פרשת ראה- מה אנחנו באמת רואים?

הפרשה פותחת ב- "(כו) רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם–הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה." (דברים יא) הפנייה לבני ישראל עד כה הייתה ברבים כך גם בהמשך, שהרי הדברים מופנים לכלל עם ישראל, אז מדוע 'ראה' ולא 'ראו'?

השבוע גיליתי שהצטרפתי למועדון חולי הקורונה. לא נעים, כן, גם אני נפלתי לסטטיסטיקה. הסימפטומים הראשונים הזכירו שפעת- חום, נזלת, שיעול וכו'. וכמובן, השמועות והמראות השונים הוסיפו אינסוף מחשבות ותהיות לגבי מה הולך לקרות? עם תקווה שיסתכם ב-עשרה ימי בידוד בלבד. אז מה הצלחתי לראות?

מסביר הרב דוד אגמון-"הפרשה פותחת במילה 'ראה' וממקדת אותנו על כח הראיה בעבודה הרוחנית. איך אנחנו משתמשים בעיניים שלנו? מה אנחנו רואים? טלויזיה? חדשות? מציאות טובה? האם אנחנו רואים ברכה בחיינו? איך אפשר באמת לראות את הברכה? על איזה תדר מכוונות העיניים שלנו? כמו כן, כמה ממה שקורה מול העיניים שלנו אנחנו באמת רואים? שאלות שכל אחד מחויב להתבונן בהן, במיוחד השבוע.
הרב שיינברגר שליט"א מסביר דבר פלא, בעצם, מטבען, העיניים שלנו רואות מסוף העולם ועד סופו. הבעיה היא שהאדם אינו מודע לכח הראיה שלו. במציאות, אנחנו מודעים רק לחלק אפסי ממה שבאמת נמצא מול העיניים, משתמשים בחלק מצומצם מאוד מכח הראיה שלנו. אדם לא שם לב לדברים העוברים מול עיניו, הראש שלו במקום אחר. אדם יכול לקרוא פרק שלם בספר והמילים כאילו נקראות אבל הוא לא באמת רואה, מבין, את התוכן שלהן."

הפנייה היא ביחיד 'ראה' כי זו פנייה אישית לכל אחד ואחת מאתנו, יש לנו בחירה איך להשתמש בעיניים שלנו ולפתח את המודעות לכח הראיה שלנו. הראייה  שלנו מושפעת רק מהדברים שעברו מולנו והקדשנו להם את תשומת ליבנו, כל השאר מתפוגג.

קשה לאמוד מה ילד יום, ויחד עם זאת נראה שלפנינו תקופה נוספת של סגר, והלוואי ונתבדה. אז איך רואים את הברכה כשאנו למשל חולים בקורונה? אתמול היה לי התקף מפחיד של קוצר נשימה, כאבים וזרמים בגוף, סחרחורות, חום 39 ועוד כל מיני, בקיצור, תחושה של איבוד שליטה מה שהוסיף חרדה שרק החמירה את המצב. ואכן, אמבולנס פינה אותי לבית חולים. לאחר בדיקות וטיפול מסור, התייצבתי, והצלחתי לעמוד זקוף ואפילו ללכת, ממש חגיגה.
מה שראיתי אתמול מתוך חוויה אישית הם אנשים יקרים ואמיצים שמקריבים יום יום את עצמם במלאכת הקודש של הרפואה. ורשימת התודות ארוכה וכוללת את, הבת דודה האהובה, איה, והגיבורה שניהלה את מחלקת הקורונה בביח בחיפה, שהרגיעה, נתנה מידע, ועקבה במסירות, המזכירה במרפאה שלא וויתרה לי והשאירה אותי על הקו עד שהשיחה אכן עברה לרופאה, הרופאות דורית ופנינה שבזכותן הוזמן האמבולנס במהירות ויעילות, אחמד ממדא שפינה אותי, הרגיע, חיזק ונתן טיפים להתמודדות המאתגרת, לב שעשה לי את הבדיקות הנדרשות בסובלנות אין קץ, מורן האחות שהגיעה לסייע בנעימות, מוחמד הרופא שבא לבדוק והיה קשוב… ועוד אנשים רבים וטובים כמו הטכנאית שעשתה את הצילום חזה, האחות ששיחררה אותי הבייתה והנהג אמבולנס שהסיע אותי חזרה הבייתה. התרגשתי!!! לא מובן מאליו. כמוני היו עוד במחלקה, כל אחד בחדר נפרד ומטופל עם כל עומס העבודה סביב.

כולנו נזהרים (אני מקווה), לבושים בהתאם ובכל זאת, תקופה כה ארוכה שאנשי הרפואה שלנו מסתכנים יום יום ועושים את עבודתם קודש, כוחה של נתינה במלוא עוצמתה. תודה רבה לכל הצוותים הרפואים על המסירות, ההשקעה והעבודה הנאמנה עבורנו. ותודה לבעלי היקר, האמיץ והנחוש, ולילדי האהובים, ובכלל תודה מהלב לתמיכה של המשפחה והחברים מסביב. מאחלת לכולנו בריאות איתנה ובשורות טובות. שנזכה בפרט ברגעים היותר מאתגרים שלנו לראות את הברכה שבחיינו. אמן כן יהי רצון.

שבת בריאה ומבורכת💞🙋🏻‍♀️