דור המבול ודור הפלגה חיו בתקופת שפע, ממש גן עדן סביב, חכמינו במדרשים מתארים שפע ושגשוג כלכלי, יכולות אנושיות שהיום לבטח מוגדרות מעל הטבע, באותה עת לא היה חוסר כלל. ישנם מדרשים המתארים שדור המבול היה צריך לזרוע רק אחת ל-40 שנה, מסתבר שהיה להם אפילו טוב מידי, אז איך ניתן להסביר שאבדה להם דרכם? נשמע כאילו הם חזרו ממש לגן עדן בהתגלמותו, אז למה החמס, הגזל, הרוע? והתשובה- דור המבול היה דור של כוחי ועוצם ידי, לא היו לו גבולות, והיכולות היו עצומות, ונראה לי שיותר מכל, לא היה ביטוי להכרת הטוב, הכל היה מובן מאליו.
אז איך אנחנו שחיים גם כן בעידן השפע נצליח לא להפוך אותו לפשע? מה שמזכיר לי ששמעתי פעם שאלה מהרב יובל אשרוב, מה יותר קשה להיות עני או עשיר?
ותשובתו – " …וחז"ל אומרים לנו שהניסיון של העשירות יותר קשה. לא שיותר קשה להיות עשיר מלהיות עני, אלא קשה יותר לעמוד בניסיון של להיות עשיר ולזכור שהכסף זה לא שלך ולא בשבילך מאשר להיות עני ולא להתריס כלפי מעלה. העשיר צריך מאד להיזהר מה הוא עושה עם הכסף שלו, לאן הוא מזרים אותו. כסף זה כח, כסף זה אור מהקב"ה, הכסף הפך להיות התאווה הכי גדולה של העולם הזה, ויש אנשים שמשתמשים בו למטרות שליליות. כסף זה שפע מהקב"ה, לכן יש עניין לכבד עשירים, כי החלק שלהם יותר גדול, יש להם כלים יותר גדולים. יחד עם זה יש להם ניסיון יותר גדול ואחריות יותר גדולה לדעת מה לעשות עם אותו שפע…"
התמודדותו של העני מן הסתם היא מתוך מקום של הישרדות בעוד העשיר (חומר ורוח) שאמור להתנהל מתוך מרחב של שפע והיכולת לתמוך, לתת, יכול לבחור האם הוא מתנהל ממקום של הישרדות או של שפע. לעניות דעתי, קיום האלוקות בחיינו היא תזכורת חשובה ליצירת איזון, שלא להישאב למקום כוחי ועוצם ידי, שהכל שביר ודינמי, ואם נביט ונקשיב, נראה ונשמע שכשכולנו מזינים אחד את השנייה אנו בוראים מציאות של חברה מוסרית, תומכת, מחזקת, שמנתבת לחיים ערכיים ומלאי טוב; בעצם, אנו יוצרים חברה שהשלם גדול מסך חלקיו. אמכי"ר.
שבת שלום