חומש במדבר- פרשת קרח- מה בין מחלוקת לשלום?

השבוע בדיוק הסתיימו לימודי ניהול ויישוב סכסוכים לתואר שני באוניברסיטת בר-אילן. תכנית נפלאה ומרתקת המעשירה את ארגז הכלים להתמודדות מטיבה עם קונפליקטים וסכסוכים. ממש ברוח הפרשה השבוע- אמרו חכמינו ז"ל (פרקי אבות ה', יז)"כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּם. אֵיזוֹ הִיא מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת הִלֵּל וְשַׁמַּאי. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, זוֹ מַחֲלוֹקֶת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ:"
סיפור קרח, דותן ואבירם יחד עם 250 איש מהעדה, הינו הסיפור הרביעי בסיפורי שנות נדודיו של עם ישראל. היה לנו את סיפור קברות התאווה, אהרון ומרים, סיפור המרגלים, ועתה, סיפור מרד קרח בשם הצדק החברתי. נראה כי כל ארבעת הסיפורים קשורים ביניהם- בכולם יש סוג של מחאה שהחלה בדיבור, תלונה או השמצה. אלא שעתה, לראשונה יש ממש התקוממות שמסיתה את העם כולו כנגד מנהיגותם של משה ואהרון.

מסביר הרב יובל שרלו- 
"… פרשת השבוע שלנו מלמדת על פן נוסף של הצדק החברתי הנדרש, והוא ביכולת לקיים מחלוקת כהלכתה. מחד גיסא, אנו צריכים להתרגל לכך כי המילה "מחלוקת" אינה שייכת למילים המעוררות אסוציאציה של שלילה וביקורת. המחלוקת היא המנוע העיקרי של ההתפתחות האנושית, הנוצרת ממפגש דעות ועמדות, ומצמיחה עולם עשיר ומורכב. אחת הסכנות הגדולות ביותר לחברה היא החתירה לשפה אחת ודברים אחדים. להפך, הן ההלכה היהודית, המטפחת את המחלוקת כמאפיין המובהק של לימוד התורה וההתקדמות הרוחנית, והן התרבות הדמוקרטית, העושה כל שביכולתה, לפחות ברמה ההצהרתית, כדאי לאפשר שיח חופשי ועשיר – מלמדים על הפוטנציאל העצום הטמון בעולמה של מחלוקת.
מאידך גיסא, המחלוקת היא מסוכנת. אין צורך להכביר מילים בדבר הסכנה העצומה למבנה החברתי, לסולידריות ולרוח המשותפת, ולאסונות שמחלוקות דרדרו את עולמנו. אין עם בעולם שמצולק כל כך מהמחלוקות הפנימיות שהביאו לחורבנות רבים בתוכו. אולם לעתים אין אנו נותנים את הדעת להיבט אחר של המחלוקת, והיא הפגיעה החמורה שהמחלוקת מאפשרת בעניינים הנוגעים לצדק החברתי. פגיעה זו יכולה לבוא לידי ביטוי בצורות שונות: בתהליכי הדרה והשתקה, ומניעת הנגישות ההוגנת המאפשרת לכל אדם להביע את דעתו בצורה חופשית, וללא מורא; בתהליכי הכפשה וזלזול, המלווים את המחלוקת לא אחת, וגובים מחיר יקר מהצדדים היותר חלשים או היותר הוגנים בעולמה של המחלוקת; בהצגת עמדות הצד השני בצורה מניפולטיבית, כדי שיהיה נוח לתקוף אותן, ובכל לעקור את הזכות היסודית של התייחסות לכל אדם באשר הוא אדם, לא רק לקיומו הפיזי, אלא גם לעולמו הפנימי ולעולמו המוסרי; בגלישת המחלוקת מהפן העקרוני על הפן האישי, ובכך הופכת המחלוקת לכלי דיכוי עוצמתי, וזאת כאשר הופכת העמדה השנייה ללא לגיטימית; בשימוש באמצעים פסולים של הכרעה במחלוקת, וזאת בשל חוסר השוויון בנגישות לאמצעים, ועוד ועוד.
 פרשת השבוע שלנו, פרשת קורח, העוסקת במקומות האפלים של המחלוקת, מלמדת כיצד טיעון שיש בו אמת (דברי קורח לא היו משוללים מן היסוד) עשוי להפוך להתקפה ושיסוי, ליצנות וציניות, חיבור לא ענייני של כל המתנגדים כדי להפיל את משה רבינו, סילוף הסיפור ההיסטורי ומניפולציות רבות. כאמור, הדעת ניתנת בדרך כלל להיבטים החברתיים של המחלוקת, ופרשת קורח מהווה דוגמה מופלאה לאן מחלוקת יכולה להתדרדר. בד בבד, נכון יהיה להתייחס גם לשיקולי הצדק בעולמה של מחלוקת, ולהקפיד על הדרכים ההוגנות לניהולה של המחלוקת, גם כדי למצות ממנה את הפרי הבשל שלה, וגם כדי לא להפוך אותה עצמה לפגיעה החמורה בצדק החברתי. התייחסות מכבדת וראויה כלפי השני, זהירות בהצגת עמדותיו שלו, הימנעות ממניפולציה, בריחה מן השקר, שמירה על אי-גלישה לפסים אישיים, התייחסות לעמדה ולא למניעים הנסתרים התיאורטיים שלו וכדו' – כל אלה מטפחים את הצדק החברתי בהיבטים של כבוד האדם, ומאפשרים להתברך מחברה רב גוונית שיש בה תרבות של מחלוקת."

 אז איך מבררים את הצדק החברתי? איך מתמודדים עם עוולות ואפילו מונעים אותם? כמגשרת אני נפגשת עם קונפליקטים רבים ומגוונים, ובכל פעם אני מזכירה לעצמי את החשיבות של השחקנים הנוספים בחדר, האגו, מראית עין, פרשנויות, נטיית הלב האנושית של כל אחד ואחת מאתנו, ועוד… שחקנים משפיעים וקריטים ביישוב הסכסוך. למעשה, אם נשכיל להבין ש""אמת מארץ תצמח" (תהילים פה) נטמיע גם את ההבנה שהתמונות, הסיטואציות בחיים, הן קצת יותר מורכבות וטעונות. וכך כתב הרב קוק- "כי השלום האמתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא ע"י הערך של ריבוי השלום… שיתראו כל הצדדים וכל השיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו ועניינו." (עולת ראי"ה ח"א של'). ה"לשם שמים" מחייב שנכיר בערך דעתו וגישתו של האחר, לא פחות מבערכה של דעתנו. כולנו מחוייבים בבירור האמת  כך שיתקיים בנו "האמת והשלום אהבו" כלומר, שיתקיים מצב בו שני צדדים בוויכוח או בסכסוך עדיין מכבדים את זולתם ושומרים על יחסי שלום, אהבה וידידות, למרות חילוקי הדעות, כבית שמאי ובית הלל.
בסופו של דבר, כולנו חווים קונפליקטים. אלו צמתים שמגיעים אליהם עם הקונפליקט אך גם עם מערכות יחסים עדינות ומורכבות. צמתים שרבה בהם הבחירה. באפשרותנו לברר את האינטרסים והרצונות של הצדדים לקונפליקט, להקשיב ולראות את האחר, לגלות יצירתיות ונכונות לשתף פעולה כך שנצליח להרחיב את היריעה ולהשיג פתרונות מיטביים לצדדים.

כך גם המהפכה של קורח, בסופו של יום, יוצאת אל האור בספר שמואל, ומה שאנחנו זוכרים מקורח, היא אותה דמות הנזכרת בספר תהלים פרק פ"ה– "למנצח לבני קרח". קורח לא נכחד, והרעיון לא נבלע, אבל הוא מלמד אותנו ששלום הינו מלשון "שלמות", ומחלוקת הינה רק "חלק" מהשלם, לכן, המשימה שלנו היא השלמת אותם חלקים חסרים ולזכור כפי שאמר הרב קוק, " כָּל מָה שֶׁאָדָם מִתְגַּדֵּל – מִתְגַּדֵּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עִמּו".

שבת שלום💞