ישראל… כינון המקדש והשראת השכינה בו. בנין המקדש בעקבות הגלות והחורבן מעניק לתיאור העבודה והלכותיה משמעות נוספת כמבשר ומיישם את הגאולה."
מוסיף ומסביר הרב כי המטרה "היא לנחם אותם ולבשר לישראל שיוכלו להתקדש ולהתעלות כשהבית ייבנה מחדש. להבנת העניין, עלינו להבין את הספק המכרסם בלב העם בעקבות החורבן, והוא שמא לא ניתן יהיה לחזור ולחדש את אהבת הנעורים שבין ישראל לאביהם שבשמים ושאף אם יבנה המקדש, לעולם לא תהיה בו השראת שכינה כבעבר… שמא האהבה תיפגם ולא תשרה בה שכינה כפי שהייתה אמורה להיות? זוהי השאלה שיחזקאל מנסה להתמודד אתה בבואו לנבא על בנין הבית העתידי, ובשורתו לעם היא החזרת עטרה לישנה"
יחזקאל מדגיש ומבהיר שהשראת השכינה במקדש המתחדש מותנה בנאמנותם ובתפקודם של הכוהנים בשמירת הקדושה, וקורא לפסול את הכוהנים שתעו בדרכם ובמחויבותם. השאיפה וההבטחה היא שבית המקדש העתידי יהיה גדול יותר ונשגב יותר למרות החורבן, ותוספת הקדושה שבו, תתבטא בדיני הכוהנים, וזו הנחמה שיחזקאל מבשר לעם בנבואתו.
מבחינה חברתית ודתית חשיבות ההפטרה במאבקים על הלגיטימיות של הכהונה בימי הבית השני, מתבטאת בשאלה שהיא רלוונטית לנו גם היום- מהי הנהגה ראויה, מהם מבחניה ומהן חובותיה?
יחזקאל פוסל את קבוצות העילית וההנהגה של העם שטימאו את דרכי העם; מוסיף הרב פרופ' יהוידע עמיר "… דברי יחזקאל רלוונטיים לנו עד כאב. לעם, לנו, תהיה תקומה רק אם נדע לשוב ולהציב לנו הנהגה ראויה, ישרה, הנכונה לשרת אותנו ולכוון דרכינו אל האמת והטוב. האם יימצא כוח החיים לעשות זאת?"
הדרך להשראת השכינה היא בתיקון המידות שלנו, ובימים אלו, בכדי שנוכל לקבל את התורה בחג השבועות שקרב ובא נדרשת מאתנו עבודה רוחנית יום יומית שמתבטאת בספירת העומר, עבודה יומית ערכית הנמשכת עד לחג מתן תורה.
מי יתן ונצליח בעבודת תיקון המידות שלנו, להתקדם, לצמוח ולהעביר לדורות הבאים חברה של אהבת חינם, שרואה ומרגישה את האחר, חברה שמוקירה ושיודעת לנחם, לחזק ולתמוך. אמכי"ר

שבת מבורכת❤

הרב קוק מלמד אותנו בספרו 'אורות', שארץ ישראל ועם ישראל זה אחדות אחת. הארץ נותנת חיות לעם והעם נותן חיים לארץ ולכן, במותם של כל הקורבנות בתהליך של לפני הקמת המדינה, במהלך הקמתה ובקיומה, הם כולם ציוו לנו את החיים והמשך קיומנו כעם יהודי במולדתו תחת הנהגה ראויה שתכוון את דרכינו אל האמת ולהשפיע טוב. 
יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר בטקס ערב יום העצמאות: "יום העצמאות ה-71 שלנו הוא זמן טוב לפתוח אלבומי תמונות ישנים ולהיזכר מי אנחנו, מאיפה באנו, מה הסיפור שלנו. יש עמים שחיים בארצות רחבות ידיים, יש כאלה שבורכו באוצרות טבע, אחרים באוכלוסייה של מאות מיליונים. מה יש לנו? לנו יש סיפור, סיפור על עם עבדים שהפך לבן חורין והביא לעולם תקווה של חופש".
אדלשטיין הוסיף: "העם הזה פוזר בכל רחבי תבל והתקבל לארץ אחת קטנה ומרהיבה, ונשבע שאת ילדיו יגדל ואת חלומותיו יגשים בארץ הזו ורק בה יחיה, יהיה מה שיהיה. עם מורד וחצוף שיש לו סיסמה אחת: 'כנגד כל הסיכויים'. הכו בנו וקמנו, פרעו בנו והמשכנו הלאה, כנגד כל הסיכויים תמיד חזרנו למולדת".
השנה הודלקו 12 משואות, כמספר שבטי ישראל, וכך אמר נשיא המדינה, ריבלין, בברכתו לחגיגות יום העצמאות למדינת ישראל-
"… התקווה שלי השנה: שנשתדל יותר 'לא להכאיב'. החברה הישראלית זקוקה לכך עלינו לרפא את השברים, ולתקן את הסדקים בין שבט לשבט ובין אדם לאדם, זו טובת העם וטובת המדינה. אסיים בתפילה ובברכה למדינה שלנו, שתלווה אותה לעוד שבעים ואחת שנים לפחות: 'עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו – אמן'. חג עצמאות שמח ישראל".🇮🇱

השבוע פרשת קדושים שהיא הפרשה השביעית בספר ויקרא, והיא כוללת דינים שונים הקשורים לקדושת עם ישראל ובפרט חזרה על דיני העריות שנאמרו גם בפרשת אחרי מות בשבוע שעבר. פרשת קדושים ממשיכה וכוללת דינים יסודיים רבים וחשובים, ולכן ה' אומר למשה שידבר ויעביר דינים אלו לכלל בני-ישראל. הפרשה פותחת בציווי הראשון לבני ישראל- "(ב) דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם." (ויקרא יט). כבר משמה של הפרשה ניתן להבין את מטרת הרשימה הארוכה של חוקים ומצוות המתוארות בפרשה, שחלקן קשורות לנושאים חברתיים שבין אדם לחברו וחלקן קשורות לנושאים שבין אדם למקום המבהירים ומנחים אותנו כיצד ניתן לקדש את עם ישראל.
חלק מהציוויים בפרשה כולל- דאגה לעני ולגר, לשפוט בצדק, איסור לנקום, איסור לנטור, "ואהבת לרעך כמוך", לקיים ולנהל מסחר הגון וישר, כל מי שנוטע אילן- פירותיו מותרים רק בשנה הרביעית, לשמור את קדושת השבת, לשמור על כשרות האוכל, איסור פנייה אל האוב והידעוני, "והדרת פני זקן" ועוד.

השיעור מוקדש –
לרפואתם המלאה והשלמה של מזל בת עליזה, מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רוני בת דנה, ליאל-רחל בת דנה, יונתן בן דנה, גאיה בת שרון, שרון בת מזל, רחל בת לאה, דוד בן מיכל, מירה בת סולי, אסנת בת שושנה, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, עמית אמנון חיים בן יעל, מעיין בת הדס, אביעד משה בן רחל שמחה, רויטל בת קמר, קמר בת נור, שלמה בן ויקטוריה, גלית בת שושנה יוסלין, שושנה יוסלין בת מזל, דנה בת מזל, ואילנה בת מרגלית בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.
המשך שבוע טוב🌼

פרשת קדושים ויום השואה- להיות אדם!
לפני 17 שנים בדיוק זכיתי ללדת את בני היקר, הזכייה לתת חיים ביום שבו אנו מזכירים את כל המיליונים שחייהם נלקחו מהם באכזריות רבה ובלתי נתפסת. השבוע בנוסף, בפרשת קדושים מוזכרות מצוות רבות שעלינו לקיים בכדי להיות 'קדושים', והן עוסקות ביחסים שבין אדם לחברו ובין אדם למקום- לא לרכל, לא לנטור, לא לנקום, אהבת חינם, קידוש השבת ועוד מצוות רבות וחשובות כשמנגד אנו כאמור שומעים השבוע סיפורים רבים על הזוועות שאירעו בשואה.
במפגשים של 'זיכרון בסלון' אנו עדיין זוכים לשמוע עדויות ממקור ראשון של ניצולי שואה שמשתפים אותנו וכואבים את הטראומות שחוו יחד עם האובדן העצום כאילו הם קרו רק אמש… מה שנקרא- המחשה איתנה ליצר הבהמי והיצר האלוקי שמצוי ושוכן באדם והבחירה שבידו. כיצד משמרים את האמון והאמונה? את התקווה? כיצד ממשיכים לקדש את האדם שבנו שלא נצטרך לחפש ולשאול היכן היה האדם בשואה? או מה זה אומר להיות אדם?
בשבת אנו קוראים את הפטרת "מחר חודש", אנו נעמוד בפתחה של תקופה חדשה, הזדמנות לפתיחת דף חדש. במילים אחרות, אנו הולכים לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה, סוג של נקודת אור, תקווה ואפשרות לייצר מציאות חדשה. השבת, ערב ראש חודש, היא למעשה זו שמחברת אותנו עם פרשת קדושים (איך להיות אדם?!) ויום השואה, אותה נקודת זמן שבה רבים, שראו עצמם כ-יהודי /גרמני, יהודי/פולני, יהודי/צרפתי וכו' לא האמינו לשינויים שהמשטר הנאצי איים, קיים והצליח בכפיית האידיאולוגיה הגזענית שלו ובאכזריות כה רבה, כי הם לא האמינו שבן אנוש מסוגל להפוך למפלצת שכזו, להפוך למכונת הרג משומנת להפחיד. יחד עם זאת בתוך כל הזוועות הללו אנו שומעים על סיפורי גבורה ואומץ, סיפורים של בחירה "להיות אדם", סיפורים אנושיים של הצלה, נתינה, סיכוני חיים שמתעצמים עוד יותר ברקע השואה. סיפורים של להיות "קדושים".

בנוסף, ערב ראש חודש בשבת הקרבה ובאה, מחבר אותנו גם עם יום הזיכרון בשבוע הבא. יום אבל לאומי שנועד לכל עם ישראל ללא קשר לשכול אישי, ומוקדש לכל חללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה, שנלחמו, נאבקו ושילמו בחייהם, כדי שנשוב להיות אומה במדינה משלה, מדינת ישראל, בריבונות עצמאית. מדהים לראות באיזו נקודה חשוכה היינו באירופה, במדינות רבות שהיהודים ראו את עצמם כאזרחיה השווים; נקודת זמן כה משמעותית שבה ניסו להכחיד אותנו, וההבנה שבעקבותיה נוצרה מציאות חדשה.

חגית ריין, אם שכולה, אמו של רב סרן בנייה ריין הי"ד, שנפל במלחמת לבנון השנייה, בראיון לערוץ 7 סיפרה, "הייתי אתמול ביד ושם, וניגש אלי אחד המדריכים וסיפר לי שהם כל הזמן קוראים בטקסים בפולין, את הדברים שבנייה כתב בביקור במחנות ההשמדה, דווקא שם הוא כתב ביומן האישי שלו, שהוא גאה להיות חייל בארץ ישראל, ושהמוות שלהם הקנה לנו את החיים. שם בתוך התופת, בנייה חשב על הזכות שלנו להמשיך את החיים." והיא מוסיפה- "…בזכות אלה שנהרגו אנחנו יכולים לחגוג אחר כך את יום העצמאות… ההתמודדות האמיתית היא למצוא את האיזון בין המוות לחיים בין השמחה לעצב."

מי ייתן ונצליח לשמור על צלם האלוקים שבנו, ולקדש את האדם שבנו. שנצליח לשמור על עצמאותנו, וחירותנו, ולהוות דוגמא אישית ולהשפיע טוב על הסביבה כולה. אמכי"ר.

השיעור מוקדש לעילוי נשמתם של כל אלו שנספו בשואה, נהרגו במערכות ישראל ונפגעי בפעולות האיבה.

שבת רגועה ומבורכת❤

הפטרת 'מחר חודש'- התחדשות, תקווה ומציאות שונה-

השבת הפטרת "מחר חודש", שמואל א, פרק כ' (פסוקים יח'-מב').  והיא פותחת ב- "(יח) וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ;" (שמואל א, כ')
השבוע שבת חלה בערב ראש חדש ולכן, נוהגים להפטיר את הפטרת 'מחר חודש', כי ראש חודש יחול ביום ראשון הקרוב. המנהג הזה הוא ייחודי ביחס לכל ההפטרות מכיוון שזו ההפטרה היחידה שלא עונה לכלל שנקבע ע"י חכמי התלמוד במסכת מגילה, והוא שההפטרה צריכה להיות דומה לפרשה שקראו באותה השבת. ההפטרה של 'מחר חדש' היא הפטרה שאיננה קשורה לשום דבר בשבת עצמה, אלא רק לכך שמחר יהיה ראש חדש. הרב משה ליכטנשטיין מסביר-
" עיקר ענין ההפטרה הוא להדריך את האדם במעגל החיים ובמציאות הקיומית שלו בדברים הנוגעים למצבו מתוך דברי הנביאים. אחת מן הנקודות הללו היא ערב ראש חדש, שהרי האדם ניצב בפתחה של תקופה חדשה ויש לו הזדמנות לפתיחת דף חדש וארגון חייו מחדש, לאור הנסיבות המשתנות שכל חודש מביא עמו… חלק מן המסר של נבואה זו קשור בדיוק בנקודה זו, ועל כן היא משמעותית לאדם ההולך לקראת נקודת ציון מחודשת במעגל השנה שלאורו הוא חי את חייו."
במוקד ההפטרה עומדות למבחן מערכות יחסים אנושיות של אמון ונאמנות, שנתקלות במחסומים ואיומים שמטרתם פגיעה וערעור המחויבות ההדדית, אך בסופה של ההפטרה הנאמנות גוברת. הקביעה הזו עולה מיד מתוך קריאה ראשונית ושטחית של הפרק. אבל בהפטרה ישנה דרמה אנושית המורכבת ממערכת יחסים משולשת, הכוללת את דוד, יהונתן ושאול.
הקשר שבין ההפטרה לבין ראש החודש שקרב ובא הוא בכך שהפרק מתאר את חגיגת ראש חודש, והעלילה היא מסביב לנעשה בסעודת ראש חודש. אבל למעשה נבחנת פה יכולת ההתמודדות של הגיבורים עם העתיד לבוא. שאול וביתו עומדים בפני מציאות בלתי צפויה שמעמידה בסכנה את המשך מלכותו. שאול רואה את בניו ממשיכים את בית המלוכה, ולכן, הוא איננו מוכן לגלות גמישות ולהכיר בשינויים שחלים. הוא איננו מוכן לקבל את המציאות החדשה, להסתגל אליה ולפעול במסגרתה. ואילו יהונתן, בנו, מבין שמהלך המלכות הישראלית שונה ולא יחזור למצב שאביו, שאול, מקווה לו. לכן, בזמן ששאול נלחם מלחמה נואשת וחסרת סיכוי כנגד דוד, יהונתן מתחבר לדוד, מכריז על הכרתו במלכות דוד ומחפש דרך לפעול במסגרתו.
ועל כך מוסיף הרב ליכטנשטיין-
"ההכרזה של "מחר חדש" מעמידה אותנו על כך שתקופה חדשה, או לכל הפחות האפשרות לשינוי ולמציאות חדשה, קרבה ובאה. אמנם, בהחלט ייתכן שהחודש הנכנס רק יחזור על המחזוריות הקבועה של גילוי והעלם, אך יש גם לקחת בחשבון את האפשרות שהחודש המתחדש יבשר את בואה של תקופה חדשה ומציאות שונה ממה שהיה בעבר. הצגת שתי הדמויות של האב, שאול, והבן, יהונתן, שאחת נשארה מקובעת בתפיסתה ומנהלת מלחמת חורמה לשמירת העבר ההולך ונעלם, כשהשנייה מסתכלת בעין בוטחת על העתיד מבלי לחשוש מן ההסתגלות אליו ולהשלכותיו, באה להכין אותנו לקראת העתיד הממשמש ובא אלינו. וזאת לאו דוקא אם היום כבר ראש חדש, אלא אדרבא, אם 'מחר חודש', אזי זהו הזמן להתכונן אליו ולהיות נכון להתמודד ולהסתדר עמו."
היום יום השואה ובתוך כל החשיכה וסיפורי הזוועה שאנו שומעים, אומרת לנו ההפטרה שיש קרן אור ותקווה למציאות חדשה, מציאות שנציין כבר בשבוע הבא ביום הזיכרון וביום העצמאות, הבחירה להילחם על חירותנו ועצמאותנו כעם, ויום הכרזת הקמת מדינת ישראל.
שבת שלום💞