פרשת בשלח- שינוי כקריעת ים-סוף

Image by enriquelopezgarre from Pixabay ברוח חג טוב בשבט, חג ההתעוררות, הפריחה, השינוי והצמיחה

מסתבר שכולנו יכולים וכך גם מתואר השבוע בפרשה, לצאת ממצרים, אבל להוציא את המצרים מתוכנו זה כבר סיפור אחר. מה זה אומר לעשות שינוי? כל הגילוי הניסי והשחרור מעבדות לחירות ועדיין עם ישראל לא מפסיק להתלונן על המים, על האוכל וכו' ונראה כי העם חוזר להרגליו הישנים. כן, השבוע אנו לומדים ששינוי אמיתי הוא "כקריעת ים סוף" או כפי שמתואר- "…וַיִּבָּקְעוּ, הַמָּיִם" (שמות יד', כא') שינוי דורש מאתנו לבקוע את ההרגלים שלנו.

הפרשה מתארת לנו כאמור את היציאה ממצרים, קריעת ים סוף, ושירת הים, אנו מתחילים את המסע שלנו כעם משוחרר מעבדות, במדבר. פרעה שחטף עשר מכות, מסרב להיכנע ומחליט לרדוף אחרי בני ישראל. הם נבהלים וזועקים למשה שיציל אותם. ה' נענה שוב באמצעות משה שמרים את המטה ומצליח לבקוע את ים סוף לשניים. בני ישראל מצליחים לעבור והמצרים לעומתם נופלים וטובעים. אכן, זהו נס עצום. ההכרת תודה מתבטאת ע"י משה והעם ששרים את שירת הים המפורסמת יחד עם מרים הנביאה. אך זמן קצר לאחר מכן, מגיעות כבר התלונות על כך שאין מים לשתייה ומספיק אוכל. ושוב, בתגובה ה' שולח מן מהשמיים ובאמצעות משה מפיק את מי השתייה.

בני ישראל יוצאים מעבדות של 210 שנים לחופש, מהמקום שמצר עליהם לדרך חדשה ושונה בתכלית, דרך שמחייבת אותם לעבור תהליך בכדי להטמיע את השינוי הנכסף. התהליך הזה דורש סבלנות, יציאה מהרגלים, שינוי חשיבה ועבודה מסוג אחר. תכל'ס היינו שמחים אם היו לוקחים אותנו מיידית למקום החדש בחיים שלנו עם כל המשתמע.
הפרשה מאפשרת לנו להתבונן ולבחון האם אנחנו יכולים לעבור את "ים סוף" הפרטי שלנו, ובמקביל לסלק את "העמלק" (שורש הבעיה) שמסמל את הספק, ובכך להביא לשינוי אמונה שיביא לשינוי מחשבה שיתבטא בפועל במציאות. אנו נפגשים עם הכוח של- אמונה, מחשבה ומילים חיוביות שיכולים לשנות מרחבים רבים בחיינו- בריאות, פרנסה, מערכות יחסים ועוד.

הרב גור גלון מסביר- "המהר"ל מבאר שקריעת ים סוף היא שבירת כל החוקים הטבעיים. עד קריעת ים סוף ישנו שימוש בחוקים הטבעיים, ואם ישנו שינוי אזי הוא מקומי ונקודתי. כפי שהתורה מדמה את כל מכות מצרים לאצבע- חלק קטן מהטבע משתנה- אבל הטבע וחוקיו עומדים על מקומם… אולם בבקיעת הים הטבע כולו מתהפך. חוקיו משתנים לחלוטין. וכדברי המהר"ל:
"יש ענין גדול בקריעת ים סוף שאף אם היו המכות במצרים ביאור ובארץ, אינה דומה לקריעת ים סוף שהוא ביטול אל הים… וכאשר גברו ישראל על הטבע של הים ונבקע הים, נחשב זה התגברות על העולם הטבעי שהוא חמרי".
זה לא שיש חלק מן העולם שעבר שינוי, אלא אחת מתשתיות היסוד של ששת ימי בראשית- שיש בעולם ים ויבשה… המסגרת הבסיסית ביותר שבה אנו נמצאים מתערערת… המים- דרשו חז"ל: לא כתוב ויבקע הים, אלא ויבקעו המים– כל מימות שבעולם נבקעו."

במילים אחרות, נראה שאנו צריכים להיות במצב תמידי של יציאה ממצרים, ובכל יום לעלות מדרגה נוספת. יציאת מצריים עם כל הרושם הגדול והניסים המלווים החזיקה מעמד רק כ-3 ימים מאז קריעת ים-סוף. בני ישראל חזרו והתלוננו-“מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה’ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם… כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב”. כל כך מהר נשכחה העבדות ועינוייה? האם נשכח כוחו של ה'- בעשר המכות? ביציאת מצרים? בקריעת ים סוף? כנראה שלשינוי ממשי לא מגיעים בעקבות קולות וברקים או ניסים ונפלאות, אלא בדרך של עבודה, השקעה והטמעה עקבית.

קריעת ים סוף נחשבת לאירוע מכונן במסורת היהודית, אירוע המציין נס, שינוי סדרי הטבע וגם אומץ ואמונה בהליכה אל הלא נודע, הליכה קדימה שמהווה נקודת מפנה משמעותית. בני ישראל היו במציאות שסגרה עליהם; המצרים מאחוריהם והמים לפניהם. הים העצום מפחיד ומרתיע, ולפתע המחשבה על חזרה למצרים נראתה כאפשרות עדיפה. ישנם מקרים רבים שבהם אנו לא באמת מאמינים שצריך לשנות משהו בהתנהלות שלנו. זה האגו שלנו שלוקח פיקוד, או שהסיטואציה לא מכאיבה ומשמעותית דיה בשביל שיעורר אותנו לשינוי, או שאנו במצב של הדחקה, אנו מתעלמים מסימנים ומעדיפים לא לראות, פחד שמא המצב יהפוך לגרוע יותר.

כלומר, השינוי נתפס פעמים רבות כמפחיד מידי; הוא כולל הליכה לדרך לא נודעת גם אם היעד ברור. לעיתים יש לנו דפוסי חשיבה מקובעים שגורמים לנו להימנע מלנקוט בשינויים, זו יכולה להיות הסביבה שתוקעת אותנו כי היא איננה מעודדת שינויים ואיננה מספקת את המשאבים הנדרשים; חסם בולט נוסף וידוע היא הדחיינות שמעודדת אותנו "לפעם הבאה…".

למעשה, השינוי שולח אותנו לברר ולחדד מה המטרה שלנו, ובהתאם לברר מהי הדרך היעילה, המקדמת והמטיבה ביותר להשגת אותה מטרה. אז למה בעצם כל כך קשה לנו לעשות שינוי? למה גם כשאנחנו חושבים שאנחנו כבר על הגל, זה לאט לאט דועך ואנחנו חוזרים לאותה הנקודה? מסתבר שזה קורה לכולנו. שינוי מצריך משמעת עצמית, ולהבחין באוטומט שאנו מתנהלים על פיו בחיינו. השינוי מזמין אותנו להפריד בין הרגש להגיון. והחלק המשמעותי ביותר בשינוי הוא ההתרגלות וההטמעה שלו. כלומר, ההתמדה בהתנהלות החדשה. למשל, שינוי להרגלי אכילה בריאים, להפסקת עישון, לפנות זמן איכות עם הילדים וכו' רבים מאתנו מעוניינים לסגל אורח חיים אחר, אבל מצליחים לשלב אותו בחיינו רק באופן חלקי אם בכלל. השינוי שאנו רוצים בהישג יד, אבל הוא היוצא מהכלל במקום להיות הכלל.

יש אלף ואחד גורמים שמסכלים את התכניות שלנו לשלב הרגלים רצויים בחיינו. רבים ממליצים להתמקד כל פעם במטרה אחת, וכשהיא מושגת ומיושמת עלינו להפוך את ההרגל הנרכש לפעולה אוטומטית כמו שריר שיש לאמן ולחזור ולתרגל. יש מחקרים שמדברים על ממוצע של כחודשיים עד להפיכת הרגל לאוטומטי; תקופה קצרה ביחס לתועלת ולרווח שאנו מפיקים. וכך יעד אחר יעד, ההרגלים החדשים יחברו יחד ויהפכו את אורח החיים שלנו מהמצוי לרצוי.

בני ישראל נאלצו לבקוע את ים סוף, ולנדוד 40 שנה במדבר לפני שנכנסו לארץ ישראל, הם נדרשו לשנות את תודעת העבדות לתודעה של חופש. שינוי הוא תהליך שקורא לנו להתגייס עבורו, להשקיע, לעבוד ולהתמיד כי שכרו מונח בצידו, והוא כאמור לגמרי מצוי בהישג יד. אז כמו שהטיב לומר אריק איינשטיין ז"ל- "אני ואתה נשנה את העולם, אני ואתה אז יבואו כבר כולם, אמרו את זה קודם לפני, לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם. אני ואתה ננסה מהתחלה, יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא, אמרו את זה קודם לפני, זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם."

שבת שלום💞

לרפואתה השלמה והמלאה של מזל בת עליזה בתוך שאר חולי ישראל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *