חומש בראשית- פרשת ויגש- צדק מאחה- מודל של פיוס איחוי ושיקום יחסים

השבוע פרשת ויגש שהיא הפרשה האחת-עשרה בספר בראשית. הפרשה ממשיכה לתאר את אירועי יוסף ואחיו.
הפרשה הקודמת כאמור הסתיימה במתח: האם יילקח בנימין מאחיו, ויישאר אצל יוסף? מצב האחים חמור, יוסף הוא משנה למלך מצרים, והאחים, שאינם יודעים עדיין שהוא יוסף אחיהם, באים לבקש ממנו אוכל בעקבות הרעב הכבד שיש בארצם, רק שעתה הוא גם מחזיק באחיהם הצעיר, בנימין, המואשם בגניבה ויוסף דורש את הישארותו כעבד במצרים.
פרשת ויגש נפתחת ביהודה הניגש ליוסף ומבקש בנחישות להציל את בנימין, אחיו הצעיר; יהודה הבטיח לאביו כי הוא ערב להחזיר אותו אליו והוא נחוש לשחרר את בנימין. יהודה מספר ליוסף את כל הסיפור על אחיהם יוסף שהיה בנה של רחל, אשתו האהובה של יעקב, שנטרף למוות על ידי חיה רעה, ואת העובדה שאביהם עדיין מתאבל עליו. הוא מוסיף ומשתף את יוסף כי בנימין הוא בעצם הבן היחיד שנותר ליעקב מרחל, והוא הבן זקונים, ולמעשה חיי יעקב אביהם בסכנה אם בנימין לא יוחזר בשלום לביתו. יהודה מבקש את רחמיו של יוסף, ומציע ליוסף שייקח אותו לעבד במקום בנימין.
יוסף שמתרגש מדבריו של יהודה לא מתאפק, והוא מבקש מכל היועצים והאנשים שבחדר לצאת, ולהיוותר לבדו עם אחיו. ואז הוא פורץ בבכי, ומגלה להם כי הוא יוסף, אחיהם. האחים נדהמים מהגילוי וחוששים מיוסף שעתה ירצה לנקום בהם על שמכרו אותו. אבל יוסף מרגיע אותם, ומסביר להם שהאירועים שקרו הם למעשה חלק מהתכנית האלוקית.

בפרשת ויגש ניתן לראות אלמנטים דומים של התהליך צדק מאחה בתהליך הפיוס בין יוסף לאחיו, ובהמשך, בין האחים ליעקב אביהם. תהליך צדק מאחה הוא שיטה שיקומית שבה נעשה ניסיון לתקן ככל שניתן את הפגיעה שנגרמה בעקבות מעשה עוול, באמצעות מעשים מאחים. מטרת התהליך היא לתת מענה לצורכיהם של כל אלו שנפגעו ממנו, להביא לפיוס, הבנה ושיקום מערכות היחסים.
סיפורו של יוסף, אחיו ואביו יעקב, משמש כמודל עתיק אך רלוונטי לתהליכי צדק מאחה. לאחר שנים של ניתוק, כאב ופגיעה קשה – כאשר אחי יוסף מכרו אותו לעבדות והסבו לו וליעקב צער עמוק – מתאפשר מפגש מחודש שמוביל להכרה, חרטה ושיקום היחסים. תהליך זה אינו פשוט. הוא דורש מהפוגע (האחים במקרה הזה) להכיר בפגיעתו ולשאת באחריות למעשיו. יוסף, למרות הכאב שחווה, בוחר לנהוג בחמלה, מאפשר תהליך של פיוס ומעניק הזדמנות לתיקון משפחתי מלא.

חכמינו, למשל, הרמב"ם בהלכות תשובה מדגיש את החובה לתשובה הכוללת חרטה, וידוי ובקשת מחילה: "אין התשובה ולא יום הכיפורים מכפרין אלא עברות שבין אדם למקום… אבל עברות שבין אדם לחברו, אינו נמחל לו לעולם עד שייתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חיב לו, צריך לרצותו ולשאול
ממנו שימחול לו." (משנה תורה, הלכות תשובה ב:ט).
כלומר, התשובה היהודית אינה שלמה ללא תיקון הפגיעה ככל שניתן והשבת השלום בין הצדדים. וכך גם חז"ל במסכת יומא מלמדים:
"עבירות שבין אדם לחבירו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו" (יומא פה:ב).
תהליך זה מדגיש את החשיבות של שיח ישיר עם הנפגע, לקיחת אחריות אמיתית והבעת חרטה כנה.
היהדות קוראת לנו לא רק לשפוט את המעשה אלא גם לתקן את השבר שנגרם. צדק מאחה מתכתב עם הרעיון של תיקון עולם, שאינו עוסק רק בעונש אלא ביצירת שינוי חיובי עבור כל הצדדים, במטרה לבנות חברה מוסרית, אחראית ושלמה יותר.

באופן עקרוני, תהליך כזה יכול להתקיים ללא מתווך, אך הדבר מתאים בעיקר למצבים שבהם יש תקשורת ברורה ומכבדת בין הצדדים, והבנה לחשיבות התהליך כמו גם רצון הדדי לתהליך, הכרה במעשה, נשיאת אחריות, הבעת חרטה, רצון לתקן את הנזק ולעיתים אף מחילה. יחד עם זאת, יש לזכור כי במקרים מורכבים, מעוררי רגש, כאלו שבהם קיימים גם פערי כוחות, נוכחות של מגשר, מנחה או מתווך עשויה להיות קריטית להצלחת התהליך.
כפי שסיפור יוסף מלמד אותנו, צדק מאחה הוא הרבה מעבר לתיקון עוול – הוא דרך לריפוי ושיקום מערכות יחסים, לתמורה נפשית ולבניית עתיד טוב יותר עבור כל המעורבים.
כחברה, חובתנו לעודד ולטפח תהליכי צדק מאחה – תהליכים שמבקשים לא רק ענישה או הכרה בפגיעה, אלא גם שיקום אמיתי של כל הצדדים המעורבים: הפוגעים, הנפגעים והמעגלים הסובבים אותם. צדק מאחה מציע דרך שונה ועמוקה להתמודדות עם פגיעה, המבוססת על דיאלוג ישיר, אחריות וריפוי.

למרבה הצער, גישה זו עדיין אינה מוכרת מספיק בקרב הציבור הרחב ואינה מיושמת במידה מספקת. רבים מהפוגעים נמנעים מלשאת באחריות למעשיהם, לעיתים מתוך חשש לעונש ולעיתים מתוך חוסר מודעות להשלכות מעשיהם. מצד שני, נפגעים רבים נותרים כלואים בכאבם, מתקשים להשתחרר מהפגיעה ולשוב לעוצמתם הפנימית.
אם נצליח להעלות את המודעות הציבורית לתהליך צדק מאחה ולהדגיש את הפוטנציאל השיקומי שלו, נוכל להביא לתהליכי ריפוי משמעותיים, הן ברמה האישית והן ברמה החברתית. צדק מאחה אינו רק תהליך שיפוטי, אלא גם כלי להבראה – דרך ליצירת קשר מחודש בין הפוגע לנפגע, ובניית מסלול שיאפשר תיקון, לקיחת אחריות כנה, ויצירת שינוי אמיתי.

בשנתיים האחרונות, המהפכה החברתית והמלחמה העמיקו את הקיטוב בחברה הישראלית. הפתרון טמון לא רק בצעדים פוליטיים או צבאיים, אלא בתהליך חברתי עמוק של הקשבה, אמפתיה והכלה. בדומה לאחיו של יוסף שהביעו חרטה ונשאו אחריות למעשיהם, וליוסף שבחר בחמלה ובפיוס, גם החברה הישראלית יכולה להתמקד באיחוי שברים ובבניית עתיד משותף תוך חיבור בין מגזרים.
הדרך להבראתנו כחברה וכפרטים עוברת דרך ההכרה בכך שמענה ראוי לפגיעה כולל התבוננות מעמיקה בצרכים של כל המעורבים, לצד יצירת מרחב שמאפשר שיקום. ככל שנעמיק את השיח על צדק מאחה ונעודד את יישומו, נוכל לבנות חברה שמושתתת על חמלה, אחריות, אמפתיה ושאיפה אמיתית לתיקון עולם. שנזכה להיות ראויים. אמן כן יהי רצון.

שבת מבורכת
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון ❤️