חודש: ינואר 2019

הפטרת וארא- הנביא יחזקאל- מי מנהיג את העולם?
השבוע הפטרת פרשת וארא בספר יחזקאל, בפרקים כח' ו-כט'.
ההפטרה עוסקת בנושא הגאולה העתידית של עם ישראל, במקביל לגאולתו ממצרים כפי שמתואר בפרשה. שתי הגאולות מטרתן בתיאור חורבנם העתידי של עמון, מואב, אדום, פלשתים, צור, צידון ומצרים היא להביא להכרה ב-ה' ולהשגחה האלוקית בעולם. הפרשה וההפטרה מתארות- כיצד כל עם ועם יגיע למעמד הראוי לו, את השבת הרכוש שנלקח על ידי העמים המעבידים שלא-בצדק, ואת שובו של עם ישראל לארצו.
הרב יואב אוריאל מסביר- "גילוי זה של הנביא שופך אור חדש על כל המהות של יציאת מצרים אשר תחילתה מתוארת בפרשתנו. יחזקאל הנביא מגלה כי מצרים מהווים סכנה רוחנית קבועה לעם ישראל, ולא רק סכנה גשמית של מלחמות ומאבקים – מצרים מציבה אמונה בכוח האנושי ובעוצמות הגשמיות, ואמונה זו מהווה פיתוי קבוע לעם ישראל, לסמוך על מצרים במקום לבטוח בה'.
מכך מובן שכאשר ישראל יוצאים ממצרים, אין זו רק יציאה מעבדות לחרות במובן מעשי וגשמי, אלא מרידה בתרבות שממנה באו – על פיה יש לסמוך רק על האדם וכוחותיו, וייסוד תרבות עליונה חדשה – הליכה מוחלטת אחרי הקב"ה אפילו בארץ לא זרועה."
מוסיף הרב יהודה שביב זצ"ל, "מסתבר כי פסוקים אלו המדברים בגאולת ישראל באו על מנת להסב תשומת לב לכך, שפרשת וארא היא בעיקרה פרשה המבשרת גאולה, ואף המכות עצמן אינן אלא מכשירים וזרזים לביצוע הגאולה. באמת, יותר מבכל פרשה אחרת משורטטת בפרשתנו תמונת הגאולה בשלביה השונים:
"(ד) וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן–אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ. (ה) וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי, אֶת-נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם, מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר, אֶת-בְּרִיתִי. (ו) לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי יְהוָה, וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. (ז) וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. ( ח) וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי יְהוָה…" (שמות ו')
וההפטרה הפותחת בגאולת ישראל גם חותמת בגאולת ישראל – "(כא) בַּיּוֹם הַהוּא, אַצְמִיחַ קֶרֶן לְבֵית יִשְׂרָאֵל, וּלְךָ אֶתֵּן פִּתְחוֹן-פֶּה, בְּתוֹכָם; וְיָדְעוּ, כִּי-אֲנִי יְהוָה." (יחזקאל כט')
הפסוקים מלמדים שתכלית כל האירועים- גאולת ישראל. אלא שיש הבדל בין שתי הגאולות. עניינה של גאולת מצרים הוא יציאת כל העם מארץ גלות אחת, ואילו עניינה של הגאולה העתידה הוא קיבוץ בית ישראל "מן העמים אשר נפצו בם".
אין אנו יודעים אל נכון את דרכה של ההשגחה העליונה, על מה ולמה מתנהלים ומתרחשים דברים בעולם. אבל לקח אחד עולה מדברי נבואה זאת: אי אפשר שיהיה עמל ללא תמורה. פעמים שזו משולמת בדרך ישירה, ופעמים שהיא באה בעקיפין, אך לעולם יש שכר לעמל."
מי יתן ונצליח לשלב השתדלות ואמונה בעולם שהוא טוב ומטיב והוא הרבה מעבר להבנתנו וחושנו. ושנצליח לראות ולממש במקומות של הקושי והאתגר את התקווה והטוב המצוי. אמכי"ר.

שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

" (ט) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה." (שמות פרק ו') משה מדבר אל העם, ויש לו מסר חשוב, אבל העם עייף, ומקוצר רוח ועבודה קשה העם לא פנוי להקשיב לו.
כמה מובן וכמה מוכר. לא פעם ילדיי משתפים אותי בחוויות, תכניות, אפילו התלבטויות… ואני לצערי לא פעם לא ממש שם! מחשבותיי נודדות ללוז (לוח זמנים), למחויבויות שעוד נותרו לי ואיך אני עם הזמן שנותר להיום…כמה אני אספיק? כל ביפ בטלפון מסיח את דעתי, ואני תוהה אם התווספה משימה נוספת לרשימה… המכשיר הקטן הזה שמאחסן בו את חיינו, הודעות, מיילים, מספרי טלפון, הקלטות, תמונות, תאריכים, פגישות ועוד ועוד אבוי לנו כשהוא מתקלקל, נשבר ואו חלילה אבד, שלא נדע.
אכן, כולנו שקועים בשעבוד השוטף שלנו, מי יותר מי פחות, ועם הקידמה וההתפתחות מסתבר שהשעבוד שלנו רק גדל, מערכת הציפיות גדלה, ההתפתחות והשפע מאפשרים לנו לתת מענה מהיר ויעיל יותר אך יחד עם זאת כובל אותנו לעוד משימות, אטרקציות, ורצון להישאר בעניינים- כביכול מחוברים ומעודכנים! והתוצאה- אנו מתקשים להיות פנויים פיזית, רגשית, מנטלית ובאמת להיות קשובים לדברי אחרים (משה רבינו, ילדינו, הורינו, חברנו…וכ'ו). תאכלס אנו בקושי פנויים להקשיב לעצמנו, ובמקרים הקיצוניים, לא פעם המחסור בשינה למשל יכול להביא אותנו למצבים מעוררי דאגה כמו להירדם חס ושלום על ההגה, כי יש לנו תחושה שאנו בשליטה ולגמרי מסוגלים לעוד.
משה רבינו מילא את בקשתו של ה' ודיבר אל בני ישראל, היה לו עדכון סופר חשוב ומשמח, הקץ לעבדות והשיבה לארץ ישראל, אבל העם שהיה מוטרד, ומותש- לא היה פנוי להקשיב. פירוש אור החיים מאיר היבט נוסף בהקשר זה. "בני ישראל לא הוכרעו רק על ידי צער העבודה לבדו, אלא גם בשל העומס הנפשי. ייתכן כי מה שדרוש הוא לפנות לבני ישראל בדברים, אך לא בדברים של שינוי חברתי אלא בדברי תורה שנועדו להרחבת דעת. ייתכן כי הצעד הנכון היה "לשים בצד" את חזון השינוי ולפנות לבני ישראל מהמקום שבו הם נמצאים." על מנת שתהא הקשבה על משה לדחוק הצדה את המטרות שבשמן הוא פועל ולהתפנות ראשית להכלה ומתן מענה לצרכים של בני ישראל. הרצון למלא את שליחותו התנגש עם הצורך בהכלה ומתן מענה לצרכים של העם.
טרדות יום כמו, רעב, עייפות, ייאוש, רשימת מטלות, יעדים וכו' גורמים לנו להתרכז בעיקר בהם, ומסיחים את דעתנו ומחשבותינו. ההסחות הללו מצמצמות לנו את היכולת להיות קשובים ומחוברים להווה, להיות כאן ועכשיו.
במקביל, עלינו לבחון כשאנו נחושים להעביר את המסר שלנו לאחרים האם אנו רגישים ומבחינים בהסחות הדעת שעימם הם מתמודדים, ומכילים אותם גם כשאנו ממוקדים במסר שאנו מבקשים להעביר? לא פעם אנו נוטים להיות "נעולים" על מסר או על מטרה, ואיננו פנויים באמת לראות את מי שעומד מולנו עם ה- מצוקות, השקפות עולם, צרכים וכו' ולתת לו תחילה מענה לצרכים אלו. במילים אחרות, להיות ממש כאן ועכשיו.
שבת מבורכת💞