פרשת תצווה-חליפה או פיג'מה?

השבוע בפרשה מתוארים כל פרטי הלבוש המיוחדים של הכוהנים. אהרון, הכהן הגדול, ילבש אפוד ועליו החושן. על החושן יש אבנים, ועליהן שמות שנים-עשר שבטי ישראל, שתמיד מלווים את הכהן כשהם קרובים לליבו ובתודעתו. כמו כן, יש פרטי לבוש נוספים שילבש אהרון-  הכהן הגדול, מעיל אפוד, כותונת תשבץ, מצנפת, ועליה ציץ זהב. שואל הרב דוד סתיו-
"מדוע הכהן הגדול זקוק לבגדים מפוארים כל כך האם לא מתאים יותר להתהלך בפשיטות?  בגדי הכהן הגדול מפוארים ביותר. מה פשר ההופעה המאוד מהודרת הזאת? האם לא היה ראוי לבקש מהכוהנים, ובייחוד מהכוהן הגדול, שיופיעו בבגדים פשוטים יותר, ללא זהב ואבנים יקרות, ממש כפי שהכוהן הגדול היה עושה ביום הכיפורים, כשנכנס לקודש הקודשים? התורה מסבירה את מטרת הבגדים כך: "וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת" (כח, ב). דהיינו, הלבוש אמור ליצור מראה מכובד ופאר. הרמב"ן, בפירושו לפסוק זה, מוסיף ומחדד את מגמת הפאר וההדר במילים אלו: "שיהיה נכבד ומפואר במלבושים נכבדים ומפוארים… כי אלה הבגדים לבושי מלכות הן, כדמותן ילבשו המלכים בזמן התורה… והמצנפת ידועה גם היום למלכים ולשרים הגדולים".
אבל זו הרי השאלה, מדוע הכוהנים אמורים להתלבש כמנהג המלכים? הרי הם אינם מלכים. הם עובדי המקדש, ומדוע ילבשו בגדים לא להם?
יש מחכמינו שביקשו לטעון כי הבגד שהאדם לובש יוצר בו את תחושת גודל המעמד ואת תודעת השליחות שלה נועד… אדם המבקש לצרוב בתודעתו את חשיבות מעשיו, אחד הכלים שיכולים לסייע לו הוא הבגד שילבש. לכן ימליצו יועצי תעסוקה לאדם המבקש להתקבל לעבודה שיופיע בלבוש ההולם את התפקיד. מראהו החיצוני של האדם והרושם הראשון שייצור יכולים לגזור את גורל המפגש. הלבוש משפיע גם על הלובש עצמו. התורה תובעת מהכוהנים רצינות מלאה בעבודתם, וממילא הדבר מתבטא גם בהופעתם החיצונית. במקומות רבים בעולם קיימת דרישה דומה מעובדים משרתי ציבור: עליהם להופיע בלבוש המכבד אותם ואת לקוחותיהם.
יחד עם זאת, יש גם סכנה בהתמקדות רבה מדי בהופעה החיצונית. פעמים, מרוב עיסוק בלבושנו נשכח מהו רצוננו הפנימי האמיתי. האם ייתכן שלפעמים אנו רוצים להרשים את הזולת או את עצמנו במעשה מסוים, אבל אין זה באמת מי שאנחנו? אפשר שנצליח להרשים את הכול, אבל את האני האמיתי שלנו נשכח.
אם נשכיל לרתום את "הכבוד והתפארת" לעגלתה של הפנימיות, נזכה להשתמש בשתיהן כראוי ולזכות להשראת שכינה בתוך תוכנו."

בפרשה השבוע אנו ממשיכים את המיקוד משבוע שעבר, העיסוק ב- 'חומר', והפעם- פרטי פרטים של לבוש הכהן. למעשה הלבוש שלנו הינו התזכורת לתפקידים שלנו בחיינו, שלא נשכח מהיכן באנו ומה עלינו לעשות. יחד עם זאת, שלא ניתן למעמד, לשררה, ולתלבושות היוקרה לבלבל את דעתנו.

עוד נאמר לנו כי- בשולי מעילו של הכוהן הגדול מצטווה משה לתלות פעמוני זהב ורימונים שתפקידם, בשונה משאר הקישוטים והעיטורים, אינו 'לכבוד ולתפארת' אלא להשמיע קול: "(לה) וְהָיָה עַל-אַהֲרֹן, לְשָׁרֵת; וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל-הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי יְהוָה, וּבְצֵאתוֹ–וְלֹא יָמוּת." (שמות כח). מפרשים מסבירים כי צלצול הפעמונים בשולי מעיל התכלת,  גם כן נועדו להזכיר לכוהן הגדול עצמו את תפקידו ואת מעמדו המחייבים אותו להתנהגות ההולמת את שליח ציבור. השבוע אנו מקבלים קריאה להתבונן במלבושים ובבגדינו, ואם להודות, אני לגמרי שייכת לאותה קבוצה שהייתה שמחה לקנות את אותו בגד בכמות, ולא להתחבט כל יום מה ללבוש. עם זאת, לכולנו יש בגד מושלם או שניים, מהסוג שיושב עלינו בול ומדגיש את כל הצדדים היפים שלנו. ההשפעה של ביגוד על התודעה ועל הרגש נחקרה רבות, ואנו משתמשים בבגדים לא פעם כדי לשפר את מצב הרוח ואת הביטחון העצמי. לפעמים, אנו לובשים בגדים סתם כך, פשוט זה היה הדבר הראשון שהיד שלפה מהארון, או סתם משום שבאותו יום לא ראינו צורך להשקיע מחשבה מיוחדת בלבוש. האם במקרים הללו יש ללבוש השפעה שאנו אפילו לא מודעים אליה? מה קורה במוח שלנו בזמן שאנו לובשים פריטים מסוימים, וכיצד מושפעות מכך ההתנהגות וההחלטות שלנו? כשאנחנו יושבים בחדר המתנה ומבחינים באדם שלבוש באופן חריג מהקוד המוכר והמקובל, כנראה שיהיו לנו הנחות לגביו, ויותר מזה, יתכן שאפילו ניצור עבורו פרופיל הכולל רכיבי אישיות ועיסוקים… "מה יחשבו עליי" היא מחשבה נפוצה בהקשר זה, ולגמרי הגיונית.

אז כן, מסתבר שכולנו נוטים לגבש תפיסה על אחרים בהתאם להופעה החיצונית. לכאורה, אנחנו אותו אדם, בין אם נשים עלינו חליפה או פיג'מה, ועם זאת, מה שאנחנו לובשים משפיע על המציאות שלנו. יש ציווי בפרשה שמבהיר מי יכול להכין את בגדי הכהן- "(ג) וְאַתָּה, תְּדַבֵּר אֶל-כָּל-חַכְמֵי-לֵב, אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו, רוּחַ חָכְמָה; וְעָשׂוּ אֶת-בִּגְדֵי אַהֲרֹן, לְקַדְּשׁוֹ–לְכַהֲנוֹ-לִי." (שמות כח') כלומר, מכיני המלבושים, החייטים, חייבים להיות 'חכמי-לב'. מה זה אומר חכמי-לב? שהרי הלב והמוח הן שתי מערכות שונות בתפקיד ובתפקוד שלהן. התלות ההדדית שלהם האחת בשנייה, היא המשמעותית והחשובה ביותר בגוף האדם. נראה כי, להכנת בגדי הכהן נדרשת תכונה ייחודית זו של חכמת הלב. מסביר הרב מרדכי מלכא, "…משכן חכמתו הוא במוח ולא בלב, אולם תורתנו הקדושה מלמדת אותנו אחרת שיש שילוב של הלב לתואר של 'חכם לב' כי יסוד החכמה של התורה הקדושה מתחילה בלב ולא בשכל… אין חכם בלי לב טוב כי דרך ארץ קדמה לתורה ובלי מידות טובות לעולם לא יכול להיות גדול בתורה, אולי יהיה לו ידיעות כמחשב, אבל אינה תורה הקדושה אשר מאצילה ומעדנת את האדם ומיישרת את דרכו והנהגתו עם הבריות…".

אנו חיים בעולם של חומר ולא מצופה מאתנו להתעלם או להתכחש לו, להיפך, שנכיר בכוחו ובהשפעתו של החומר ומתוך זה נצליח לשמור על האיזון שבין חומר המניע אותנו נאמנה לשליחותנו ופועלנו לבין הפנימיות והרוח, כפי שהטיב לתאר זאת הרב סתיו, "בכדי שנזכה להשראת השכינה בתוכנו." אמן כן יהי רצון.

שבת שלום🧥👚👕