פרשת 'וזאת הברכה'- מה התכלית של חיינו ואיך היא קשורה לשמחת תורה?

"בחג "שמחת תורה" אנו זוכים לסיים את קריאת פרשת "וזאת הברכה", הפרשה האחרונה בחמישה חומשי התורה. למעשה, מחר נסיים את הקריאה של כל חמישה חומשי התורה שקראנו בשנה היוצאת. ובנוסף, בשמחת תורה, כדי להתחיל רשמית את סבב הקריאה החדש, אנו נתחיל אותו מיד עם סיום הקריאה הקודמת. 
מדוע עלינו לחזור על קריאת התורה שוב ושוב במחזוריות אינסופית, ומדוע עלינו להתחיל מיד סבב חדש? עונה הרב אלדד יונה "לכל פעולה שאדם עושה ישנה תכלית, והתכלית מכתיבה את פרטי הפעולה. שואל האדם את עצמו את שאלת השאלות, מדוע הוא נברא. מה תכליתו של האדם עלי אדמות. כותב ה"מסילת ישרים" בתחילת פרק א' "יסוד החסידות ושרש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו…"

רובנו רוצים לחיות חיים משמעותיים שיטביעו חותם כלשהו בעולם. להטביע מזכרת לקיומנו בעולם, סוג של חיי נצח שהם חלק מתרומתנו למין האנושי. החותם הוא ביטוי של שליחותנו בעולם. מפרט הרב דוד סתיו- " … יש כאלה שישקיעו בשימור זכרם בתרומה להקמת מבנים מפוארים בבתי חולים או אוניברסיטאות, אחרים ינסו להשקיע את כישרונותיהם ביצירות ספרותיות ואמנות אותן יבקשו להשאיר אחריהם.
מהי הדרך בה משה מבקש להיזכר בעיני הדורות שיבואו אחריו – האם בתורה אותה הוריד מסיני? אולי בהוצאת עמו מעבדות לחירות? או כמנהיג שמוביל את עמו במדבר? ספר דברים יכול לתת לנו תשובה לשאלה הזו.
עיון בספר יגלה נאומים ארוכים. משה מזהיר מפני העתיד לקרות אם לא ילכו בדרך הישרה בעיני אלוקים. הוא מוכיח את העם על התנהגותו בעבר בחטא העגל וחטא המרגלים, מחזק את שמירת המצוות בין אדם לחברו ובין אדם למקום, ועוד. אבל האם ניתן להצביע על מסר שהוא השורה התחתונה של דבריו? מסר בו נוכל להיאחז ולומר כי זהו החותם שהוא השאיר לנו.
משה העניו מכל אדם אינו עסוק בשאלה אישית אגוצנטרית, אלא במסר המרכזי אותו הוא מבקש להנחיל לדורות. אם נקשיב למילות הסיום של משה נלמד כיצד ביקש גדול המנהיגים להיחרט במחשבתנו. התורה מתארת את הרגעים האחרונים בהם משה מדבר עם העם… המלים האחרונות שהתורה שמה בפיו של משה: "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בהשם.. ויכחשו אויביך לך ואתה על במותימו תדרוך"…
אחרי כל התוכחות, אחרי כל האזהרות, אחרי כל התסכולים ואחרי כל המרורים, אותם ספג משה מבני ישראל, הוא אומר להם את המלים המדהימות הללו: 'אשריכם ישראל'. משה לפני מותו – מברך.
משה יודע כי כל החטאים והקלקולים בישראל הם חיצוניים, שייכים לקליפות חיצוניות העוטפות את האדם ואין להם ולא כלום עם עומק זהותם… משה בדבריו האחרונים מגלה מיהו מנהיג אמיתי. אדם שכל כולו סיפור אהבה לעמו… סוד התוכחה הוא במקור ממנו היא נובעת. משה יודע כי דווקא בשל אהבתו את עמו הוא מסוגל גם לומר להם את כל אשר על לבו. אבל בסיום, המילים האחרונות הן מילים של אהבה… משה נמנה עם המברכים מתוך חיבור עמוק ומיוחד וזה החותם שהוא השאיר לנו. אשריך ישראל."

ארבעים שנה הנהיג משה רבנו את עם ישראל במסירות נפש, בנאמנות  וביושר עם כל הקשיים, ניסיונות ואתגרים במסעם במדבר. משה במימוש שליחותו הבהיר לנו הלכה למעשה כי התכונה שמלמדת אותנו לראות ברכה בכל דבר נמצאת לגמרי בתוכנו, ועלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לפתח אותה. עלינו להבין ולהפנים שאנו חלק ממחזוריות הקיום האנושי והעולמי, ועלינו 'לזרום' עם זרמי הקיום ברוח טובה ומקדמת; לנצל את זמננו עלי אדמות בכדי למלא את חיינו, ולהעניק להם משמעות. כשאנו מחוברים לתכלית שלנו, אז גם באופן טבעי ניתן לראות ברכה ואת החצי המלא שבחיינו.

ובכל זאת, מדוע עלינו לקרוא את התורה שוב ושוב, בלופ אינסופי?
מסביר הרב יצחק גינזבורג- "למילה 'תורה' שתי משמעויות משלימות: האחת מהשרש תו"ר, לראות ולהתבונן בחכמה, תיירים בארץ התורה. והשניה, להורות את הדרך ואת המעשה אשר נעשה… המשמעות של תורה מלשון הוראה מדגישה את הצד המעשי בתורה, ללמוד על מנת לעשות ולקיים. כל התורה היא הוראה מהי דרך-החיים של יהודי בעולם הזה (והרי התורה לא ניתנה למלאכים). בחינה זו מודגשת במיוחד בתורה שבעל פה שרק על-פיה ניתן לדעת את ההלכה למעשה.
ואילו המשמעות של תורה מלשון לָתוּר מדגישה את הצד העיוני בתורה, הסתכלות עמוקה של ראיה שכלית "בעין השכל שבלב" (כמודגש בפסוקים לעיל, "ונתתי את לבי" וכו'). בחינה זו מודגשת יותר בתורה שבכתב, שכולה שמותיו של הקב"ה ובה נמצאת חכמתו האין-סופית המיוחדת איתו בתכלית. כמובן, שצריך את שני הצדדים בתורה, החכמה עצמה וההוראה למעשה."

התורה מציעה לנו ארבעה רבדים שונים של התבוננות- פשט, רמז, דרש וסוד, (פרד"ס), וככל שנעמיק ונתבונן נגלה את הרלוונטיות שלה לחיינו, ואת יכולתה של התורה להביע מסר מורכב שהוא גם עכשווי.
צריך להבין את החידוש הגדול של התורה בהקשר התרבותי של העת העתיקה. זכויות הפרט והאזרח לא היו קיימות בתרבות הקדומה, והתורה חידשה אותן בתחומים רבים כמו היחס לעבדים ולעניים. רק אלפי שנים לאחר מתן תורה התקבלה בתרבות המערבית העמדה שכל אדם הוא סובייקט בעל זכויות, ולא רק אובייקט שאמור לשרת את צרכיו של המלך למשל.

התורה היא על-זמנית ורלוונטית לכל דור ודור ועד סוף כל הדורות. ובעצם, הקריאה המחודשת מחברת את ההווה והעתיד שלנו עם העבר, עם מה שכבר חלף. התורה מסייעת לנו לזכור מאיפה באנו, היכן אנו נמצאים, ומדייקת אותנו לאן אנו הולכים. 'וזאת הברכה' היא תזכורת למימוש ייעודנו ותכליתנו בעולם. עצם העובדה שאנו קוראים, אומרים וכותבים כל שנה דבר תורה מחודש ושונה מעידה על החשיבות והנחיצות בקריאה החוזרת ונשנית. כך גם נצליח להתבונן מזוויות שונות ובהמשך להורות את התורה באופן חיובי, לנו ולדורות הבאים, באופן שמשקף ומדגיש את הברכה שבה. לפעמים, בסיום קריאה של ספר, ישנה תחושת מיצוי ולפעמים אפילו עצבות שנגמר… יחד עם זאת, בסיום קריאת חומשי התורה, ישנה שמחה, על הסיום, אך בעיקר על האפשרות להתחדש וללמוד בהם שוב. וזוהי תכליתו של האדם, לחפש משמעות בכל דבר שהוא עושה, שורש הרעיון של הקריאה המחזורית, 'וזאת הברכה', ממש כפי שהמחיש לנו משה רבנו. חזק חזק ונתחזק. אמן כן יהי רצון.

חג שמח, גמר חתימה טובה ושבוע טוב 💗

לעילוי נשמתו של הילד היקר והאהוב, עמית אמנון חיים, בן יעל ואסף. יהי זכרו ברוך.