השבוע המשפוחה ואני בטיול קארוון בצפון מערב ארה״ב והבוקר הייתה לי שיחה מעניינת עם הבעלים של האתר שבו ישנו. כשהוא שמע שאנחנו מישראל התגובה שלו הייתה שהוא ואשתו מאוד רוצים לבקר בישראל אבל הם חוששים… התקשורת וכוח ההשפעה העצום שיש לה עלינו, משתמשת ב-״ראה״. ידוע שאחוז גבוה ממה שאנו רואים הוא סובייקטיבי ודעתני אבל מי שלא מכיר ולא יודע נוטה לאמץ את מה שמראים לנו כמציאות בלתי ניתנת לערעור… הראייה שלנו היא בחירה עצמית שנובעת מניסיון החיים שלנו, עולם המושגים הפנימי שלנו והאישיות הייחודית של כל אחת ואחד מאתנו. הפרשה פותחת בכח הראיה ובעבודה שיש לנו-
הרב דוד אגמון מסביר- "איך אנחנו משתמשים בעיניים שלנו? מה אנחנו רואים? טלויזיה? חדשות? מציאות טובה? האם אנחנו רואים ברכה בחיינו? איך אפשר באמת לראות את הברכה? על איזה תדר מכוונות העיניים שלנו? כמו כן, כמה ממה שקורה מול העיניים שלנו אנחנו באמת רואים? שאלות שכל אחד מחויב להתבונן בהן, במיוחד השבוע…
הבעיה היא שאנו איננו מודעים לכח הראיה שלנו. במציאות, אנחנו מודעים רק לחלק אפסי ממה שבאמת נמצא מול עינינו, אנחנו משתמשים בחלק מצומצם מאוד מכח הראיה שלנו. לא פעם אנו לא שמים לב לדברים העוברים ממש מול עינינו, אנו טרודים, עייפים וכו׳ והראש שלנו במקום אחר. אנחנו יכולים למשל לקרוא פרק שלם בספר והמילים כאילו נקראות אבל אנחנו לא באמת רואים, ומבינים את התוכן שלהן.
לכן, מבהיר הרב שיינברגר, בא ה'ראה' הזה, הציווי של משה רבנו על הראיה, ואפשר שזו הברכה של משה רבנו על הראיה – שתדע ותמיד תזכור, שהבורא מראה לך מסוף העולם ועד סופו. צריך להפעיל את חוש הראיה כהלכה. ללמוד איך לראות רוחנית. בעבור זה גם יש הלכות על שמירת העיניים, כדי לשמור על היכולת הרוחנית הטמונה בהן."
הראייה שלנו מתחילה בעיניים אבל מסתיימת במוח, לעיניים שלנו אין שכל. הן לא יודעות מה הן רואות. האדם רואה את העולם במשקפי עצמו, אמר הרב דסלר זצ״ל. מה אנחנו נבחר להתמקד בו, מבין כל האירועים שפוקדים את חיינו ואת העולם כולו, ומה המסר המיוחד של החוויות הללו עבורנו, יקבע את איכות החיים שלנו. אנו יכולים לתת אינסוף פרשנויות לחוויה אחת, והעולם יישאר אותו דבר בדיוק אבל כשהאדם משתנה הכל משתנה!
מי ייתן ונצליח לראות ללבנו ולבבות הזולת פנימה, ושנצליח למלא את החצי הריק של הכוס
אמכי״ר
שבת מבורכת
השיעור מוקדש לרפואתם המלאה והשלמה של מאיר בן רחל, הדסה אסתר בת רחל, רחל בת לאה, אבי בן מלכה, רבקה בת תמרה, פרידה כהן בת יטי, אברהם לייב בן חיה סאסל, מיכאל בן אסתר בינה, חיים בן בלומה, רינה בת יהודית, ומיזנה בת מסעודה בתוך שאר חולי ישראל, להצלחתו ולפדיונו המלא של משה בן רבקה, ולשלומם וביטחונם המלא של כל תושבי הדרום ורצועת עזה שנאלצים להיות בקו הספיגה תקופה כה ארוכה וממושכת.