בחיים כל אחד ואחת מאתנו לוקח חלק בתחרות משיכת חבל, מצד אחד, הרצון שלנו להיות אנשים טובים ונדיבים, המעניקים עזרה לזולת. אך מצד שני, ובעוצמה דיי זהה, נמצא הקול הפנימי שמשכנע אותנו לדאוג לעצמנו, להתנהג באנוכיות, הקול ההישרדותי.
לכן, יש לזכור שמה שיקבע את מאפייני האישיות הייחודית של כל אחד ואחת מאתנו הוא הבחירה שנעשה בין שני קצוות החבל. פרשת השבוע מעודדת אותנו לבחור בנתינה. היא אומרת לנו בפירוש שכאשר יש בפנינו הזדמנות לעזור למישהו בצרה, עלינו תמיד לפתוח את היד ואת הלב.
"(ז) כִּי-יִהְיֶה בְךָ אֶבְיוֹן מֵאַחַד אַחֶיךָ, בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ, בְּאַרְצְךָ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ–לֹא תְאַמֵּץ אֶת-לְבָבְךָ, וְלֹא תִקְפֹּץ אֶת-יָדְךָ, מֵאָחִיךָ, הָאֶבְיוֹן. (ח) כִּי-פָתֹחַ תִּפְתַּח אֶת-יָדְךָ, לוֹ; וְהַעֲבֵט, תַּעֲבִיטֶנּוּ, דֵּי מַחְסֹרוֹ, אֲשֶׁר יֶחְסַר לוֹ." (דברים טו')