הפטרת פרשת בלק היא בספר מיכה פרק ה' פס' ו'-פרק ו' פס' ח.
מיכה היה אחד מהנביאים- ישעיהו, הושע ועמוס, שניבאו בתקופת חורבן שומרון. נבואותיו היו נבואות חורבן. יחד עם זאת לאחר נבואות פורענות יש במיכה גם מספר נבואות נחמה הדנות באחרית הימים. תחילת ההפטרה הזו מסכמת את נבואת אחרית הימים במיכה.
ההפטרה שלנו השבוע כוללת-
בחצי הראשון- נבואת הנחמה (פרק ה') הכוללת שני נושאים שונים, מאבק רוחני ומאבק מדיני.
בחצי השני- נבואת התוכחה (פרק ו')
הנביא מיכה, בפרק ו', מזכיר לעם את הנאמר בספר במדבר ובפרשתנו, פרשת בלק: "(ד)כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת־מֹשֶׁה אַהֲרֹן וּמִרְיָם׃ (ה)עַמִּי זְכָר־נָא מַה־יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה־עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִן־הַשִּׁטִּים עַד־הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת יְהוָה׃."
הנושא המרכזי שעומד במוקד ההפטרה מסביר הרב ליכטנשטיין, "הוא היחס שבין הכוח האנושי והשיקול הגיאו-פוליטי לעומת ההשגחה האלקית והגורם הרוחני. תובנתו הבסיסית של בלק, שהמערכה הצבאית מתנהלת במישור הרוחני-דתי ועל כן עליו לגייס דמות רוחנית שתילחם כנגד ישראל, ולא לחפש פתרונות צבאיים ותכסיסי מלחמה, עומדת בבסיס ההפטרה. בחירת בלעם בן בעור הקוסם לעמוד בראש המערכה כנגד ישראל וויתורו של בלק על הנהגת עמו וניהול קרב הם הנותנים את הטון במאבק… הפטרתנו נבחרה כי היא איננה מזכירה את מדיניותו הצבאית של בלק אלא את עצתו כנגד קדושת ישראל ולכך היא מצמידה את מעורבותו של בלעם." כלומר, המוקד הוא המאבק הרוחני, ולא המדיני.
המכנה המשותף בין הנחמה, לתוכחה לייעודו של עם ישראל הוא הדגשת התלות בה', והמצב הרוחני של האדם כגורם שמשפיע וקובע, והוא מתקיים בשני החלקים של ההפטרה. מוסיף הרב ליכטנשטיין, "הנהגת ישראל במדבר בידי משה, אהרן ומרים, דמויות שהנהגתן הפוליטית הייתה תולדה של מעמדם הרוחני, והזכרת עצת בלעם נועדו למטרה זו."
אי הצלחתו של בלק והפיכת קללות בלעם לברכות היה גורם רוחני שללא ספק הטה את הכף לטובת ישראל, ועל כן ה' דורש מישראל הכרת הטוב שמתבטאת "בהכרה רוחנית ובקבלת העקרון של תלות הכח ברוח, והצלחתו המדינית של העם בזיקתם לקב"ה." מיכה בנבואתו מתייחס למעשה חיצוני ולעבודה אמיתית שבלב, היחס הראוי שבין האדם לה'. במילים אחרות, קורבנות עצומים לה' שחסרים כל כוונה פנימית הינם חסרי טעם.
מוסיף עוד הרב ליכטנשטיין ואומר, "בלק ובלעם תפסו באופן מדויק מהו שדה הקרב האמיתי שבינם לבין ישראל ועל כן הקריבו קרבנות מתוך כוונה פנימית אמיתית עם זאת, קיים הבדל אחד מרכזי בין קרבנותיהם של בלק ובלעם לבין תפיסת הנביאים, ההופכת את קרבנות בלעם לאנטי-תזה למסר של מיכה. בלעם היה קוסם ופעולותיו עבור בלק נעשים מתוך גישה של מאגיה וכשוף, במסגרת תפיסה זאת, הקרבן איננו מבטא חוויה דתית פנימית אלא ניסיון לרצות בדרך מאגית את הא-ל ע"י עשיית מעשים ופעולות שירצו אותו… לכן, למרות ההנחה המשותפת לבלק ולמיכה שמצבם של ישראל כלפי האומות תלוי במעמדם הרוחני ולא בחישובים מדיניים למיניהם, הרי שתהום גדולה פעורה ביניהם. מסרו של מיכה בעניין הקרבנות מתמקד בעולם הפנימי הנלווה ובזה הוא מתחבר לדבריו בחצי הראשון של ההפטרה. אמת פנימית, תלות ובטחון בקב"ה, עשיית חסד ומשפט, הכרת הטוב לגבוה והצנע לכת עם הקב"ה הם המסרים של ההפטרה והם הלקחים שהנביא רוצה שניקח אתנו מסיפורו של בלעם."
בסופו של דבר, גם בשדה הקרב מה שמניע את החיילים ברגע המבחן הקריטי לסכן את עצמם בשביל הזולת זו האמת הפנימית שלהם, שהיא חזקה יותר מכל ההסברים והשכנועים השכליים. האמת הזו מבוססת על השכל הישר אבל היא חזקה ושורשית ממנו. עבודת ה' היא ביטוי של הנשמה האלוקית שבתוכנו. בימינו, כשהכול כל כך עמוס, מהיר, ושופע חשוב להבחין בין העולם הפנימי לחיצוני, ולדייק את בחירותנו. להבחין היכן אנו שמים את האנרגיות שלנו, כדי שלא נמצא את עצמנו מהר מאד מותשים, עייפים, ומרוקנים. הדיוק מגיע מתוך התקרבות וחיבור שלנו לאמת הפנימית. כשאנחנו מדייקים ופועלים על פי אמת פנימית עמוקה, זה מרגיש עוצמתי, מתרחב, משמעותי וגם טבעי. הבחירה היא שלנו אם לפעול ממקום טכני, מרצה או מתוך התוכן הפנימי שלנו.
לכן, בסוף ההפטרה מצוין המאפיין הראוי לו לאדם –" (ח)הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה־טּוֹב וּמָה־יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם־אֱלֹהֶיךָ׃" (מיכה ו')
שנצליח לפעול מתוך האמת הפנימית שלנו, בצניעות וביושרה. לעשות חסד ולהוקיר את הטוב שבחיינו. אמכי"ר.
שבת מבורכת💐