חודש: ינואר 2019

הפטרת פרשת יתרו היא בספר ישעיהו פרק ו' וחלקים מפרקים ז' וט'. ההפטרה עוסקת בהקדשתו של ישעיהו לנביא, בחזונו בו ראה את ה' בדומה למעמד הר סיני ובשליחותו.

מסביר הרב יואב אוריאל-

"בפרשת השבוע אנו קוראים על מתן תורה – ירידת דבר ה' מן השמים אל הארץ. במעמד נתינת התורה נוצר חיבור בין העולם התחתון לעולם העליון כאשר הקב"ה ירד אל הר סיני, ומשה עלה אל ההר. בהפטרה אנו קוראים על אחד מן המקומות המרכזיים בתנ"ך שבהם יש מימוש וביטוי מפורש של החיבור בין השמים והארץ. בנבואת המינוי של ישעיהו לנביא הוא 'עולה' לשמים ורואה את המתרחש בהיכלות העליונים של מלך מלכי המלכים. ברור לכל שמעמד הר סיני הוא עיקרה של הפרשה, והפטרה שנקבעת לפרשה מעין זו, ראוי שתקביל ותתאים לעניין מתן תורה… מסתבר שביקשו להקביל בין שתי ההתגלויות: בין זו שבסיני לבין ההתגלות בהיכל, לה זכה ישעיהו."

אומר על כך הרב יהודה שביב זצ"ל שאנו למדים כי החיזיון בסיני לא היה חזיון חד פעמי אלא פתח להתגלויות נוספות. אומנם ההתגלות בסיני הייתה לעיני העם כולו לעומת ההתגלות של ישעיהו שהייתה לו לבדו, הוא אומנם התבקש להביא את דבר ה' אל העם, אבל חווית ההתגלות הייתה חוויה נבואית פרטית של הנביא ישעיהו.

הרב שביב זצ"ל מוסיף- "ואולי נקבעה נבואה זאת כהפטרה כדי ללמד שאף ההתגלות בסיני היה בה עניין ליחידים. העובדה שכל העם ראו יחדיו, לא ביטלה את האמירה המכוונת לכל אחד ואחד אישית. – "ונאמרו כל הדברות כולן בלשון יחיד… כי עם כל אחד ידבר – ולכל אחד יצוה" (רמב"ן בפירוש לכתוב "אנכי ה' א-להיך". כ', ב). ולפי מדרשי חכמים לא רק שכל אחד שמע, אלא כל אחד קלט לפי כוחו ודרגתו. וכך דרשו: "'קול ה' בכח' – בכוח של כל אחד ואחד: הבחורים לפי כוחן והקטנים לפי כוחן" (שמו"ר פרשה כט, א). ובמדרש תנחומא שנינו:.. "ואל תתמה על הדבר הזה, שמצינו במן שיורד לישראל וכל אחד מהן טועמו כפי כחו, ואם המן כך – הדיבור על אחת כמה וכמה".

כלומר, "נמצא אז כל עם ה' נביאים וכל אחד הוא בחינת שליח, כמוהו, כמעט, כישעיהו. והרי בערב ההתגלות במעמד הר סיני הוצב בפני העם אידיאל עצום: " ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"" (י"ט, ו). כל העם, על כל מרכיביו, קדושים וכולם נחשבים "כוהנים", וזה מה שמייחד את עם ישראל הנמצא בארצו.

בהפטרה מצטיירת תמונה מדכדכת. ישעיה מעיד: "בתוך עם טמא שפתיים אנכי יושב" (ו', ה), ונבואה קשה ישעיהו חוזה לעם: "שאו ערים מאין יושב ובתים מאין אדם … ורחק ה' את האדם (ו', יא-יב). נראה כאילו מכל החזון של מעמד הר סיני לא נותרו רעיונות או אנשים שיגשימו אותן. אבל מכוחה של ההתגלות הראשונית בסיני, מגיעה גם תקווה כי למרות כל המעידות, אם אך נראה ונשמע ונבין אז-  "ושב ורפא לו (ו', י), עדיין קיימת אפשרות של תשובה ורפואה, ואם גם 'גוי קדוש' נראה כעומד לכלות, הרי שארית תיוותר – "זרע קדש מצבתה" (ו', יג).

מכנה משותף נוסף לכל חלקי הפרשה הוא "השלום". פגישת משה עם חותנו יתרו, אשתו ציפורה, וילדיו הייתה ברוח לשלום (שמות י"ח, ז). עצם הגעתו של יתרו למחנה ישראל מעידה על בשורה של שלום, ועצתו בארגון מערכת המשפט הייתה כדי ש"…גַם כָּל-הָעָם הַזֶּה, עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם." (י"ח, כג). שלום בקרב ישראל בהיותם 'כאיש אחד בלב אחד' (ביאור רש"י י"ט, ב) הוא שאיפשר את קבלת התורה.

כפי שכתב הרב שביב זצ"ל- "כל-כולה של התורה לא ניתנה אלא לעשות שלום בעולם – "גדול השלום שכל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם, שנאמר: 'דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום'" (רמב"ם סוף ספר זמנים). התבוננות בעשרת הדיברות תגלה כי כל עצמם של הדיברות לעשות שלום באו."

נסיים ב- "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עם ישראל". אמכי"ר.

שבת שלום ומבורך,

השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

  השבוע בכיתה של ביתי היה ארוע שהתסיס את הכיתה, המחנכת ואת ההורים.  עלה נושא חשוב לשיח והתייחסות. הנושא- המרחב הציבורי, הפיזי והוירטואלי. הועלתה תמונה ברשת, תמונה פרטית שהפכה לנחלת הכלל לפחות לפרק זמן מה עד שהוסרה… ברוך השם שהסביבה הייתה אוהדת, חברים, הורים… בקיצור, סביבה עוטפת דואגת ואוהבת. אבל הסביבה יכולה מהר מאוד להשתנות, אנחנו נמצאים בעידן שכולנו חשופים במרחב הוירטואלי בפרט, הרבה מעבר למה שאנו חושבים ויודעים… וברוח עשרת הדברות והפנייה ללקיחת אחריות אישית, נחוץ שכל אחד ואחת מאתנו נדע להיות שם! להיות יותר 'קנאים' לפרטיות שלנו, ובמקביל לדעת לכבד את הפרטיות של הזולת. יותר מ- 50% מהילדים בכיתות ד-ט חווים הצקות במרחבים הווירטואליים, פרופ' רולידר אומר ש- "יכולת ההורה לדעת מה עובר על ילדו מאוד מוגבלת" ילדינו חיים בתוך עולם שפחות מוכר לנו המבוגרים, עולם שיש בו שפע אפשרויות, הזדמנויות, פיתויים וסכנות. המסכים (מה שאני קוראת 'עבודה זרה') הולכים ומשתלטים על תחומי חיינו – ילדים, בני נוער ומבוגרים כאחד- וכמעט לא ניתן לחשוב על תחום שלא חדרו לתוכו. האחריות היא לא רק של הפוגע ברשת אלא של כולנו! מה שמצריך אותנו, להבין שיש אחריות אישית של כל אחד ואחת באירועי הפגיעות ברשת. עלינו לעודד את ילדינו לשתף בשאלות שצצות להם בגלישה, בדילמות, בהתמודדויות. חשוב להסביר להם את המשמעות של היקף החשיפה של הדברים שהם כותבים, של תמונות שהם מעלים וכו' את חוסר השליטה שלהם על התפוצה שלהם, ואת העובדה שלא ניתן להכחיש דברים שנכתבו…

הרב שמואל ריינר מלמד אותנו שעשרת הדיברות הינם כאמנה חברתית. מצד אחד הם הופכים למצע קולקטיבי שפונה לאנושות כולה, ומצד שני עשרת הדיברות הינם אמנה שמדברת לכל אחד ואחת בפנייה אישית. כך אנו למדים כיצד להיות מחויבים לשני הצדדים הללו, הכלל והפרט, באמצעות עשרת הדברות.

בפרשת "יתרו" קוראים על אחד מרגעי השיא של התורה: מעמד הר סיני ומתן עשרת הדברות. בדרך כלל השימוש הוא בלשון רבים "דבר אל בני ישראל", כלומר, הפניה היא אל העם אל הציבור כולו. אך עשרת הדברות נאמרות בלשון יחיד, דווקא הם נאמרים בלשון יחיד. לאחר עשרת הדברות חוזרת ההתייחסות אל העם.

 "(ב) … לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי. (ג) לֹא-תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל, וְכָל-תְּמוּנָה… (ד) לֹא-תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם, וְלֹא תָעָבְדֵם.. (ו) לֹא תִשָּׂא אֶת-שֵׁם-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַשָּׁוְא:.. (ז) זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ. (ח) שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד, וְעָשִׂיתָ כָּל-מְלַאכְתֶּךָ. (ט) וְיוֹם, הַשְּׁבִיעִי–שַׁבָּת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ:  לֹא-תַעֲשֶׂה כָל-מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  (יא) כַּבֵּד אֶת-אָבִיךָ, וְאֶת-אִמֶּךָ… ( יב) לֹא תִרְצָח,  {ס}  לֹא תִנְאָף;  {ס}  לֹא תִגְנֹב,  {ס}  לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר.  {ס}  יג לֹא תַחְמֹד, בֵּית רֵעֶךָ;  {ס}  לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל, אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.  {פ}
(יד) וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק." (שמות כ')

מפרשים רבים שעסקו בדיבור שאינו מופנה רק לעם, ראו בכך הוכחה שעשרת הדברות אינן נאמרות רק לעם ישראל אלא יש להם משמעות אוניברסלית. אומנם מדובר על אירוע שבו נוכחים רק בני ישראל, אבל עשרת הדברות נאמרות למעשה לאנושות כולה, לאדם באשר הוא אדם.

הפרשנות הנוספת היא שעשרת הדברות פונות אל כל אחד ואחת מאתנו ומזמינות אותנו לשמוע דיבור אישי, פנייה אישית. לכל אחד מאתנו יש סיפור יציאת מצרים משלו ומשמעות עמוקה לאיסור עבודה זרה. במילים אחרות, ה' פונה לאנושות, לעם וגם ליחיד. ה' מצווה את האדם לחיים מוסריים ומשמעותיים. חיים של אמת, חיים שיש בהם שבת (פסק זמן, מנוחה, שובתים), חיים של כיבוד אב ואם, וכו'.

ד"ר אברהם גוטליב מסביר-

"…השאיפה לאחדות עם ישראל והדגשה שעל כל אחד ואחד בנפרד לתקן ולשפר דרכיו. המסקנה היא שעל האדם החכם והנבון לחפש ולמצוא את כישלונותיו וחסרונותיו אצלו ולא אצל זולתו, כדרך מאמרי חז"ל המכירים את האדם לנִבכי נפשו: "מוּם שבך אל תאמר לחברך" (בבא מציעא נט ע"ב), או: "קשוט (= דוּן דין אמת) עצמך ואחר כך קשוט (= תדוּן) אחרים" ( בבא מציעא קז ע"ב ) ועוד. היסוד החינוכי-ערכי הבסיסי הוא: "אל תדין (= תדוּן) את חברך עד שתגיע למקומו", כפי שאמר הלל הזקן (אבות ב, ד), ומשמעות דבריו – לא לשפוט את הזולת ולא לחדור לנפשו, לפרטיותו, שהרי אין אנו יודעים עליו הכול וגם לא צריכים לדעת הכול. עלינו אך ורק לנסות ולהתעסק עם עצמנו, לתקן ולשפר את דרכינו."

ובתקווה שחשבון הנפש ותיקון המידות שלנו, לקיחת האחריות והחיבור לנעשה סביבנו, יהיו המענה הראוי לשוב למסלול תקין של התנהגות מוסרית- ערכית ראויה ושאז ממילא תתוקן החברה כולה… אמכי"ר.

שבת מבורכת

הפטרת פרשת בשלח עוסקת בסיפור מלחמת ברק ודבורה בסיסרא ומסתיימת בשירת דבורה, ספר שופטים פרקים ד'- ה', והיא מקבילה לשירת הים בפרשה שלנו השבוע, פרשת בשלח, שמות פרקים יג'-יז', (ע"פ מנהג ספרד קוראים רק את השירה וע"פ מנהג אשכנז קוראים גם את סיפור המלחמה עצמו). השירה היא מרכז הפרשה וההפטרה אבל יש גם קווי דמיון בין סיפור קריעת ים סוף לבין סיפור המלחמה בסיסרא, שמחבר ומקשר בין הפרשה להפטרה.
סיפור דבורה וברק נפתח בשופטים פרק ד' בשלושה פסוקים שחיוניים להבנת הסיפור:
"וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי ה' וְאֵהוּד מֵת: וַיִּמְכְּרֵם ה' בְּיַד יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן אֲשֶׁר מָלַךְ בְּחָצוֹר וְשַׂר-צְבָאוֹ סִיסְרָא וְהוּא יוֹשֵׁב בַּחֲרֹשֶׁת הַגּוֹיִם: וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה' כִּי תְּשַׁע מֵאוֹת רֶכֶב-בַּרְזֶל לוֹ וְהוּא לָחַץ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחָזְקָה עֶשְׂרִים שָׁנָה"
בשני הסיפורים בני ישראל משועבדים לעם אחר, בסיפור ההפטרה מדובר באמצעות כוח צבאי לא גדול במיוחד אבל עדיין מרשים בעוצמתו. בכדי לשחרר את בני ישראל יש צורך בהתערבות אלוקית. בספר שמות ההתערבות מתחילה כבר בפרשת שמות, העם דיי פסיבי, מתלונן וזועק לעזרה, ה' שולח את משה ואחיו אהרון לשחרר את בני ישראל מהשעבוד. בהפטרה אנו מבחינים בהתערבות אלוקית אך גם במאפייני זירוז ונסיון ההימנעות:
דבורה מזרזת את ברק והוא מנסה להימנע (פסוקים ו'-ח'):
וַתִּשְׁלַח וַתִּקְרָא לְבָרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקֶּדֶשׁ נַפְתָּלִי וַתֹּאמֶר אֵלָיו הֲלֹא-צִוָּה ה' אֱלֹקי-יִשְׂרָאֵל לֵךְ וּמָשַׁכְתָּ בְּהַר תָּבוֹר וְלָקַחְתָּ עִמְּךָ עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ מִבְּנֵי נַפְתָּלִי וּמִבְּנֵי זְבֻלוּן: וּמָשַׁכְתִּי אֵלֶיךָ אֶל-נַחַל קִישׁוֹן אֶת-סִיסְרָא שַׂר-צְבָא יָבִין וְאֶת-רִכְבּוֹ וְאֶת-הֲמוֹנוֹ וּנְתַתִּיהוּ בְּיָדֶךָ. וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ בָּרָק אִם-תֵּלְכִי עִמִּי וְהָלָכְתִּי וְאִם-לֹא תֵלְכִי עִמִּי לֹא אֵלֵךְ".

הרב משה ליכטנשטיין מסביר- "המוקד בסיפור מלחמת דבורה וברק בסיסרא הוא לקיחת האחריות של המעטים הפורצים את האדישות ומחליטים לעשות מעשה.
סיפורה של יעל הוא סיפור היחיד המתנדב ושומע את הקול הפנימי הקורא לו לפרוץ את האדישות הסביבתית וחוסר היוזמה הטבוע באדם מעצם טבעו, ולעשות מעשה. סיסרא מגיע אל האהל שלה מתוך הנחה ברורה שהמקום אמור להיות מקלט בטוח, ואף בזה יש ללמדנו עד כמה יעל יוצאת מתוך הגדר הצפוי לכיוון התעוזה האישית. בזה היא מהווה מופת חיובי להתנדבות והקרבה ונהפכת לגיבורת העלילה.
בזה קביעתה של דבורה לברק בתחילת ההפטרה- "(ט) כִּי בְיַד־אִשָּׁה יִמְכֹּר יְהוָה אֶת־סִיסְרָא"(שופטים ד') מתקיימת, אך דרך יעל ולא דרכה. שלא כמו ברק שהיה מהוסס וסירב לפעול לבדו, פעלה יעל בניגוד לסביבתה בנחישות מרשימה ועל כן היא זוכה בקרדיט על מות סיסרא.
במציאות המתוארת ע"י דבורה בעת שהקב"ה יצא משעיר וצעד משדה אדום, כל עולם הטבע וההיסטוריה נמוגו מפניו ולא היה צורך ביזמה אנושית ובהתנדבות. ואולם, עם המעבר להנהגה של טבע והשוני שחל עם כניסתם של ישראל לארץ וחטאיהם בתקופת השופטים, לא ניתן עוד לסמוך על נס אלוקי והאדם נדרש ליוזמה. תגובותיהם השונות של הנפשות הפועלות היא נושא השירה, כשדבורה מרוממת את המתנדבים המבורכים ומשתלחת במתחמקים למיניהם."
בני ישראל יוצאים ממצרים, עם משועבד ופסיבי באמצעות התערבות אלוקית ניסית, ובהנהגתם של משה ואהרון. עתה בפתח מסעם במדבר, מסע שימשך 40 שנה, בני ישראל מתגבשים לעם עם מערכת חוקים, ערכים ואמונה ברורה באל אחד, תהליך ממושך ללימוד לקיחת אחריות על חייהם והתנהלותם, ללא הסתמכות על הנס האלוקי. מסר חשוב עבור כל אחד ואחת מאתנו.

רבי עקיבא במסכת אבות: אמר- "הכל צפוי והרשות נתונה".
ופרופסור יורם יובל שואל "הכל צפוי או הרשות נתונה? איזה בחירה חופשית באמת יש לנו, בעולם שבו הכל קבוע וידוע מראש?
האם מה שקורה לנו בחיים הוא תוצאה של ההחלטות שלנו, או שהדברים נקבעים ביד המקרה, או מלמעלה, על ידי גורמים שאין לנו שליטה עליהם, רוב האנשים עונים שזה גם וגם: יש לנו מידה מסוימת של השפעה על מה שיקרה לנו בחיים, אבל היא לא מלאה, כי יש גם גורמים שהם מעבר לשליטתנו. אבל כמה תלוי בנו? הרבה או מעט? אנשים שחושבים שרוב מה שקורה להם תלוי בהם ובבחירות שלהם נקראים אנשים עם "מוקד שליטה פנימי". לעומתם, אנשים שחושבים שרוב מה שקורה להם נקבע על ידי הגורל, או המזל, או אלוהים, הם אנשים בעלי "מוקד שליטה חיצוני"… אנשים עם מוקד שליטה פנימי הם אלה שלרוב יצליחו יותר בחיים – יצליחו להגשים את החלומות שלהם, ולגרום לדברים לקרות בעולם. מדוע? כי הם אלה שחושבים שיש טעם להתאמץ ולהשתדל, ושעם הרבה עבודה קשה ורצון טוב אפשר להפוך גורל רע לגורל טוב.
ולכן, לסיום… ההמלצה החמה שלי היא לנהוג על פי עצתו של מאמין גדול ופילוסוף גדול… שנולד וגדל באלג'יריה לפני יותר מ-1600 שנים, אוגוסטינוס…: "התפלל כאילו הכל תלוי באלוהים; פעל כאילו הכל תלוי בך"."

למעשים ולבחירות שלנו יש השפעה על חיינו וסביבתנו. מי ייתן ונצליח כמו משה ואהרון, דבורה ויעל באמונה מלאה להוציא מהכח אל הפועל את האחריות שלנו על החיים שקיבלנו במתנה. אמכי"ר.

שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

… הים נבקע לשניים. כל העם ממהר לחצות את הים… סוף סוף, חירות! לכולנו צמתים משמעותיים בחיים, כמו לעם ישראל שנכח באותו מאורע גדול- חציית ים סוף. הספקות שעולות אם לקפוץ למים, אי הוודאות, תמיד ילוו אותנו החששות ואותם המיצרים שיאיימו עלינו ולעיתים אף ימנעו מאתנו לממש הזדמנויות לצמיחה ומימוש עצמי. לכן בהגדה של פסח אנו אומרים, "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". המלה "מצרים" היא צורת הרבים של "מיצר" שפירושו "מעבר צר", במילים אחרות, יש לנו סיבות טובות לדחות הזדמנויות, בגלל ש- "חסר כסף, אין זמן, הלו"ז של ילדינו, משימות אינסופיות, יכולות וכישורים לא ראויים" וכו'.
אנחנו אפילו מקבלים חיזוק נוסף לאותם מעברים צרים בסוף הפרשה כשמסופר על המלחמה בעמלק. בגימטריה עמלק משמעותו ספק! כלומר גם אם בחרנו וקפצנו כבר למים המסע רק החל והספקות תמיד יעלו, עמלק מצוי בנפשו של כל אחד ואחת מאתנו, הציניות, הריקנות והייאוש, אותו קול פנימי שמזלזל, לועג, מתריס, קוטל, אדיש או מכרסם. עמלק הוא אויב פנימי! וכשהספקות משתקות אותנו ולא מאפשרות לנו להתקדם, להחליט, לעשות מעשה, המשמעות היא שלא הבסנו את העמלק/הספק שבנו, ובמקביל ערערנו את האמונה שבנו.
לכן, כשאותן הזדמנויות שבות וצצות בפתחנו כוחנו נשאב מהאמונה הטבועה בנשמתנו – זו אמונה שלא יודעת גבולות או טיעונים – אמונה שמאפשרת לראות רחוק. לראות את אותו חזון מתגשם הלכה למעשה, לראות את אותו יעד עתידי מתרחש וקורם עור וגידים. הרצון למשל לרדת במשקל ולאמץ תזונה בריאה ומטיבה בחיינו, יעד שכיח ומוכר, מאפשר לנו בעצם לעורר את האמונה שבנו, וכבר בעיני רוחנו לראות את התוצאות וההשלכות העתידיות למאמץ שנשקיע היום- אורח חיים בריא, אנרגיות גבוהות, חיטוב הגוף, הרגשה טובה שתשפיע גם על הסביבה שלנו וכו׳. אותה אמונה שהוצאנו לאור היא שיכולה להכניע כל דבר אם נשכיל לשלב זאת יחד עם האקט המעשי של לפעול להשגת אותו יעד .
מי ייתן ונדע לקפוץ למים- להחליט להתחתן, להתחיל עבודה חדשה, לעבור לעיר אחרת, לסלוח, וכו' שלא נפחד משינויים ובדרך למימוש האני הגדול שלנו נפרה ונצמיח גם את הסביבה כולה. אמכי"ר.

שבת מבורכת💞

הפטרת פרשת בא היא בספר ירמיהו פרק מ"ו (פסוקים יג-כח).
גם השבוע ההפטרה עוסקת במפלת מצרים בידי צבא נבווכדנאצר והיא משלימה את נבואת יחזקאל שקראנו בשבוע שעבר, בהפטרת פרשת וארא.
הנביאים ירמיהו ויחזקאל ניבאו באותו זמן, לפני חורבן הבית, בעוד שירמיהו פעל בארץ ישראל, יחזקאל ניבא בבבל.

בשנת 605 לפנה"ס, נלחמו מצרים ובבל על ירושת האימפריה האשורית הקורסת. הקרב התנהל על גדות נהר פרת. הגלגל מתהפך בעולם ונבוכדנאצר, מלך בבל, מכריע את צבא מצרים. הנביא ירמיהו מתאר זאת בשיר הלל לנפילת מצרים-
"(יג) הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל-יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לָבֹוא נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל לְהַכֹּות אֶת-אֶרֶץ מִצְרָיִם… (כד) הֹבִישָׁה, בַּת-מִצְרָיִם; נִתְּנָה, בְּיַד עַם-צָפוֹן. (כה) אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנְנִי פוֹקֵד אֶל-אָמוֹן מִנֹּא, וְעַל-פַּרְעֹה וְעַל-מִצְרַיִם, וְעַל-אֱלֹהֶיהָ וְעַל-מְלָכֶיהָ; וְעַל-פַּרְעֹה–וְעַל הַבֹּטְחִים, בּוֹ. (כו) וּנְתַתִּים, בְּיַד מְבַקְשֵׁי נַפְשָׁם, וּבְיַד נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, וּבְיַד-עֲבָדָיו;" (ירמיהו מו')

בפרשת השבוע אנו קוראים שפרעה מתרצה ומשחרר את בני ישראל ממצרים לאחר המכה העשירית, מכת בכורות. ואילו בהפטרה אנו קוראים על כניעתה של מצרים לבבל, ועל ישועת ישראל העתידית המובטחת. בסוף ההפטרה יש ממש פנייה ישירה לעם ישראל-
"(כז) וְאַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב וְאַל-תֵּחַת יִשְׂרָאֵל כִּי הִנְנִי מוֹשִׁעֲךָ מֵרָחֹוק וְאֶת-זַרְעֲךָ מֵאֶרֶץ שִׁבְיָם וְשָׁב יַעֲקֹוב וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן וְאֵין מַחֲרִיד: (כח) אַתָּה אַל-תִּירָא עַבְדִּי יַעֲקֹב נְאֻם-ה' כִּי אִתְּךָ אָנִי כִּי- אֶעֱשֶׂה כָלָה בְּכָל-הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדַּחְתִּיךָ שָׁמָּה וְאֹתְךָ לֹא-אֶעֱשֶׂה כָלָה וְיִסַּרְתִּיךָ לַמִּשְׁפָּט וְנַקֵּה לֹא אֲנַקֶּךָּ:"

ההפטרה מסיימת בהבטחה שבני ישראל יעמדו גם הם לדין על עוונותיהם ולא יחמקו, ויחד עם זאת ישנה הבטחה של קיבוץ גלויות והבטחה שאומות העולם יכלו, ועם ישראל יוותר. במילים אחרות, מעצמה – גדולה וחזקה ככל שתהיה, היא איננה נצחית, וה' נמצא שם להושיע את עם ישראל.
לרוב אנו מבחינים בקלות בדברים הטובים שקורים לנו בחיים, ובטח מרגישים אותם. לעומת זאת, כשאנו חווים מקרים וחוויות קשות, מאתגר לנו מן הסתם להבחין בחיובי שבהם. זה בדיוק מה שקורה לעם ישראל, בתהליך שה' מעבירם בכדי להוציאם מעבדות לחרות פיזית ותודעתית. כשמשה ואהרון ניגשים לפרעה ומבקשים ממנו לשחרר את בני ישראל, הם נתקלים בסירוב חוזר ונשנה, יותר מזה נראה שבתחילת הדרך הכל נעשה גרוע יותר, ומצבם של בני ישראל מתדרדר, פרעה מוסיף על עבודתם הקשה, אבל למעשה, כל ההתרחשות הזאת מהווה רק חלק מהמסע שעובר עם ישראל, זהו מסע שבסופו בני ישראל יוצאים ממצרים בעזרת נסים גדולים ואדירים, כפי שגם מתואר בהפטרה מפלתה המוחצת של מצריים- משמעותם: שהלא יאומן הופך לאמין בהחלט. זוהי נקודת אור משמעותית עבורנו, גם כשנראה לנו שהחיים שלנו בירידה, עלינו לזכור ולהפנים שדווקא כשנראה שהכי קשה, פעמים רבות דווקא אלו הרגעים שלפני השיפור הגדול.
מי ייתן ונצליח לגייס סבלנות, ביטחון ואמונה בכדי לזכות ולראות את המהלך כולו, ובכדי שנצליח לחוות גם את הטוב שבקשיים הבאים עלינו לטובה. אמכי"ר.
שבת שלום ומבורך❤
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, פסיה אורי בת שרה איילה, רבקה בת תמרה, יהוסף אורי בן הדסה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, משה דוד בן נעמי, וסיגלית חיה בת רבקה בתוך שאר חולי ישראל, ולהצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה.

ספר החינוך מסביר שפעולה חיצונית-גופנית מעוררת אצל האדם את מחשבת הלב. ההתמודדות הרגשית של פרעה היא נושא מרכזי בפרשה שלנו. רגע אחד הוא רוצה לשחרר את עם ישראל, ורגע אחר הוא מתחרט. חכמים רבים עסקו ועוסקים בשאלה האם לפרעה הייתה בכלל בחירה חופשית? אחד ההסברים מבהיר שהבחירה החופשית מצטמצמת ככל שאנחנו בוחרים ברוע. כלומר, בהתחלה כל אחד ואחת מאתנו חופשי לבחור, אבל אם נתמיד בבחירות רעות – היכולת לבחור אחרת פשוט מצטמצמת עם הזמן. מי שבוחר ללכת בנתיב של מעשים רעים מאבד מהרגישות והעדינות שלו, המצפון והיצר כבר לא נאבקים כמו פעם. כך גם פרעה שהמשיך בדרך האכזריות והרשע – הרחמנות הלכה ונעלמה ממנו.
אנו מעצבים את האישיות שלנו מהפעולות המעשיות שאנו בוחרים לעשות בעבודה, בכיתה, במסיבה, בכנס… ובעיקר ממה שאנו בוחרים לעשות בשוטף, ביומיום- הספרים שאנחנו קוראים, החברים שאנחנו בוחרים, אורח החיים שלנו, התזונה שלנו, כיצד אנו נוהגים, משוחחים… תאכלס, כל פעולה שלנו, משפיעה על מי שאנחנו ומגדירה אותנו. הפעולות הללו משנות את המהות שלנו, משפיעות על המחשבות והרגשות שלנו.
במילים אחרות, יש לנו בחירה, אבל ככל שאנחנו מתמידים לבחור בדרך שלילית מסוימת, הדרך החיובית מתרחקת בכל פעם עוד קצת… כי האופי שלנו, מצב הרוח, התכונות, הגישה והרגישויות – מעוצבים על ידי אותן פעולות היומיום שלנו.
אכן מאתגר לעקוב אחר השפעותיהן של רוב הפעולות שלנו אבל בסוף היום אנחנו מדברים על מי אנחנו רוצים להיות? ובאיזו דרך אנו רוצים להלך? לכן גם חיוני שנבחן את הערכים השונים שאימצנו וההשפעות השונות של מעשינו כדי שנהפוך לאנשים חושבים יותר, רגישים יותר, מודעים יותר ולמצפוניים יותר… וכך נצליח לייצר כולנו יחד עולם טוב, מחובר ומודע יותר. אמכי"ר.
שבת מבורכת❤