Image by Gregor Ritter from Pixabay
השבוע פרשת בחוקותי שהיא הפרשה העשירית והאחרונה בחומש ויקרא. הנושאים העיקרים בפרשה כוללים את הברכות והקללות, כביכול, השכר והעונש, ובנוסף, את הבחירה החופשית.
פרשת "בחוקותי" פותחת ב: "(ג) אִם-בְּחֻקֹּתַי, תֵּלֵכוּ; וְאֶת-מִצְוֺתַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם…" (ויקרא כו) לכאורה נראה שהפרשה מפרטת את השכר למי שמקיים את המצוות והחוקים, ואת העונש למי שלא מקיים.
על אף פסוקי ה"תוכחה" בפרשה, היא מסתיימת בנימה אופטימית:
" (מב) וְזָכַרְתִּי, אֶת-בְּרִיתִי יַעֲקוֹב; וְאַף אֶת-בְּרִיתִי יִצְחָק וְאַף אֶת-בְּרִיתִי אַבְרָהָם, אֶזְכֹּר–וְהָאָרֶץ אֶזְכֹּר… (מד) וְאַף-גַּם-זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם, לֹא-מְאַסְתִּים וְלֹא-גְעַלְתִּים לְכַלֹּתָם–לְהָפֵר בְּרִיתִי, אִתָּם: כִּי אֲנִי יְהוָה, אֱלֹהֵיהֶם…" (ויקרא כו')
בפירוט הברכות בפרשה מתואר- "(ו) וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ…"(ויקרא כו')
עשרות פעמים נזכרת המילה "שלום" בתנ"ך, בכל מיני הקשרים ומובנים. אחת הפעמים הראשונות היא בפרשת השבוע, פרשת "בחוקותי", ויש לכך חשיבות רבה, מאחר והיא מלמדת אותנו על משמעות השלום בתפיסה היהודית.
להלן התייחסויות למילה- 'שלום':
רש"י מביא את דברי חז"ל בתורת כהנים: "שמא תאמרו: הרי מאכל והרי משתה – אם אין שלום אין כלום! תלמוד לומר אחר כל זאת: 'ונתתי שלום בארץ', מכאן שהשלום שקול נגד הכל. וכן אומר (ישעיהו מה) 'עושה שלום ובורא את הכל.
המהר"ל אומר- "… השלום הוא שלימות הכל והוא נותן המציאות אל הכל, וזה בעצמו מה שנקרא שלום שהוא מלשון שלימות, כי השלום משלים המציאות, עד שנמצא הדבר בשלימות, בלי חסרון.
ילקוט שמעוני נשא: חביב השלום שכל סיומן של הברכות הוא בשלום (שים שלום … עושה שלום במרומיו). ואף ברכת כהנים חותמת "וישם לך שלום", שאין הברכות מועילות אלא אם כן שלום עמהן.
האברבנאל מציין, כי לעיתים דווקא השפע הוא שגורם למלחמות אחים או לפחות לסכסוכים ואפילו לאלימות. ולכן, יש כאן הבטחת התורה, על-רקע השפע המובטח בפסוקים הקודמים, שהשפע יביא עימו ביטחון ושלום.
אבן עזרא מציין כי השלום מתחיל בבית פנימה, שלום בין אדם לחבירו, שלום שבונה חברה מתוקנת. נראה שבמילה אחת, מתמצת אבן עזרא מה שהאריכו המדרשים, כגון משנת רבי אליעזר פרשה ד: "גדול הוא השלום שבו שיבח הקב"ה את אהרן … שהיה רודף שלום בין אדם לחבירו, בין איש לאשתו, בין משפחה למשפחה, בין שבט לשבט …"
בתקופה זו, עוד יותר מתמיד, אנו נקראים לעבודה משותפת, ליצירת מקום אחד לרעהו, ממש כמו נגנים בתזמורת, כאשר כל אחד משלים את רעהו ביצירה הרמונית משותפת. לכל אחד ואחת מאתנו יש שליחות ותפקיד ייחודי שמשלים (שלום מלשון שלם) אחד את השנייה.
מאחר ואנו חיים בעולם שיש בו קונפליקטים, היינו, יש בנו כוחות רבים ומנוגדים המושכים לכיוונים שונים, הנטייה הטבעית מסביר המהר"ל של כל כח היא למשוך לכיוונו, ולהתבצר בעצמו. ולכן, עלינו לעבוד ולהשקיע כדי לייצר את האיזון הנכסף. השלום משמעותו איזון, כלומר, אף כוח לא נעלם ולא התבטל אלא יצרנו מיזוג של כל הכוחות. ועל כך נאמר שהשלם גדול מסהכ חלקיו.
ומסביר הרב קוק זצ"ל [עין איה, מסכת ברכות, דף ס"ד] את דברי חז"ל הנ"ל כך: "יש טועים שחושבים שהשלום העולמי לא יבנה כי אם על ידי צביון אחד בדעות ותכונות, ואם כן כשרואים תלמידי חכמים חוקרים בחכמה ודעת תורה, ועל ידי המחקר מתרבים הצדדים והשיטות, חושבים שבזה הם גורמים למחלוקת והפך השלום. ובאמת אינו נכון, כי השלום האמיתי אי אפשר שיבוא לעולם כי אם דוקא על ידי הערך של ריבוי השלום. הריבוי של השלום הוא שיתראו כל הצדדים והשיטות, ויתבררו איך כולם יש להם מקום, כל אחד לפי ערכו, מקומו וענינו."
השבוע ציינו את יום ל"ג בעומר, נקודת ציון בספירת העומר, היום שבו פסקו מלמות תלמידיו של רבי עקיבא שאיבד 24,000 מתלמידיו כי הם לא נהגו כבוד זה בזה. ימי ספירת העומר הינם ימים של עבודת מידות ממוקדת לקראת מתן תורה בחג השבועות שקרב ובא. עבודת המידות מסייעת לנו להבין כי לא כל האמת מצויה אצלנו, וכי השלום שקורא לנו לא להלחם אחד בשני, בין היתר, תכליתו היא גם להשלים אחד את רעהו דווקא ממקום השוני. והתיקון, אם כך, הוא בהוספת- אהבה, כבוד בין איש לרעהו, ו'נתינת השלום' במובן של שלום פנימי, בינינו לבין עצמנו, וגם בין איש לרעהו.
וכך מסכם הרב דוד מנחם- "…כדי לעשות שלום, על האדם לסגל מידות אלוהיות: לצמצם את עצמו מעט כדי לתת מרחב ביטוי לזולתו, כשם שאלוהים צמצם עצמו כביכול ואפשר בכך קיום לעולמנו. הרוצה שלום צריך להיות נותן ולא רק מקבל … המצפה רק לקבל, מרגיל את עצמו למחשבה שהכול שלו והכול מגיע לו, ועל כן הוא במלחמה עם זולתו המצפה גם הוא לקבל.
את הדברים אני כותב אחר שהקשבתי לדברי הזיכרון שנשא הרב אורי שרקי על בנו שלום יוחאי שנרצח בפיגוע דריסה בירושלים. שלום ז"ל היה מקרין בנוכחותו שלום ושלווה שנבעה מתוך נפשו שהייתה שלמה ושלווה. אחרי שלימד את נפשו לחיות בשלום ועשה שלום בין ערכי נפשו הקרינה אישיותו הפנימית על הופעתו החיצונית.
אין די בכך שרק נשיר שיר לשלום, לא מספיק שנלחש תפילה. מוטב שנסגל לעצמנו מידות של שלום בנפשנו פנימה ויבואו לידי ביטוי בפנים מאירות. והעושה שלום במרומיו יניח מרוחו עלינו וישפות לנו שלום."
שבת של שלום ובשורות טובות
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך. לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון.