Image by Enlightening Images from Pixabay
בחומש ויקרא השנה אנו קוראים את פרשת "אחרי מות" בנפרד מפרשת "קדושים" מאחר וזו שנה מעוברת. בשנים שהן אינן מעוברות קוראים אותן יחד. שמה של הפרשה "אחרי מות" מעידה על ההתייחסות שלאחר אירוע מות שני בני אהרון הכהן, נדב ואביהוא, שני כוהנים חשובים, שמסיבות שונות החליטו להקריב "אש זרה"- שה' לא ציווה אותם, ויצאה אש מלפני ה' ושרפה אותם למוות, כפי שמתואר בפרשת שמיני, "(א) וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, אַחֲרֵי מוֹת, שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן–בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי-יְהוָה, וַיָּמֻתוּ " (ויקרא טז).
פרשת אחרי מות פותחת בהסבר ואזהרה על הטעות של בני אהרון, כלומר מה אסור לעשות כדי שאירוע כזה לא יקרה חלילה שוב, וזו לשון האזהרה- "(ב) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן אָחִיךָ, וְאַל-יָבֹא בְכָל-עֵת אֶל-הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא טז). ה' אוסר על כניסת הכוהנים והקרבת קורבן ע"פ רגש ורצון אישי. הציווי הוא הקרבת קורבנות תיעשה רק על פי כללי התורה.
פרשת "אחרי מות" מכילה הוראות חשובות הנוגעות לעבודה במקדש, לקרבנות ולקדשי הקדשים, וגם הוראות מוסריות ואיסורים המיועדים להבטיח את קדושת המקדש ואת טהרת העם.
וכך מיכה גודמן שואל בספרו, "הנאום האחרון של משה",
"…מה עם הרעיון הדתי? האם הרעיון של דת התובעת התמסרות טוטאלית ללא פולחן טוטאלי הצליח? האם הדת המעמידה את המוסר מעל הפולחן הכתה שורשים בארץ?… נביאי הכתב ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, הושע ועמוס התייחסו בהרחבה להתמודדות העם עם האתגר הדתי, ורובם הצביעו בלהט ובזעם על המחדל הכרוך בשיבוש סדרי העדיפויות הדתיים של החברה. הפולחן נהיה חשוב יותר מהמוסר. כך ניסח זאת הנביא הושע בתמציתיות (הושע, פרק ו, ו): "כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּי וְלֹא זָבַח.""
הפסוק בהושע מביע את הערך של עשיית חסד ומעשים טובים על פני הקרבנות המוקרבים לה' שאינם בהלימה עם לב המקריב ועם התנהלותו החברתית. הנביאים קוראים לנו לחבר בין העבודה הדתית לעשיית צדק וחסד בין אדם לחברו. חיבור עמוק בין המוסר האתי והקיום המעשי של מצוות ה' מדגיש את חשיבות יחסי האנוש. כאמור, הפרשה שלפנינו מדריכה את אהרן הכוהן מהי הדרך הראויה להתקרב אל הקודש.
כידוע, הנביאים, עמוס, ישעיהו וירמיהו צועקים שהרקב המוסרי נובע מכך שהעם מציב את הפולחן במקדש מעל למחויבות המוסרית לחלשים. לעומתם, יש את בני אהרן שהיו צדיקים ובמדרגה נעלה שלימדו אותנו שקִרבה בלתי זהירה אל הקודש גם גוררת מיתה. הקריאה היא לזכור שהתכלית היא לכונן עם ולאום שערכיו מבוססים על אהבה, כבוד, אמון, שוויון, צדק, סולידריות וחסד. בבית ה' מהלכים ברגש, ויש צורך בשמירת האיזון שבין הביצוע המדוקדק של הפולחן הטקסי לבין המוסר והערכים החברתיים.
מסביר ד"ר עמיחי כהן, "המלכודת היא האמונה שהפולחן הטקסי המקודש מגונן על מי שנוטל בו חלק. אמונה שכזו היא מצב תודעתי של אשליה הרסנית ומסוכנת. האשליה היא שביצוע מדוקדק של הריטואלים הטקסיים מהווה ריצוי של הא-ל ולכן מעניק לאדם או לעם שליטה על גורלו. אשליה נוספת היא שמשמעות הטקסים הפולחניים והריטואלים הדתיים שעניינם ריצוי האלוקים – גדולה מקטגוריות דתיות אחרות, כמו למשל מצוות שבין האדם לחברו.
זהו כשל תפיסתי, מסוכן ובעייתי המעניק למקדש וקודשיו תכלית קרובה מדי לתכליתו של הפולחן הפוליתאיסטי פגאני – ניסיון לתמרון, מניפולציה ושליטה על האל, ממקום מנטלי ותודעתי של כוחניות, ומיצוב האדם את עצמו (ולא את אלוקיו) במרכזו של העניין.
במונותאיזם, משמעות המיצוב של אלוקים במרכזו של העניין הפולחני היא לכבד, לאהוב ולהוקיר את האחר שנברא אף הוא בצלם אלוקים ולדאוג לרווחתו ולביטחונו של החלש… וכך מוסיף מיכה גודמן בספרו, "הנאום האחרון של משה"- "כדי להתקרב לאלוקים צריך להתקרב אל בני אדם. כדי להיות אלוהי צריך להיות מוסרי… אלוקים אמנם יושב בשמים, אך בני אדם יכולים להנכיח אותו על הארץ, לא על ידי פולחן אלא בהתנהגות מוסרית".
לכן, קיום המצוות שבין אדם לחברו הם שיובילו אותנו לנקיות הלב ולמצוות שבין אדם למקום, כפי שהטיב הרב אשלג לתאר-
"ודע, שהמצוות שבין אדם לחברו הן קודמות למצוות שבין אדם למקום, כי ההשפעה לחברו מביאה אותו להשפיע למקום." (בעל הסולם, הקדמה לספר הזוהר, י"ט).
למעשה, הפרשה מחברת אותנו לימים אלו ממש, ימי ספירת העומר שבהם אנו מקדישים את 49 הימים שבין פסח לשבועות להתמקדות בעבודת מידות פנימית יומיומית, וללימוד פרקי אבות העוסקים במוסר, אתיקה ומידות טובות. אני מאחלת שהעבודה העצמית של כל אחד ואחת מאתנו, והלימוד יהיו לזכות שחרורם של כל החטופות והחטופים במהרה בימינו לשלום ובבריאות הגוף והנפש. אמן כן יהי רצון.
שבת של שלום 🇮🇱💞
לעילוי נשמתם של כל ההרוגים האהובים והיקרים. יהי זכרם ברוך.
לשובם לשלום ולזכותם של כל אהובנו, החטופים והחטופות כבר במהרה בימינו, ליציאתם לשלום ולשובם לשלום של כל גיבורנו האהובים, חיילי וחיילות צה"ל, לרפואתם המלאה של כל הפצועים/הפצועות האמיצים והאהובים, ולביטחונם של כל היהודים בארץ ובעולם. אמן כן יהי רצון.