חומש בראשית- פרשת נח- צוהר- חלון שמאיר

בשבת הקרובה נקרא את פרשת נח. וכך כתוב בפרשה, "(ה) וַיַּרְא יְהוָה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם." נראה כי העולם הפך להיות מושחת ובני האדם נהגו ברוע, ברשעות ובחמס אחד כלפי רעהו חוץ מאדם אחד, ושמו נח, שהיה איש 'צדיק תמים'. בהמשך, מתואר לנו כי ה' מצווה את נח לבנות תיבה על פי הוראות מאוד ברורות, למשל,  "…(טז) צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה" (בראשית ו'). מפרשים רבים מסבירים כי צוהר זהו חלון המהווה פתח והפצה לאור, בעוד 'תיבה' משמעותה מילה. לאור דברי חכמינו, נראה כי למילים שלנו יש כח בפתיחה של צוהר, חלון, המאפשר לעולם להאיר לנו דרכו.

וכפי שהרב ד"ר יונתן זקס זצ"ל מסביר,
"'האתגר של זמננו הוא לפתוח חלונות שהעולם יאיר לנו בעדם את הבנתנו בתורה'.
המבול ממשמש לבוא ולהחריב את העולם, נח מתגייס לבנות את תיבת ההצלה, ובין ההוראות שהאל נותן לו בבנייתה מבצבץ פרט מעניין: "צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה וְאֶל אַמָּה תְּכַלֶנָּה מִלְמַעְלָה" (בראשית ו, טז). זו הופעתה היחידה של המילה "צוהר" במקרא, ועל כן תהו עליה המפרשים. הכול מסכימים כי הצוהר משמש לתאורה בתוך התיבה; אבל מהו בדיוק?
רש"י מצטט ממדרש בראשית רבה (לא, יא) מחלוקת חכמים: "יש אומרים: חלון. ויש אומרים: אבן טובה המאירה להם". אם זו אבן טובה, יש בה סגולה פלאית: היא מייצרת אור וזורחת בחשכה… חזקוני ומפרשים אחרים סבורים ששני הדברים נמצאו בתיבה: גם חלון, הנזכר בהמשך (בראשית ח, ו) כאשר נח משלח ממנו את העורב, וגם סוג כלשהו של תאורה מלאכותית הנחוץ לימי המבול עצמם, כשהשמיים מכוסים בעננים.
מדוע, בעצם, משקיעים חכמי ישראל את זמנם ומרצם בשאלה שאין לה השלכות מעשיות? הרי לא יהיה עוד מבול. הבורא הבטיח זאת במפורש. לא יהיה נח שני. ישנם איומים שונים על שלום כוכב הלכת שלנו, אך בשום מקרה תיבה הצפה במים לא תספיק להצלת האנושות. למה אם כן חשוב לדעת מהו מקור האור שהתקין נח בתיבתו בימים הסוערים ההם? מהו הלקח לדורות?"

הרב זקס מציע כי התשובה אכן מצויה בשפה העברית. בתקופה המקראית והן בזמננו, המילה "תיבה", משמעותה "ארגז", או לחילופין, "קופסה". ממשיך הרב זקס, "אולם, בלשון חז"ל קיבלה המילה הוראה נוספת. "תיבה" פירושה גם "מילה". נראה לי שחכמי המדרש, בבארם מה היה הצוהר, ביקשו לומר דבר-מה על התורה, על דבר-האל, יותר משביקשו לבאר את ענייניה הטכניים של תיבת נח. לנגד עיניהם עמדה שאלת יסוד: מהו מקור האור המאיר את התיבה, את התורה? ומהו מקומו? האם התורה מוארת רק מתוכה, או גם מבחוץ? האם קיבלנו את התורה עם חלון – או עם אבן יקרה?
היו מן החכמים שסברו שהתורה מספיקה לעצמה…  במבט היסטורי, זו כנראה דעת הרוב. הגישה הרווחת, לאורך רוב השנים, הייתה שאין מה ללמוד בחוץ. התורה מוארת באבן יקרה המצויה בה ומחוללת את אורה בעצמה…   
אך היו גם דעות אחרות. בייחוד ידועה גישתו של הרמב"ם. הוא סבר כי פתיחת חלון אל הידע המדעי והפילוסופי חיונית להבנת דבר השם… טיעוניו של הרמב"ם במאה ה-12, שנים רבות לפני המהפכה המדעית, משכנעים שבע-שבעתיים כיום לנוכח מבול המידע החדש על טבע היקום. כל תגלית חדשה על גודלו הכביר של הקוסמוס ועל נפלאותיו של המיקרו-קוסמוס ממלאת את הנפש ביראה… הרמב"ם לא חשב שהמדע והפילוסופיה הם דיסציפלינות חילוניות… הם היו בעיניו חלון אשר אורו של העולם שברא האל בוקע מבעדו ועוזר לנו לפענח את התורה עצמה. הבנת עולמו של הבורא עוזרת לנו להבין את דברו.
…הידע של הרמב"ם בפילוסופיה האריסטוטלית איפשר לנסח לראשונה בבהירות רעיון המובלע בתנ"ך ובספרות חז"ל, שליהדות יש תורת מידות. היא מתעניינת לא רק במה שאנו עושים אלא גם במה שהננו: איזה סוג של אנשים אנחנו. זהו הבסיס ל"הלכות דעות" שלו, שפרצו דרך מחשבתית חדשה. ככל שאנו מבינים יותר את הוויות העולם, אנו מיטיבים להבין מדוע התורה הינה כפי שהיא. המדע הוא מפת-דרכים לניווט במציאות; התורה היא הדרך… תלמידי רש"ר הירש ניסחו זאת בסיסמה "תורה עם דרך ארץ"…
רוחב ידיעותיו של הרמב"ם במדע, ברפואה, בפסיכולוגיה, באסטרונומיה, בפילוסופיה, בלוגיקה ובעוד תחומים רבים הוא אשר אפשר את היצירתיות שהפגין בכל אשר כתב… הרמב"ם אמר דברים שרבים אולי הרגישו לפניו, אך איש לא ביטאם באורח רהוט ומשכנע כל כך. הוא הראה כי יכול אדם להקפיד במצוות ולדבוק בכל לב באמונת ישראל ועם זה להיות יצירתי ולחשוף לעיני אנשים זולתו עומקים רוחניים ושכליים שהם לא ראו מימיהם. זו הייתה דרכו לעשות צוהר לתיבה, למילה האלוהית.
מנגד, ספר הזוהר רואה את התורה כאבן יקרה המאירה מכוח עצמה ואינה זקוקה לשום מקור אור חיצוני. עולמה הוא מערכת סגורה; הוא מסע מתמשך, נלהב, מעמיק ומרגש של חיפוש אחר אינטימיות עם האלוהות השוכנת בתוך היקום ובתוך נשמת האדם.
איננו מוכרחים להכריע בין שתי הדרכים. זכרו את דברי החזקוני, כי לנח הייתה אבן יקרה להאיר בימים קודרים וחלון שהשמש תאיר בו כשהיא שבה וזורחת. דבר מעין זה קרה גם באשר לתורה. בתקופות אפלות של רדיפות וגזרות פרחה הקבלה, והתורה האירה מתוך עצמה. ואילו כאשר היה העולם פתוח יותר בפני יהודים הם פתחו אליו חלון – וכך צמחו דמויות כגון הרמב"ם בימי הביניים ורש"ר הירש במאה התשע-עשרה. אני מאמין כי האתגר של זמננו הוא לפתוח חלונות שהעולם יאיר לנו בעדם את הבנתנו בתורה – והתורה תאיר לנו את דרכנו בעולם."

למילה תורה שתי משמעויות שהן משלימות, האחת מהשורש ת.ו.ר, כלומר, לראות ולהתבונן בתבונה, והשנייה, להורות את הדרך, ואת המעשה, ממש מלשון הוראה. הפרשה נותנת לנח ולנו הוראה לעשות צוהר, כך שנצליח לראות ולחוות את האור שהעולם מקרין, בפרט, במצבים מאתגרים כמו קונפליקטים, כישלונות, תחושות עצבות וכד'.  הצוהר, החלון, נעשה באמצעות התיבה שבנינו, המילים, שבחרנו להשתמש בהם. בחירה במילים מחזקות ומעודדות ירוממו אותנו ויאפשרו לנו לראות איך המחשבות והדיבור שלנו יוצרים מציאות של אור נגוהות.

מתי הצוהר שפתחנו מאפשר לנו לעשות שינוי? התשובה- כשאנו מצליחים לשחרר ולהרפות מכל מנגנוני הפחד שבנינו. למעשה, בפרשה יש הזמנה לצאת מאזור הנוחות. כן, שלא יהיה לנו כל כך נוח, ושלא נמתין לאירוע מחולל כמו מבול חלילה, אלא, באמצעות הבחן של טפל ועיקר בחיינו נצליח לנקות את רעשי הרקע ולהפנות את הקשב שלנו פנימה. אז, נצליח לבחור את התכנים שמפתחים ומצמיחים אותנו, ואת מערכות היחסים שמזינות ומטיבות עמנו. ובנוסף, נצליח לבחון את ההרגלים שאימצנו תוך בחירה מה לשמר, ומה לשנות, והתמקדות בטוב. אחרי הכל, המציאות שאנו חווים היא השתקפות של היחסים שלנו עם עצמנו, ובאפשרותנו לתת לאור להיכנס לעולמנו, ולהקרינו החוצה באופן עוצמתי ומשמעותי אף יותר.

שבת שלום❤️🚢