פרשת וירא- החובה לחקור ולדרוש צדק

בפרשה השבוע מתואר כיצד אברהם אבינו מנהל שיח עם ה' כשלפתע הוא רואה שלושה אנשים פוטנציאליים להיות אורחים. וכך קוטע אברהם את השיחה בכדי להתפנות ולהעניק להם הכנסת אורחים נפלאה ומושקעת עם סעודת מלכים. בהמשך מתואר הוויכוח והמו"מ שמנהל אברהם עם ה' בניסיון להציל את סדום.

ועל כך מוסיף אלוף אמיר אשל, מפקד חיל האוויר לשעבר-
“…נֹח בפרשת המבול ואברהם בעקדת יצחק מתגלים כצייתנים מוחלטים. אברהם בסדום ואבימלך בגרר מתנהגים באופן שונה לחלוטין. לנוכח כוונת אלוהים להשמיד את סדום ואנשיה מגיב אברהם "האף תִסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (בראשית יח, כג). אבימלך בהבינו כי אלוהים מתכוון להמיתו מתריס נגד אלוהים – "הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?" (בראשית כ, ד). אלוהים חוזר בו מכוונתו ואבימלך נותר על כנו. כוחו ומעמדו של אלוהים מוחלטים. התנך מלמדנו על הצורך ועל האפשרות לבחון ולבקר את כוונת אלוהים ואת עשייתו, לאזור אומץ, להביע דעה ולהשפיע על המציאות. גישת "כזה ראה וקדש" איננה חזות הכול, להפך! הכוונות והמעשים האלוהיים אינם בהכרֵחַ מובנים… אם כך מותר לאדם מול אלוהים, קל וחומר מול כל היררכייה אנושית: אזרחית, צבאית, דתית. לזוטר שמור מקום להציב ספקות, לאתגֵר, להשפיע ולשנות. מנהיגות חלשה תתייחס לכך כאל אנרכייה. מנהיגות חזקה תעודד ואף צריכה לדרוש דפוס התנהגות זה.
זה היה נכון בתקופת התנך וזה נכון שבעתיים גם היום."

הפרשה מלמדת אותנו לגלות ולפתח חוש צדק, לא לקבל עוול או עונש לא מוצדק, לשלב חוצפה באמצעות ביקורת, טיעונים נוקבים, ולא לחשוש לעלות דרישות אך ממקום של ענווה וכבוד. לעמוד בגבורה ולערער באומץ על החלטות שנראות לקויות. אברהם איננו מתכנס ועוסק רק בבשורה האישית שקיבל על הולדת בנו, יצחק, משרה אלא מבטא את הדאגה לזולת בניסיון להציל את סדום. פרשנים, כמו ספורנו, חזקוני, רד"ק ועוד, רואים במעשה סדום לימוד של אברהם כיצד לנהוג בעתיד לבוא בצדקה ומשפט. אברהם עומד כאן במעלה אחת מעל נח. בעוד זה האחרון שתק מול אנושות שנחרבה והושמדה, הרי שאברהם עומד ומתווכח בעבור עיר אחת שאין בה ולו עשרה צדיקים.
אברהם משתמש בטכניקה של מספר הולך ויורד של צדיקים בסדום, שעצם קיומם בעיר ימנע את השמדתה. למעשה, מתנהל דו שיח על עקרון מוסרי, כפי שאברהם מבהיר כבר בתחיל המו"מ- " הַאַף תִּסְפֶּה, צַדִּיק עִם-רָשָׁע." (בראשית יח, כג) שהרי זו איננה התנהגות מוסרית ובטח לא בהלימה עם אל רחום וחנון, המצפה מהאדם לנהוג בצדק ובמשפט, במידה ויש צדיקים בעיר. וכך נראה כי אברהם וה' ניצבים זה מול זה במו"מ עם מטרה משותפת והיא מניעת ההשמדה הקולקטיבית של צדיקים עם רשעים.

ד"ר צחי לב-רן מסביר-
מספר דמויות בתנך מתווכחות עם הקב"ה ויכוחים נוקבים, מטיחות בו דברים קשים, וזוכות למענה "מנומס". כך אברהם בוויכוח אודות סדום מטיח בא-ל: "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט?" (בראשית יח, כה). משה ואהרון מזהירים את ה' שלא יגרום עוול בסיפור קרח ועדתו: "הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא וְעַל כָּל הָעֵדָה תִּקְצֹף?" (במדבר טז, כב); כך גם יונה, איוב ואחרים.
לקבוצה מכובדת זו מצטרף בפרקנו גם אבימלך.
אבימלך לקח את שרה לארמונו בתום לב, הכתוב מספר שהוא לא נגע בה לרעה, ובכל זאת הקב"ה אומר לו: "הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" (כ, ג). אבימלך לא מתנצל ולא מתבלבל. הוא עולה להתקפה: "אֲדֹנָי הֲגוֹי גַּם צַדִּיק תַּהֲרֹג?" (כ, ד).
ניתן להניח שמלך בשר ודם היה מגיב לתגובה חצופה כזו בחריפות רבה, אך הקב"ה מקבל את דבריו של אבימלך, אומר לו שאם יחזיר את שרה לאברהם הוא יתפלל בעדו וימנע את מותו ומוסיף אזהרה שאם לא יעשה זאת – ימות.
בכך מעביר הא-לוהים מסר לכל קוראי התנך לדורותיהם: אל תקבלו דברים בלתי סבירים ובלתי הגיוניים כמובנים מאליהם. התווכחו! יש לכם אפשרות להשפיע! אם אתם צודקים – אל תשתקו. האם זה אומר שמכאן ואילך בני האדם יבינו את כל החלטותיו של האל ויסכימו איתן? לא ולא. אבל זכות הוויכוח, והחובה לחקור ולדרוש צדק – תהיינה לעד נחלת בני האדם."

מפעולתו של אברהם, שקטע את שיחתו עם ה' בכדי לקיים הכנסת אורחים, לומדים חז"ל במסכת שבת (קכז ע"א): "גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר וגו'"- כלומר, הכנסת האורחים חשובה מאוד, מסתבר אפילו יותר מאחד השיאים שאדם יכול להגיע אליו בעולם הזה והוא הקבלת פני שכינה. בהמשך, אברהם אבינו לא מהסס לנהל מו"מ עם ה' בכדי לנסות ולהציל את סדום, וכך היה גם אבימלך שניצל בזכות המו"מ עם ה'. נראה לי שהאלוקות לא מעוניינת שנהפוך לצופים או בובות שעובדות על אוטומט, להיפך, היא מצפה מהאדם לחקור, לשאול, ולחיות בעולם הזה מתוך חיבור ואכפתיות לאנושות, ולמה שמתחולל בעולמנו וסביבנו במגמה לייצר עולם טוב יותר.

שבת שלום💞