כולנו מכירים את חלום 'סולם יעקב', שירים נכתבו אודות החלום המפורסם, פרטים שידועים כמעט לכל ילד בבית ספר. השבוע בפרשת ויצא אנו מקבלים דרכו הזדמנות למבט חדש על משמעות החיים. הפרשה השבוע מתארת את יציאתו של יעקב מבאר שבע לחרן. יעקב נאלץ להיפרד מכל המוכר לו בציווי אמו, רבקה, החוששת לחייו בעקבות איומי עשיו, אחיו. ובתחנתו הראשונה חולם יעקב על הסולם שממנו עולים ויורדים מלאכים. הרב תמיר גרנות התבונן במהות החוויה של יעקב אבינו, והוא שואל-" האם יש אמת בחלום? – האם זהו חלום שמקורו מהרהורי לבו של החולם, או שהחלום הוא מדיום של התגלות אלוקית? התמונה אותה רואה יעקב היא תמונה של התגלות. אולם, הוא אינו יכול להיות בטוח איזה תוקף יש לתמונה שראה- האם היא אמיתית? נראה, שיעקב אבינו אינו בטוח בדבר." יחד עם זאת, "אין ספק כי יעקב אבינו מפרש את חלומו כחוויה נבואית…" כמו בחלום 'סולם יעקב', חלומות יוסף ועוד, החלומות מסייעים לנו לבחון את מעשינו, להפיק לקחים, לשפר עמדות, להיות מועילים וטובים, ישרים בליבותינו, ולעשות את הישר והטוב. לחלום יש כוח להקים עולם מתרדמתו. ייעוד האדם, תיקונו כפרט, ה'אני' הגדול יותר, כולם מצויים ביכולת לחלום בתעוזה ולמרחקים. אומר ישראל אלדד על ה-הסולם בחלום יעקב, "זוהי צמידות לקרקע ולא צמיתות בה. ותורה היא משמיים ולא בשמיים. רק בתקופה מאוחרת מאוד יתחילו בעלי חזיונות לחלום חלומות על השמים בלבד. יעקב חולם על קשר עם השמים… מרגיש אדם את עצמו בטוח מאוד כשהוא תקוע בשתי רגליו באדמה, אך הוא מרגיש את עצמו קטן מאוד והוא רוצה לעלות." כלומר, הארץ עצמה היא שדוחפת אל השמיים, ובשביל זה צריך סולם.
הרב אמנון בזק מוסיף שיציאתו של יעקב מחרן וחלום הסולם באים להגיד-
"…שלפעמים אדם נדרש לצאת ממקומו, ושהדינמיות היא יסוד מהותי בחייו… כמו גם היכולת לשנות מקום בשעת הצורך."
יתכן שדרך השראה מגדולי האומה שלנו, על חלומותיהם ועל עבודתם להחיות את תודעת החלום העמוקה ואת פעולתה בפיתוח חייהם, נפתח גם אנחנו את עצמנו אל חלומנו. בכתבים על פי ראובן בריינין, חיי הרצל, ניו יורק תרע"ט, עמודים 16-18 מסופר:
"פעם אחת עלתה בידי להציל מפי הרצל (זה היה כמה ימים אחדים לפני לכת הרצל לרומא להתייצב לפני האפיפיור בהיכלו) פרט חשוב מחייו הפנימיים בימי ילדותו, והנני מוסר בזה את סיפור המאורע כלשונו, כמו שרשום בפנקסי, באותו יום ששמעתי מפי הרצל:
'בהיותי ילד, עשה עלי הסיפור של יציאת מצרים, כפי אשר שמעתיו מפי המורה בבית הספר היהודי, וכפי שקראתי אחרי כן בעצמי בספר את הניסים והנפלאות של יציאה זו, רושם עמוק עד מאד.
בהיותי ילד בן 12 שנה נזדמן לידי ספר אשכנזי אחד – את שם הספר אינני זוכר כיום – ובו קראתי במקרה על אודות משיח מלך ישראל… ובמוחי נולד אז הרעיון לכתוב פואמה על אודות מלך המשיח…
והנה באחד הלילות חלמתי חלום נפלא:
מלך משיח בא, והוא זקן מלא הוד ותפארת, ויקחני על זרועותיו וידאה אותי על כנפי רוח. על אחד העננים המלאים זוהר פגשנו בתמונות של משה רבינו. (קלסטר פניו היה דומה לפני משה, החצובות שיש, אשר עשה מיכלאנג'לו. מילדותי אהבתי להתבונן בציור הפסל הזה).
ומשיח קרא למשה: "אל הילד הזה התפללתי!" ולי אמר, "לך ובשר ליהודים, כי עוד מעט ובוא אבוא, וגדולות ונפלאות אעשה לעמי ולכל העולם!"
הקיצותי, והנה חלום.
את החלום שמרתי בליבי, אך לא ערבתי לספרו לאיש!'
פגישתו המוצנעת וה"לא-מודעת" כמעט של הרצל עם עולם חלומו הפנימי, מסתבר הייתה למכוננת דרכו אל יעוד חייו.
אנחנו נוהגים לצאת לעבודה, לצבא, לבית חדש, להתנדב, לצאת ממסגרת של תיכון/ישיבה/מכינה/צבא ועוד, עלינו לזכור שיש ערך לקיומנו במקום המסוים הזה, והחלום הגדול של כל אחד ואחת מאתנו יכול לתת לנו את הכוחות לעשייה הפיזית להגשמתו.
לסיכום, יעקב אבינו יוצא את ביתו לחרן לא רק בכדי להינצל מעשיו אחיו, אלא גם בכדי לעבוד, לצמוח ולהתחשל, ליצור את הקרקע ואת הבסיס. יעקב יוצא להקים משפחה, יסודו של עם ישראל (12 השבטים), הגשמת ייעודו לאזן ולחבר בין הקצוות. יעקב אבינו יוצא מגבולות ארץ הקודש, למקום זר וחדש, ואכן, לעיתים יש צורך לצאת מארבע האמות שלנו, מאיזור הנוחות שלנו, מהבית, מהלימודים, מהבועה, לצאת לעולם להתפתח, להתחזק ולממש את הפוטנציאל הטמון בנו ולמרות ואף על פי אתגרי היומיום לצמוח ולהצליח. אמכי"ר.
שבת שלום❤
פרשת השבוע