השבוע פרשת ויצא, הפרשה השביעית בספר בראשית, שעוסקת בקורות יעקב בדרכו לחרן, בחייו עם לבן הארמי ובעזיבתו אותו. יעקב בורח מביתו לחרן משום שעשיו אחיו כועס וזומם להורגו לאחר שנטל ממנו את ברכותיו של יצחק אביהם. בפרשה זו אנו מתוודעים לטלטולי הדרך ולחלומו המופלא של יעקב והידוע "סולם יעקב", למגוריו וחייו בבית לבן אח של אימו, כולל הנישואין לשתי בנותיו של לבן הארמי, לאה ורחל, שמביאים בסוף לבריחה מפני לבן ומחרן.
השבוע אנחנו עולות או יורדות בסולם?
כולנו מכירים את חלום סולם יעקב, והפרטים ידועים כמעט לכל ילד בבית ספר. למרות זאת, נבחן אותם שוב ונקבל מבט חדש על משמעות החיים, וכל זאת לאור דבריו המרתקים של רבי שמשון רפאל הירש.
יעקב אבינו עוזב בהוראת אמו את ביתו אשר בבאר שבע, ופניו לכיוון חרן. יעקב כאמור נמלט מאחיו – עשיו, המתכנן להורגו בעקבות סיפור הברכות. בדרכו לחרן – "וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם… וַיִּשְׁכַּב בַּמָּקוֹם הַהוּא" (בראשית כח, יא). חכמים כותבים שהמקום הוא המקום הידוע – הר המוריה, שכבר הוזכר אצל אברהם בתור "המקום" – "וַיַּרְא אֶת הַמָּקוֹם מֵרָחֹק" (בראשית כב, ד).
יעקב לן במקום – "וַיַּחֲלֹם, וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה וְרֹאשׁוֹ מַגִּיעַ הַשָּׁמָיְמָה, וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹקִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ. וְהִנֵּה ה' נִצָּב עָלָיו וַיֹּאמַר, אֲנִי ה' אֱלֹקֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ וֵאלֹקֵי יִצְחָק, הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה שֹׁכֵב עָלֶיהָ, לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יב-יג). יעקב רואה סולם מוצב ארצה וראשו בשמים ומלאכים עולים ויורדים בו. מישהו ממרום הציב את הסולם על הארץ. בחלום מתגלה הקב"ה ליעקב ומבטיח לו את הארץ אשר הוא שוכב עליה כמו גם הגנה בדרכו. יעקב קם בבוקר נפעם מהחלום ומצהיר שזהו בית אלוהים ושער השמים, קורא למקום "בית אל", מקים שם מצבה ונודר נדר שאם אלוהים ישמור ויגן עליו, הוא יקבע את המקום כבית אלוהים ויתן מעשר מרכושו לאל כאשר יחזור. יש סוברים שהיישוב בית אל של היום נמצא שם ומכאן שמו, אך יש מפרשים שזהו הר הבית.
מה החלום הזה בא ללמד את יעקב?
מסתבר שההליכה של יעקב לחרן תוביל אותו בסופו של דבר אל המטרה הנעלה ו"השמיימית", מימוש ייעודו, להתחתן, להקים בית שיוביל לעתיד לבוא את ייסוד עם ישראל. הסולם הוא למעשה ביטוי לכך שכל הדברים והאירועים שהוא יעבור במסגרת ההליכה הזו – הלימוד, ההתמודדות במשך עשרים שנה בבית לבן בכל המישורים, קשיי הפרנסה והעבודה, הזיווג, וכו' אירועים אלו הם שיובילו אותו אל תכליתו הראויה.
למעשה כל הנקרה בדרכו של האדם במהלך יציאתו והליכתו ממקום למקום, הטרדות, הדילמות, המצוקות וכו' מטרתם היא אחת – להעלות אותו בשלבי הסולם לשמים, לתכלית הראויה, למימוש יעודו. רק כ-20 שנה מאוחר יותר יעקב חוזר לארץ ישראל למוד קשיים, ניסיונות ותחבולות, עליות ומורדות, אך כל אלו חישלו ועיצבו את מידותיו. יעקב חוזר בן אדם חדש ומאוזן.
המחזה הזה אקטואלי ורלוונטי לכל אחד ואחת מאתנו. פעמים רבות אנו חושבות שהעיסוקים היומיומיים, טרדות הפרנסה וקשיי המשפחה מונעות מאתנו מלממש את הפוטנציאל הגלום בנו. כשבעצם במקרים רבים אדם יכול להגיע אל משמעות חייו דווקא מתוך חיי העולם הזה, על כל קשייו.
הקושי מצמיח ומעלה אותנו מדרגות, זה מה שראה יעקב בחלומו וזה מה שאנחנו צריכים להפנים בלומדנו פרשה מרתקת זו.
הסולם המפורסם, מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, "והנה מלאכי אלוקים עולים ויורדים בו."
כל אחד יודע שלמלאכים יש כנפיים, לא רגליים. מדוע הם צריכים לטפס על סולם? מה הרעיון?
כשאנו מטפסים כלפי מעלה, אנחנו לא בהכרח צריכים כנפיים. ישנו סולם, המסלול הרוחני שתוכנן עבורנו; מסלול שבו עלינו להתקדם צעד אחר צעד, שלב אחרי שלב. הדרך לשמים, למעלה, היא הדרגתית, שיטתית ועבור כל אחד, לא רק עבור מטיבי לכת.
"רבים חוששים לצאת למסע רוחני, כי הם חושבים שלשם כך צריכים מנה גדושה של אמונה. נראה להם כי המטרה נמצאת בעולם אחר. אבל כשמאמצים את הגישה ההדרגתית והעקבית, ניתן לגלות כי המסע הרוחני ניתן למימוש, וכי היעד לא נמצא בחלל החיצון.." (הרב יוסי גולדמן)
יש הרואים את הסולם בחלום כמשקף את חיי האדם בעולם, המקשרים בין הארץ לשמיים. הסולם מצביע על כך שאין ניתוק בין העולם הגשמי לעולם הרוחני- האדם מתחיל את חייו בארץ, אך הוא יכול להגיע לדרגות רוחניות גבוהות.
"והנה סֻלם מֻצב ארצה ורֹאשו מגיע השמימה" – אומרים חז"ל: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי לבו". חלום הסולם אינו חזיון חיצוני ליעקב, אלא מבטא את הלכי רוחו וערגתו הפנימית, השתקפות עולמו הפנימי של האדם. יתכן שיעקב היה מוטרד לגבי ההתמודדות שלו עם המעבר מלימודי התורה והרוח לביתו של דודו, לבן, בחרן עם כל המשתמע? כיצד ניתן יהיה לגשר את הפערים?
האדם מתחיל את מהלך חייו ברחם אמו בטהרה גמורה וידע של התורה כולה. בניין הבית בישראל מתחיל ממעמד החופה והקידושין וכל שבעת ימי המשתה וכן הלאה. כלומר אנו מתחילים מנקודה של קדושה, ואז יורדים אל הארציות, חיי המעשה כדי לברר את שייכותם אל הקודש.
המעשים מתחילים בארץ, והרעיונות מובילים אותם השמימה. צריך להגשים את הרעיונות. המעשה מגשים את הרעיון השלם במחשבה.
אין עניין שיהודי יעלה בסולם הרוחניות ויישאר שם, מנותק מן המציאות הגשמית; העניין הוא לרדת אל המציאות ולפעול בתוכה באותה מדרגת קדושה שהגיע אליה בעבודה קשה וממושכת. הרי זוהי תכליתה של ההתעלות ברוחניות, לרדת אחר כך ולהעלות את המציאות הגשמית.
נאמר ליעקב- היעוד שלך הנו לרשת את הארץ שהבטחתי לאבותיך אברהם ויצחק. את זה לא תוכל לעשות אם תתרכז ברוחניות תוך ניתוק מן הגשמיות; עליך לרדת לחרן, מקום נחות ביותר מבחינה רוחנית, ודווקא שם לשאת אישה, להוליד ילדים, להתפרנס, וכל הזמן לשמור על אותה מדרגה רוחנית שיש לך כעת. כלומר, תחושה של קדושה יש גם בשטיפת כלים, הכנת שיעורי בית עם הילדים, העבודה השגרתית במשרד, במערכת יחסים שנראית שגרתית וכד', יש חשיבות עצומה בעשייה היומיומית, במשפחה, בעבודה, עם חברים וכו', העשייה האפורה כביכול. ניתן להתייחס למשימות אלו בזלזול, אבל אפשר להרגיש חשיבות ולמצוא עוצמה ועומק דווקא במשימות השגרתיות ולא לפספס את כל הדברים הנפלאים שסביבנו, למצוא בהם ממש קדושה, כפי שכתוב בפרשה זו "טז וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה; וְאָנֹכִי, לֹא יָדָעְתִּי." (בראשית פרק כח) רק כשנתעורר ונשים לב- נתחבר!
שנזכה להתחבר לכוח של יציאה והצבת מטרות בהתמודדות ובהתמדה, הכח של "סולם יעקב" שמחבר באיזון טוב ומטיב בין השמים לארץ, בין הרוחניות לגשמיות בעולם היומיומי שלנו, בשוטף. ושנזכה למצוא ולחוות את הקדושה שבשגרה, אמן כן יהי רצון.
שבת שלום ומבורך
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה של רבקה בת תמרה, חגית בת אושרה ומיכאל בן אסתר בינה בתוך שאר חולי ישראל