הפרשה השבוע כוללת את מספר המצוות הגדול ביותר מכל חמשת חומשי התורה. המצוות שמופיעות בפרשה עוסקות בקשת רחבה של החיים – דינים הקשורים למלחמה, מסחר הוגן, דיני פסולי חיתון, חובת קיום נדרים, השבת אבדה ועוד. בחרתי להתמקד במצוות שבין איש לאישה, קידושין וגירושין. כמגשרת למשפחות הנמצאות בהליך גישור לגירושין, אין ספק שמדובר בתהליכים מורכבים וטעונים רגשית. זוגות עם ילדים שבוחרים לא ללכת למאבק משפטי ועם כל האתגר הכרוך מגיעים עם רצון לסיים את הקשר בגירושין בגישור. תפקיד המגשר לעזור להורים להגדיר טוב יותר את צרכיהם, לראות את התמונה הרחבה וארוכת הטווח, ולהגיע מבחירה להסכמות שיתאימו ויטיבו עם הילדים ולשני בני הזוג.
זהו הליך מכבד בסביבה נעימה יותר לצד האפשרות לדון גם בנושאים הנחשבים "קטנים" יותר או נושאים המייחדים את התא המשפחתי שלרוב לא יעלו בדיונים בבית המשפט. המגשר איננו מקבל החלטות עבור הזוג, אלא משמש כמנחה לבני הזוג להבין מה הכי טוב לטווח הרחוק עבורם ועבור הילדים, כדי להתגרש באופן הוגן בדרכי שלום ונועם ללא בירוקרטיה מיותרת וללא הוצאות כספיות מיותרות. הנטייה לרוב היא התבצרות בעמדות נגדיות והאשמות שמקורן באי הבנה, תסכול וכעס.
הרב שניאור אשכנזי עוסק בשאלת השאלות הקשורה בפרשת כי תצא- איך להביא שלום בית לנישואין, וגם מדוע התורה מאפשרת לנו להתגרש אם בעצם עדיף שנישאר נשואים?
מעניין שהפרשה פותחת ב- " (י) כִּי-תֵצֵא לַמִּלְחָמָה, עַל-אֹיְבֶיךָ;" (דברים כא) לא תלחם אלא תצא למלחמה, מסביר הרב שניאור אשכנזי שהאתגר הרוחני של הדור הזה הינו 'שלום בית', והשאלה היא כיצד הופכים את הבית למקום של אהבה ושמחה?
נישואים משמעותם התעלות על האגו, והיכולת להרגיש מישהו אחר. אין כאב גדול, מסביר הרב, מגירושין אז מדוע מתירה התורה גירושין? התורה מבינה שעדיף להיות חכם ולא צודק, ושלא ניתן להכריח אנשים לחיות יחד. ודווקא עצם הגירושין- נועדו לבצר את הנישואים, להטמיע בנו את ההבנה שאם לא נעבוד ונשקיע במערכת הקשר הזוגי אז נגזור על עצמנו פרידה, הגירושין גורמים לנו להתאמץ, ולהשקיע בכדי לייצר חיים של עונג והנאה, ממש כמו מחלקת "שימור לקוחות" בחברות עסקיות.
בליקוטי שיחות ט/144 אומר בפירוש הרבי מליוובאויטש זצ"ל ש-"בעניין הגירושים אנו מוצאים שני קצוות הפוכים. העניין של קידושין הוא 'והיו לבשר אחד', ואילו עניין הגירושין הוא 'כריתות', דבר הכורת בינו לבינה, ובכל זאת דיני קידושין נלמדים מדיני הגירושים:"
במילים אחרות, הגירושים נותנים כוח לקידושין, לבצר ולבנות את הקידושין. ולכן, מדיני הגירושין אנו לומדים את דיני הקידושין; הידיעה שיש אופציות אחרות, הידיעה שעלינו להתאמץ, והידיעה שלא נחיה לנצח יחד, גורמים לנו להפוך את הבית לא רק למקום שבו מגדלים ילדים, אלא למקום שנעים לחזור אליו, למקום שיש בו שותפות, מקום שהוא לא ברור מאליו. זהו מקום שצריכים להתאמץ מאוד מאוד כדי להיות ראוים לחיות בו.
מבהיר הרב אליהו כי טוב (איש וביתו 68-62), "שמא תאמר עשוי הוא היתר הגירושין לרופף את ברית הנישואין ולהפריד בין הדבקים? אין הדבר כן, אלא כל נתיבותיה שלום, אפילו זה שדומה בעיניך כאילו יש בו פירוד – לא ניתן אלא לשלום הבריות ולמען שלמות המשפחה. היתר הגירושין עושה את הדבק ביניהם שיהיה דבק טוב מרצון ולא מאונס, לידע כי חירותם לא ניטלה מהם …"
אנחנו, המגשרים, משתדלים להבהיר לזוגות שמגיעים לגישור גירושין שבבית המשפט הנטייה לנהל מלחמה אבל בחדר הגישור מגייסים את כל הכוחות והאנרגיות עם כל האתגר שבזה בכדי לסיים את הנישואין באופן מכבד ומקדם כי הורים הם יישארו לתמיד, והתקשורת ביניהם תשפיע על איכות ההורות שלהם.
מוסיף הרב אלישע אבינר, "מדוע הבשורה הגדולה של נישואין "כדת משה וישראל" תופיע בתורה דווקא בהקשרים של כשלים ותקלות בבנין הבית בישראל? היכן הם הקידושין המובילים להקמת בית שהאהבה, האושר, ההערכה ההדדית, שיתוף הפעולה, הקבלה והנאמנות שוררים בו? היכן הוא התיאור של "כי יקח איש אשה… ושרתה ביניהם השכינה, מתוך אהבה ואחוה ושלום ורעות"? מדוע כך בחרה התורה להציג בפנינו את מוסד הנישואין, על בדרך השלילה? היכן מסתתר לו אידיאל הנישואין? נדמה שהתשובה לשאלות אלה היא שבעיני התורה חיי נישואין תקינים ומאושרים הם המצב הטבעי. זהו המצב הנורמאלי, הפשוט, הבסיסי או בשפת המחשב: ברירת המחדל… התורה מתארת רק את הנישואין בגרסה המשברית. כמובן שאין להסיק מכאן שנישואין מאושרים יבואו בלא מאמץ ובלא השקעה. אין צמיחה בעולם שאיננה זקוקה להשקעה. ישנם פרחים ושיחים שצמיחתם היא טבעית, אולם גם אלה לא יפרחו אם לא ישקו וזיבלו אותם. כך גם חיי המשפחה. אלו זקוקים להשקיה וזיבול, וכל זה למרות שהצלחתם היא טבעית. ושמא ישאל השואל: הרי בימינו התרבו המשברים, התרבו החריגים, עד שקשה להכריע מה חריג ומה טבעי, האם מוסד הנישואין הוא המצב הטבעי, או אולי דווקא פירוקו? התשובה לשאלה זו היא שהשינוי איננו נובע מכך שח"ו התורה איננה עדכנית לדורנו, אלא בכך שהחברה המודרנית נטשה את אורח החיים הטבעי. הן החברה והן היחיד חשופים כיום לאין-סוף גירויים שונים ומשונים והללו מפירים את האיזון הפנימי הטבעי. במקום שאין בו יציבות, שאין בו קביעות ושלווה פנימית, הרי שהדבר משפיע גם על חוסנה של המשפחה, על יחסיהם של האיש ואישה ויחסי הורים וילדים. מכאן שאין להתפלא על כך שהמשברים רק הלכו והתרבו."
אני מניחה שמי שמטפל בזוגות, או מגשר בהליך גירושין חווה עוצמות רגשיות של כאב, תסכול וכעס שלא מאפשר לזוגות פניות ואת היכולת לראות את הפוטנציאל שעדיין מצוי לשינוי או שדרוג מערכת הקשר הזוגית שאחרת לא הייתה פגיעות וביטוי רגשות כה עז. לרוב, הזוגות מגיעים עם מטענים שצברו במהלך השנים, ללא כלים להתמודדות מקדמת, והפרשנות האישית, הסובייקטיבית הביאה בסופו של דבר לריחוק ולפירוד ביניהם. הלוואי וניתן היה לקחת את האגו המצוי בכולנו להודות לו ולנעול אותו בחדר, כך שתהא פניות מלאה לפעול מתוך רצון אמיתי ומזוכך שמאפשר גם לראות ולהרגיש את האחר, מבלי להצטדק, ולהיות שיפוטי. פשוט להקשיב ולהבין היכן מצוי בן/בת הזוג, ולאן הביאה אותו הפרשנות שלו. ובמקביל, לתקשר לבן/בת הזוג את הרצון האמיתי שבליבנו ללא חשש מדחייה או כישלון. זוהי צומת אקוטית שבה בני הזוג יוכלו לבחור אם לעשות את העבודה, וההשקעה הנדרשת לתיקון, לשינוי, כמובן עם ליווי אנשי המקצוע הנדרשים, ולא למהר ולשבור כלים. ויתכן שזו הסיבה שהפרשה מסיימת, במצווה של בני זוג להקדיש לפחות שנה אחת לביסוס הקשר הזוגי בכדי שיצליחו להפוך את הקשר ביניהם לטבעי, וליצור תקשורת טובה ומטיבה שתהווה בסיס איתן ויציב כך שתתמיד השמחה בביתם לאורך ימים ושנים. נישואים זו עבודה, ובמקומות שיש צורך בעזרה מקצועית עדיף להקדים ולהיעזר בה בכדי למלא את ארגז הכלים שלנו, ולזכור ששכרה לגמרי בצידה. בהצלחה.
שבת שלום💞
ואוו דנה
גישור משפחה זה קשוח
מה גם שנטיית הלב שלנו להפי
אנד שבסופו נראה את הזוג מתגברים על הבעיות ולא נפרדים.
באמת, התורה מעידה על הזוגיות כמצווה ואנחנו רואים את הזוגיות כמציאות מובנית וההפרדה כמגשר בין הצורך לראות את הזוג מתפייסים לבין הצורך שלהם להיפרד לא קלה.
מי ייתן שנחזה בעיקר בבניית בתים ולא חורבנם.