בשנים האחרונות גברה ההכרה בחשיבות הנושא של יישוב סכסוכים וגישור, הן בתחום המחקר האקדמי והן בתחום העיסוק המעשי. מה שמתבטא בתכניות לימוד ומרכזי הכשרה מרובים ביישוב סכסוכים וגישור בעולם ובישראל. אנו חיים במציאות של עימות מתמשך עם שכנותינו, ובנוסף אנו חווים אי הסכמות ושסעים מבפנים בהיותנו חברה רבגונית. מה שמוביל לעליית השימוש בגישור ככלי אפקטיבי ואלטרנטיבי בפתרון סכסוכים בתחומים שונים כגון סכסוכים בעבודה, סביבה, משפחה וחברה.
השבוע בפרשת 'לך לך' יוצאים ממצרים אברם, שרי ולוט ברכוש רב. מסתבר שסכסוכים על רכוש הם עניין עתיק יומין, וכך מתואר בפרשה- "(ה) וְגַם-לְלוֹט–הַהֹלֵךְ, אֶת-אַבְרָם: הָיָה צֹאן-וּבָקָר, וְאֹהָלִים. (ו) וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו." (בראשית יג) מה עושים?
אברם שמטיב להקדים ולזהות את המתח והעימותים שגוברים, נותן ללוט את האפשרות לבחור ראשון היכן יירצה להתיישב, ומבהיר- "(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ." (בראשית יג) לוט בוחר להתיישב באיזור כיכר הירדן, אזור סדום ועמורה, אזור פורה במיוחד, ואברם ושרי נפרדים ממנו וחוזרים לכנען.
מסבירה יפית קליימר, מרצה במת"ן-
"הכול עניין של מקום. והמקום מהו? …התורה מדייקת – לא שא עיניך אל המקום אשר אתה רוצה להגיע, אלא שא עיניך מן המקום אשר אתה שם! אינך יכול לצאת למסע חייך לעבר מטרה נכספת אם אינך יודע את מקומך אשר אתה שם. ללא תחושת עצמיות ואפילו מלאות, ביטחון במה שכבר יש לך, אינך יכול לזהות את המקום הבא שאליו אתה נושא עיניים. אינך יכול לבחור. אולם לא די בכך, נראה שהכתוב רומז שכאשר יש לאדם תחושת מקום בעולם, אין לו צורך לתפוס את מקומו של חברו, ואז תוכל הארץ לשאת גם את זה וגם את זה. "
אברם אינו מחכה להתפתחות הסכסוך, הוא למעשה מונע את החיכוך בינו ובין לוט ופועל מידית. אברם מציע ללוט- "הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה." ( בראשית יג, ט) אברם מלמד אותנו מספר עקרונות חשובים בפתרון סכסוכים:
הוא לא נותן לסכסוך להתפתח, להעמיק ולהסלים. אברם עושה הערכת מצב, ומונע גביית מחיר מיותר ויקר. אברם מציע מראש חלוקה של השטח, ללא מאבק ושפיכות דמים. ביטוי לכך שיש מקום לכולם.
הוא פונה ללוט בדרכי נועם ומדגיש-. "כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ" (יג, ח)
הוא נותן ללוט לבחור ראשון את שטח המחייה שלו. בעצם, אברם למרות שהוא יוזם את הפרידה מלוט, משכיל לגייס אותו כשותף לתהליך, ומעניק ללוט את התחושה שידו על העליונה, שלוט הוא כביכול זה שמוביל ומחליט. אברם מנטרל כל חשדנות לגבי מהלך ההיפרדות, ואף מדגיש את הרווח ההדדי. למעשה, אברם איננו עושה שימוש בעובדת היותו דמות בכירה ובכורה מלוט, ובעובדה שהארץ הובטחה לו.
מה עוד? אברם מגדיר את הערכים המנחים, ערכי השלום והאחווה. האמירה ללוט- "כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ." למעשה מעידה שמשהו במערכת הקשר נסדק, משהו לא עובד, ולכן יש צורך בתזכורת שתכסה על הפער שנפתח. זו אמירה שממתיקה את הפרידה הצפויה. בהמשך, ניווכח כי ברגעי האמת, קשר הדם והדאגה למרות הפרידה, והמרחק הגאוגרפי, חזקים מתמיד, ואברם מתגייס לעזרתו והצלתו של לוט.
מוסיפה הרבנית ד"ר מיכל טיקוצ'ינסקי-
"הקב"ה פונה לאברהם ומצווה עליו ליטול את מקל הנדודים ולצאת למסע שאין לו יעד ברור. "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". הגזירה לנוע בעולם מוכרת לנו מאדם הראשון שגלה מגן עדן ממקום מבטחים, ומקין שרצח את אחיו ונדון לגלות. במובן האישי הפנימי, הנדידה מולידה אובדן זהות והקשר. היא עוקרת את העוגן הבטוח, ומערערת את היציבות.
אולם, הקב"ה מבטיח לאברהם כי יתברך בכל המובנים: הוא עתיד להתעשר, להתברך בזרע ולזכות בשם טוב. " ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה…" רש"י מעיר שהברכה באה כעידוד וכמענה לחששות המלווים את האדם הנודד…
ערכה של הקביעות הוא בביטחון וביציבות. ערכה של נדידה הוא בערנות, ברעננות ובעימות. האדם ב"גולמיותו", ללא הגנה של חברה וסביבה, עומד נוכח מצבים שונים ומוצא עצמו מחויב למידה של חמקנות, תושייה ועצמאות, יושר, נדיבות וגם עמידוּת. גיוון האירועים מאפשר להוציא את הטמון בו אל הפועל.
המהלך האלוקי המוציא את אברהם מהקשרו פועל שתי פעולות. הוא מסייע בידו לזהות ולחדד את האיכות העברית, אך גם הופך אותו לאב המון גויים. לקוסמופוליטי.
קוסמופוליטיות היא תוצאת לואי של הנתק מהשייכות המקורית. היא מעוררת להכיר באינטרסים השונים של כל עם, להנכיח את אנושיותו ואת זכותו לקיום. לספוג רב תרבותיות. בסופו של דבר היא גם מניחה יסודות למחשבה על אחדות וסולידריות בעולם. בזכות כל אלו אברהם הוא המודל של מנהיג הבריות כולן. "אב המון גויים".
גורלו של העם היהודי אינו שונה בהרבה מזה של אברהם. הגלויות השונות הנספגות בו במשך הדורות צובעות את הגרעין היהודי בצבעים מרובים ומגוונת את תגובותיו. אלו גם מאפשרות הותרת החותם של עם ישראל בעולם כולו ומזככת בנו את הקריאה למחויבות ואחריות לאהבת אדם ולהובלת העולם למקום טוב יותר."
אברהם אבינו קורא לנו 'ללכת', להטמיע את ערך השלום, ליישב סכסוכים, ולהשאיר חותם בעולם בדרכי נועם תוך שהוא ממחיש לנו במעשיו את המחויבות, האחריות ואהבת האדם שמובילים ליצירת חברה מכילה, חברה שמעניקה תחושה לאדם שיש לו מקום בעולם.
שבת שלום 🚶🏻♀️💞🚶🏻♂️
לעילוי נשמת יצחק בן הילדה. תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, ויהי זכרו ברוך.
תודה רבה דנה. כתבת ממש יפה מעניין!
דנה אהובה !!
התחברתי לכל מה שכתבת
אכן הגישור וההידברות מהווים את הדרך הנכונה ביותר לפתרון הבעיות ולוואי שהמון הגויים שאברהם היה אב להם, היו פונים לדרך הגישור ונוקטים בהידברות וגישור על פני הסכסוך.