הפטרת פרשת ואתחנן היא בישעיהו פרק מ'. "נחמו נחמו עמי" פותח הנביא, ולכן ההפטרה והשבת כולה נקראים שבת נחמו. השבת שלאחר תשעה באב ושפותחת סדרה של שבע הפטרות, כולן בנביא ישיעהו. ההפטרות מכונות "שבע דנחמתא", שבע נבואות הנחמה שמסתיימות בראש השנה, מפרשת ואתחנן ועד לפרשת נצבים.
ע"פ הגישה המחקרית טוענים שחלק זה של ספר ישעיהו, מפרק מ', הינו מאוחר בהרבה לנביא ישעיהו תוספת של כעשרות אם לא מאות שנים אחרי ישעיהו הראשון. מכאן המושג ישעיהו השני שחי בימי שיבת ציון (והשלישי ואף הרביעי), למרות זאת, ההתייחסות אל הספר כולו הינו- ספר אחד ומיקשה אחת.
מקובל לחפש קשרים וחיבורים בין ההפטרה לפרשה אבל הם לא בהכרח ימצאו בשבע הפטרות הנחמה. הרב יהודה שביב זצ"ל – מציע זיקה להפטרת ואתחנן – נחמו נחמו עמי (ישעיהו מ')
"פסוקים אחדים בנבואה זו מדברים על יחידותו וייחודו של ה': "כל הגויים כאין נגדו" (יז); "את מי נועץ ויבינהו" (יג); "ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו" (יח); "ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש" (כה). ייחוד זה בא לידי מיצוי בפסוק המיוחד בפרשה השבוע, פרשת אתחנן – "שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד" (ו, ד)…"
בנוסף, בעשרת הדיברות שבפרשה אנו מוצאים את הלאוין – "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני"; " לא תעשה לך פסל כל תמונה" (ה, ז-ח). ועוד אזהרות בפרשה: "פן תשחִתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל" (ד, טז); "הִשמרו לכם פן תשכחו את ברית ה' אלהיכם… ועשיתם לכם פסל תמונת כל" (ד, כג). ובהפטרה מלעיג הנביא על "הפסל נסך חרש וצֹרף בכסף ירקענו… חרש חכם יבקש לו להכין פסל לא ימוט" (יט-כ)."