פרשת ויגש- 'מסגור מחדש'

מסביר הרב ד"ר יונתן זקס- " רעיון שהציג האדמו"ר הראשון מחב"ד בספר התניא: אם נשנה את צורת החשיבה שלנו, נוכל לשנות את הרגשתנו. היגד זה היה, בהישמעו לראשונה מפי פסיכולוגים, היגד מהפכני שעמד בניגוד חריף לתיאוריות המוכרות על נפש האדם.
היו שגרסו שהאופי שלנו נקבע באופן תורשתי. אחרים סברו שחיי הרגש שלנו נשלטים בידי חוויות מן הילדות המוקדמת ודחפים לא־מודעים… עוד אחרים שהסבירו כי מהותנו, והרגשתנו מוכתבות בעיקרן בידי גורמים שאינם התודעה המודעת שלנו. ויקטור פראנקל הראה כי יש דרך אחרת – והוא עשה זאת בתנאים האיומים ביותר שבני אדם חוו אי פעם: במחנה אושוויץ. הוא נטע בחבריו האסירים רצון לחיות. הוא ידע שרק אם יצליחו לשמר רצון זה יש סיכוי שיחזיקו מעמד. מה שנתן לאנשים את הרצון לחיות היה אמונתם שיש להם משימה לבצע, שליחות למלא, דבר־מה חשוב שהם עדיין לא השלימו ואשר מחכה להם שיעשוהו בעתיד. לאחד האנשים הללו היה ילד חי במדינה רחוקה שחיכה לו. אחֵר הגיע לידי הכרה שיש ספרים שרק הוא יכול לכתוב, ולא אף אחד אחר."
ברוח י' בטבת, יום הקדיש הכללי לזכר חללי השואה שיום מותם לא נודע, בשבוע הבא, מוסיף הרב ד"ר יונתן זקס- "פראנקל נטע בהם ובאסירים אחרים את ההכרה שהעתיד שלהם קורא להם, וכך הצליח לעזור להם בעודם בגיא צלמוות לגלות את ייעודם בחיים. פראנקל כותב שהוא הצליח לשרוד באושוויץ על־ידי כך שבכל יום ויום דמיין את עצמו מרצה באוניברסיטה על הפסיכולוגיה של מחנה הריכוז. כל מה שקרה לו בהווה הותמר, באמצעות פעולה תודעתית זו, לכדי המחשה של הרעיונות שיסביר בהרצאה. "בדרך זו הצלחתי איך־שהוא להתעלות על המצב, על סבלות השעה, והתבוננתי בהם כאילו היו נחלת העבר".
תגלית מודרנית זו היא בעצם תגלית־מחודשת, מפני שראשון גדולי הממסגרים־מחדש בהיסטוריה היה יוסף – כמתואר בפרשיות השבוע הזה והשבוע הבא. כזכור, יוסף נמכר לעבדות בידי אחיו. הוא איבד את חירותו למשך שלוש־עשרה שנה, והיה מנותק ממשפחתו למשך עשרים שנה. אילו נטר לאחיו טינה והשתוקק לנקום בהם, אפשר היה להבין אותו. ובכל זאת הוא התרומם מעל לרגשות הללו, ועשה זאת באמצעות הכנסת הזיכרונות למסגרת חדשה. הנה דבריו אל אחיו בהתוודעו אליהם לראשונה:
"וישלחני אלוקים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה. ועתה, לא אתם שלחתם אתי הנה, כי האלוקים"
הנה דבריו אל אחיו כעבור שנים, לאחר שיעקב אביהם נפטר והם פחדו שיוסף שמר למועד זה את נקמתו:
"אל תיראו! כי התחת אלוקים אני? ואתם חשבתם עלי רעה – אלוקים חשבה לטובה"

יוסף מסגר את כל עברו מחדש. הוא לא ראה עוד את עצמו כאדם שאחיו עשו לו עוול. הוא הגיע לידי ראיית עצמו כאדם שאלוקים שלח אותו למשימה מצילת־חיים. כל מה שקרה לו היה הכרחי, כי קורותיו אלו הובילו אותו לעמדה שיוכל להגשים מעל גביה את מטרתו בחיים: להציל אזור שלם מגוויעה ברעב, ולהכין חוף מבטחים למשפחתו.
מעשה תודעתי זה, המסגור מחדש, אפשר ליוסף לחיות בלי צריבה מתמדת של כעס ותרעומת. הוא אפשר ליוסף לסלוח לאחיו ולהתפייס איתם. הוא התמיר את האנרגיות השליליות של הרגשת העבר לאנרגיות של קשב ממוקד אל העתיד. מבלי שידע זאת היה יוסף מבשרה של אחת התנועות החשובות בפסיכותרפיה המודרנית. הוא הראה מה גדול כוחו של מסגור מחדש. איננו יכולים לשנות את העבר. אבל בשַנותנו את האופן שאנו חושבים בו על העבר, אנו יכולים לשנות את העתיד.
כל מצב שאנו מצויים בו, מסגור מחדש יכול לשנות את תגובתנו אליו ולנסוך בנו כוח לשרוד, אומץ להתמיד, ונחישות להמריא מהצד האפל של הקיום אל אורו המרפא של יום חדש."

טכניקת ה-'מסגור מחדש' (reframing) מאפשרת שינוי של הנרטיב, הסיפור האישי, ומתוך כך משתנה המשמעות של "הסיפור" (או האירוע), מה שמוביל לשינוי ההרגשה, המחשבה והתגובה הרגשית המתייחסת אליו. במילים אחרות, "משקפיים" דרכן אנו מתבוננים ומפרשים את המציאות. כשהמסגרות הן סך הדעות, המחשבות, הערכים והאמונות שלנו על מה שנכון ולא נכון בעולם, מה צודק ומה לא? מה המשמעות של כל דבר? האתגר שלנו מתחיל כשאנחנו מפרשים ונותנים משמעות לא אפקטיבית שגורמת לנו להגיב בצורה לא אפקטיבית, וזאת מתוך ראייתנו הסובייקטיבית.
המסגור מחדש מאפשר לנו:
להפוך בעיה להזדמנות
להפוך חולשה ליכולת
להפוך תחושה קורבנית לתחושת שליטה
להפריד בין האדם להתנהגות שלו ולשנות את המשמעות של ההתנהגות.

יוסף הצליח למסגר את כל חייו מחדש ובכך מינף את- חייו, חיי משפחתו וחיי ממלכת מצרים. מי ייתן ונצליח גם אנחנו למסגר מחדש את האירועים בחיינו למנוף מניע ומקדם. אמכי"ר.

שבת רגועה ומבורכת❤