פרשת תרומה- הרמתי או תרמתי?

עצמו עיניים ודמיינו את ההודעה הבאה-
'לאור התקופה המאתגרת והשלכותיה של הקורונה, אנו פונים לכולם, ומעדכנים כי- משרדי העירייה יהיו פתוחים 24 שעות ביממה ומופעלים על ידי מתנדבים, בכדי לקלוט מכם כל תרומה …"מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ…" נתינה מהלב, כל אחד ע"פ לבבו ייתן, למען כל אותם משפחות ואנשים שנפגעו וזקוקים עתה לתמיכתכם כדי להתאושש ולהתרומם….' ואכן מסתבר, יש היענות מרגשת, עם ישראל כולו מתגייס, ממש כמו במצב של מלחמה שבה מורגשת הסולידריות והרצון לתרום, לתת, ולתמוך באופן מיוחד. במקביל, כל מקבלי הסיוע והעזרה מעידים- "(ה) וַיֹּאמְרוּ אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר, מַרְבִּים הָעָם לְהָבִיא, מִדֵּי הָעֲבֹדָה לַמְּלָאכָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לַעֲשֹׂת אֹתָהּ. (ו) וַיְצַו מֹשֶׁה, וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה לֵאמֹר, אִישׁ וְאִשָּׁה אַל-יַעֲשׂוּ-עוֹד מְלָאכָה, לִתְרוּמַת הַקֹּדֶשׁ; וַיִּכָּלֵא הָעָם, מֵהָבִיא." (שמות לו') במילים אחרות, קיבלנו די והותר, אין צורך בתרומות נוספות.'

אז מה היה פה? בני ישראל שהיו עבדים במצרים, במצב של תלות גמורה והלם, זוכים- לצאת ממצרים, להיות במעמד מתן תורה, ומצווים בפירוט החוקים שבין אדם לחברו, בפרשה הקודמת, פרשת משפטים. והשבוע, בפרשת תרומה נוצרת תפנית משמעותית מתוך שינוי התודעה מלקבל- ללתת. בני ישראל לוקחים אחריות ומקבלים תפקיד אקטיבי, מעורב, ושותף בהקמת המשכן וכליו באמצעות מימוש ערך הנתינה. תהליך של העצמה ממקום של נזקק למקום מעצים ומשפיע בשמחה, עם מוטיבציה ובהתלהבות.
ככתוב-  "(א) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. (ב) דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:  מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי. (ג) וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם:  זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. (ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן …(ו) שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; …(ז) אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן (ח) וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." (שמות כה').

מדוע כתוב בפרשה "ויקחו-לי תרומה" ולא "תנו", "תאספו" וכו', מסביר הרב שניאור אשכנזי שמשימת החודש, חודש אדר, היא מתנות לאביונים, והפרשה מסבירה לנו שכשאנו נותנים אנחנו בעצם לוקחים יותר ממה שאנו נותנים. שהרי מעשה טוב תמיד נשאר קניינו הנצחי של האדם. הנתינה היא ההזדמנות לחוות שאנו נזקקים, ולכן יש בנתינה סיפוק פנימי שממלא את האדם. נתינה בחינם בלי לבקש חזרה היא שפותחת ומקרבת לבבות. זוהי תזכורת חשובה שהיופי והייחודיות שלנו כבני אנוש היא היכולת להרגיש את החסר של הזולת, ובמקביל לוותר על משהו משלנו למענו. שימו לב שהמילה 'לקח', בסדר שונה של האותיות משמעותה 'חלק', כלומר, עצם ההשתתפות שלנו בפעילות, במעשה, במילה טובה ובפרגון הופכים אותנו להיות חלק מהדבר, ויוצרים שייכות.

יחד עם זאת בהמשך, בפרשת ויקהל תוך כדי שעם ישראל מתגלה בגדלות נתינתו למען בניית המשכן, ותורם בשמחה ובהתלהבות את תכשיטי הזהב שלהם ורכושם, מתרחש מפנה מעניין. משה מעביר מסר לעם שיחדלו כי אין צורך בתרומות נוספות. התרומות שנאספו מספיקות לבניית המשכן. תפיסה כלכלית לא שגרתית גם במושגים של ימינו, לקופת המשכן נאספו כסף ותרומות רק מה שצריך וכמה שצריך. אומר על כך הרב נחמיה רענן-
" …ה"שפת אמת" עונה שעיקר התרומה אינו בנתינה לה', אלא בלקיחה שהאדם לוקח מעצמו: ההפרשה שהאדם מפריש מעצמו עבור המשכן מתוך שמחה היא התכלית של התרומה. על ידי הלקיחה וההפרשה שלוקח האדם מעצמו, הוא מרומם ומקדש את הדבר המופרש והופך אותו לתרומה לה'. " כלומר, לא מדובר בהצבת מטרה כמותית אלא בעצם ההירתמות לנתינה והחיבור למשימה.
שימו לב שחז"ל גזרו מהשם תרומ"ה שורש חדש, בו הם צירפו את האות המוספית ת' ויצרו את השורש תר"ם – וממנו בהטייה: תורמים, יתרום, תרמו (במקום המצופה על פי התורה "מרימים", "ירים", "הרימו"). כלומר, מסתבר שעל ידי שימוש בשורש התנייני, חז"ל הבדילו את שם העצם- 'תרומה' ל- שתי משמעויות, "הרים"- שזו משמעותה הפיזית, לבין "תרם"- שמשמעותה 'הרמה רוחנית', כלומר, כל נתינה וולנטארית.

הפרשות בשבועות אלו מתקשרות למצוות הנהוגות בפורים. בחג הפורים נהוגות ארבע מצוות ,4 ממי"ם –
 1.) מקרא מגילת אסתר 2.) משלוח מנות איש לרעהו 3.) מתנות לאביונים  ו-4.) משתה ושמחה : סעודת החג .
כותב הרמב"ם בספרו "היד החזקה" – " מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח (משלוח) מנות לרעיו. שאין שם שמחה גדולה ומפארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות . "וגרים (רמב"ם ,הלכות מגילה וחנוכה , פרק ב הלכה יז)
והמסר המתמשך הוא ברור- כחברה מוטלת עלינו האחריות לדאוג למחסורם של אלו שאין להם, ולספק את צורכיהם, ובפורים על אחת כמה וכמה. כל אחד ואחת על פי יכולתו וליבו.

שואל הרב יעקב פילבר-
"מדוע התנתה התורה בנתינת התרומה לבנין המשכן את נדבת הלב יותר מכל שאר המצוות? והסיבה היא שחלקו האמיתי של האדם בתרומה אינו הכסף והזהב שהוא נותן… אלא חלקו האמיתי של האדם הוא הצורה שבה הוא נותן את תרומתו, המשכן אינו יכול להבנות, וקל וחומר שהשכינה לא תוכל לשרות בו, אלא רק בציבור שהמשפט והצדק הם התשתית החברתית שלו. על כן, עוד קודם בנין המשכן יש להסדיר את כללי המשפט, לשפר את יחסי האדם לחברו, לתקן את העוולות החברתיות, ואז גם הממון שממנו יבנה המשכן יהיה כולו מן המותר ולא מן האסור. ורק אז בנתונים אלו אפשר שתשכון השכינה בבית שנבנה לשמה…"

וזו כנראה גם הסיבה מדוע כתוב השבוע- "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם." ולא בתוכו, מסביר הרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל- "…התשובה היא שהשכינה שורה לא בבניין אלא בבוֹניו; לא במקום החומרי אלא בלב האדם." אז רגע לפני שבת וגם קצת לפני פורים, נסיים בעצימת עיניים רגעית ונדמיין- איך כולנו נראה, עוד בימינו, כשנתרום בשמחה, בטבעיות והבנה שכולנו בסופו של דבר זקוקים אחד לרעהו, ונגיע למצב שבו נתבקש לחדול כי תרמנו די והותר. כנראה שאז נטמיע שכל אחד ואחת מאתנו הינו חלק מרקמה אנושית אחת חיה וכן, כולנו זקוקים לחסד.

שבת שלום💞

כולנו זקוקים לחסד/נתן זך
"כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום.

כולנו רוצים לתת
רק מעטים יודעים איך.
צריך ללמוד כעת
שהאושר לא מחייך,
שמה שניתן אי פעם
לא ילקח לעולם.

שיש לכל זה טעם,
גם כשהטעם תם…
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד מאיר אור יום.

כולנו רוצים לאהוב,
כולנו רוצים לשמוח.
כדי שיהיה לנו טוב,
שיהיה לנו כח.

כמו שמש שזורחת…"