עוד משהו קטן שהרגשתי צורך להוסיף לפרשת השבוע, וישלח, בעקבות הפטירה של חני וינרוט היום-
הבוקר הלכה לעולמה חני וינרוט ע"ה אחרי תשע שנים של מאבק במחלת הסרטן, והיא בת 34 בלבד. חני וינרוט ע"ה הפכה לסמל ודוגמה להתמודדות עם כל הייסורים והקשיים מתוך אמונה פנימית טהורה ותמימה. הרצאותיה וספריה הפכו עד מהרה לרבי מכר כשהיא מחזקת ומעודדת בהם את הקוראים והמשתתפים להביט על הצד החיובי בחיים ולהאמין בבורא עולם שעושה הכל לטובה. חני השתדלה לנפץ את כל המיתוסים ותפקדה כאם במשרה מלאה לילדיה, כמרצה בחסד וכסופרת. אהבתי לקרוא את הטור האישי שלה במגזין 'פנימה'; כנות שיתוף וחיזוק היו מהמאפיינים הבולטים בכתיבתה. למשל באחד הטורים על 'סם השגרה' היא כותבת-
"אתה יודע איך זה, העצב והשמחה, הדכדוך והתקווה, הם כולם רגשות שנובעים מאותה הנקודה.
"אותה נקודה? הוא מדייק אותי.
אותה האלוקות, אני עונה. האלוקות שרוצה אותי חיה, ערה ומרגישה."
בפטירתה הותירה אחריה חני וינרוט ע"ה את בעלה ושלושת ילדיה ואלפים רבים שהתפללו למענה וכואבים את הבשורה הקשה. החיבור ללימוד שלנו השבוע לפרשת וישלח הוא כה ניכר- כמו שאמרה רחל פרנקל, אמא של נפתלי הי"ד, כל מה שנותר לנו לומר עכשיו זה 'קטונתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך'. חני ע"ה הייתה השראה של ממש!
יהי זכרה ברוך.